כשאתה משחק לצד השחקן הטוב בעולם ולצד מי שצפוי לרשת אותו, אתה אמור להיות הגלגל השלישי במכונה ההתקפית של ברצלונה. אבל דווקא לואיס סוארס הפך לחוליה המשמעותית ביותר בבארסה העונה. האורוגוואי הוא זה שמוסיף לאלופת אירופה מימד נוסף של כדורגל ישיר ויעיל, זה שמייצר שטחים מקדימה, זה שמפעיל לחץ תמידי על הבלמים, זה שעושה את ההבדל במשחקים צמודים.
סוארס הופך את הקשה לקל, ואת הקל הוא מחמיץ. לכן אוהדי ברצלונה מתחו ביקורת על יכלתו בחודש האחרון. האורוגוואי איבד חדות ורשם כל כך הרבה החמצות מזעזעות. אלא שאז הגיע המשחק מול ריאל סוסיאדד, בלי סוארס שריצה השעיה. בארסה לא כבשה לראשונה אחרי 23 משחקים רצופים. למעשה, במשך 90 דקות היא לא הצליחה לפצח בונקר ולהגיע למצבים טובים, כאלה שסוארס מייצר מדי משחק.
האיום התמידי על הגנת היריבה הופך את סוארס לחלוץ (מספר 9) הטוב בעולם. 45 שערים יש לו העונה ב-45 משחקים, ועל כל גול הוא רשם לפחות החמצה מזעזעת אחת. תוסיפו לכך 22 בישולים. תקחו בחשבון שהוא לא בועט כדורים חופשיים וממעט לבעוט פנדלים, ותבינו למה אין בעולם כדורגלן שמייצר כל כך הרבה מצבים ויוצר כזה איום ברחבת היריב.
לא נתנו לו סיכוי להגיע לנבחרת, היום הוא מלך השערים שלה (gettyimages)
מסי וניימאר הם שני כשרונות עצומים שמגיל צעיר סומנו לגדולה. הם רגילים שהכל סובב סביבם ופועל לטובתם מאז שהיו בני 17. סוארס הוא סמל לעבודה קשה ולרעב בלתי נגמר. הוא היה בצעירותו חלוץ שלישי ולא מוערך בנאסיונאל, סיכוייו להגיע לנבחרת אורוגוואי נחשבו קלושים, והיום הוא מלך שערי הסלסטה בכל הזמנים. התחנה הראשונה שלו באירופה הייתה כרונינגן, ומשם הוא נלחם וטיפס לאט ובהדרגה עד שהגיע לבארסה.
מסי גדל באקדמיה המטופחת של ברצלונה עם כל מנגנוני ההגנה, ניימאר גדל באולמות קטרגל בברזיל, שם התעצב המשחק שלו כשהוא זכה להגנה מהשופטים (ולכן עד היום המשחק של ניימאר עמוס בהתחזויות וניסיון לסחוט עבירות). סוארס הוא היחיד מהשלישיה שגדל ברחוב (כיאה לכדורגלן דרום אמריקאי טיפוסי), ששיחק כדורגל עם החבר'ה על עפר ובלטות, ובעט לעבר קירות ובלוקים ושבר חלונות.
בכדורגל רחוב הוא נאלץ לשחק מול בריונים מבוגרים וגדולים ממנו, וללא הגנה של שופט. שום דבר לא בא לו בקלות, ולכן הוא נאלץ להשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותו, ואנחנו רואים אותם עד היום: הנשיכות, הבעיטות הקטנות שנעלמות מעיני השופט, הטראש טוק, ההצגות, אותה נגיעת יד נגד גאנה ברבע גמר מונדיאל 2010.
סוארס עושה כותרות בגלל שערים ונשיכות, אבל הנה לכם סיפור שמעיד הרבה יותר על אופיו: כששיחק באייאקס, סוארס סבל מכך שאין טיסות ישירות מאורוגוואי להולנד, ובכל פגרת נבחרות נדרש למסע טרנס-אטלנטי שנמשך 25 שעות לכל כיוון, כולל קונקשנים. ובכל זאת, מעולם לא התלונן על עייפות והחמיץ משחק אחרי פגרת נבחרות. היו מקרים שהוא נחת באמסטרדם בשישי בלילה, ולמחרת אחר הצהריים עלה בהרכב במשחק ליגה וכבש (לעיתים גם שלישיות ורביעיות). הוא במהרה הפך לקפטן אייאקס והיה מוכן להתראיין רק בהולנדית הרצוצה והמשעשעת שלו. הוא ייתן הכל כדי שיעריכו אותו. תשאלו את אוהדי ליברפול.
ימשיך להוציא את המיטב ממסי וניימאר (gettyimages)
ברצלונה עלתה לחצי גמר ליגת האלופות ב-7 מ-8 העונות האחרונות. הפעם היחידה שלא עלתה הייתה לפני שנתיים, כשהודחה ברבע הגמר בידי המכונה של דייגו סימאונה המכונה גם אתלטיקו מדריד. בשבוע שעבר, במשחק הראשון ברבע הגמר, בארסה שוב התקשתה מול אתלטי, החמיצה ונראתה אובדת עצות. עד שהגיע סוארס עם צמד קטלני שהשלים מהפך ונתן לקטלונים יתרון לקראת הגומלין. שני השערים היו "סוארסיים" טיפוסיים: הראשון של חברת "סוארס תיקונים בע"מ" – ג'ורדי אלבה פיקשש בעיטה וסוארס הסיט וכבש. זה הזכיר את שער הניצחון של האורוגוואי בגמר ליגת האלופות מול יובנטוס (ריבאונד לבעיטה של מסי). השער השני מול אתלטיקו הגיע אחרי דאבל-פס חד עם דני אלבס. סוארס הפגין את שני הסמלים המסחריים שלו: תנועה נהדרת וחדות (נגיחת פצצה לרשת).
הוא ימשיך גם להחמיץ ולהתכתש, אבל סוארס לעולם לא יפסיק לרוץ, להילחם ולכבוש בעורמה. באמצעות העבודה הקשה שלו, סוארס ימשיך להוציא את המיטב ממסי ומניימאר. האורוגוואי הוא ההבדל הגדול בין בארסה של לואיס אנריקה לבין בארסה של פפ גווארדיולה (בעידן שאחרי עזיבת סמואל אטו ותיירי הנרי). אז בארסה ידעה לשחק רק טיקי-טאקה, כיום, בזכות המימד הישיר שמוסיף סוארס, יש לבלאוגראנה לצד הנעת הכדור הסבלנית גם תכנית ב' – מסירות עומק ארוכות. טיק-טאק. ולכן, בארסה מסוגלת לעבור את אתלטיקו ולהשלים טרבל שני ברציפות – לראשונה בתולדות הכדורגל. וכך להפוך רשמית לבארסה גדולה יותר מאשר זו של גווארדיולה.
לעולם לא יפסיק לחשוף שיניים. סוארס (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?