לפני שריקת הפתיחה במשחקי מנצ'סטר סיטי, פס הקול המוזיקלי מורכב בעיקרו משירי של להקות ויוצרי מקומיים. ולא שחסר חומר לבחור ממנו, מנצ'סטר היא אחת מהערים המוזיקליות הגדולות בעולם. הדיג'יי ניגן סמית'ס, אואזיס וגם אינספריל קרפטס עם ההמנון המדוכדך שלהם על תחושת בדידות ומועקה. "זו ההרגשה להיות בודד וקטן" מילא את חלל האצטדיון כי משהו במנצ'סטר סיטי תמיד יהיה מקושר לימים בצל היריבה העירונית, אבל אז עולה שחקן עבר עם הגביע הגדול ומזכיר לכולם שזו התקופה המאושרת בחייהם.
הגול של רודרי באיסטנבול כבר הפך למיתי, לרגע מקודש שזוכה לאזכור בהצגת השחקנים משחק ראשון של אלופת אירופה במסגרת אירופאית הוא רגע חגיגי לאלופה ואוהדיה ובשיחה על כר הדשא עם פרשן לפני המשחק דיברו על מה צריך לעשות בכדי לזכות בתואר שוב. אף אחד לא דיבר על מה צריך לעשות בכדי לנצח הערב מול הכוכב האדום בלגרד. זה היה מובן מאליו. נדמה היה שהצגת הגביע לאוהדים היתה הרגע הגדול של הערב לפני המטלה הטורדנית של ניצחון נוסף.
גם עבור הכוכב האדום הציפיות היו נמוכות, "המשחק היותר חשוב עבורנו הוא הדרבי מול פרטיזן", אמר ברק בכר אחרי המשחק, וזו המציאות של ליגת האלופות בשלב זה. יש משחקים כמעט ידועים מראש, שפער הכוחות, גם אם מדובר בשתי אלופות, אחת מכהנת ואחת לשעבר, הוא כה גדול, שהמנצחת ידועה מראש. גם בליגת האלופות יש ליגות פנימיות וזו של סיטי היא ליגה בפני עצמה.
כל מה שנותר לעשות הוא לתהות מה עושים מול מנצ'סטר סיטי, הקבוצה הטובה בעולם ואחת מהגדולות אי פעם. קבוצות טובות מהכוכב האדום הובסו ללא תנאי, כולל מאמנים שמכירים אותו היטב ומאמצים את תורתו. עכשיו תורו של ברק בכר לעלות על הבמה הזו. בין הסקרנים הרבים, ונדמה שסיטי מתחילה להיות יעד לחובבי כדורגל מכל העולם שיודעים שמדובר במשהו מיוחד, היו לא מעט אוהדי מכבי חיפה שבאו לראות את סיטי ובכר לפני המשחק של קבוצתם בצרפת מול רן.
להם היתה דעה מעניינת על בכר שהיה במעמד דומה בשנה שעברה. "שמע", אמר לי אחד מהם כשירדנו מהרכבת מלונדון, "אנחנו אוהבים ומעריכים את ברק על מה שהוא עשה אבל שני המשחקים האחרונים בבית מול פריס סן ז'רמן ובנפיקה השאירו טעם רע. שביעיה ושישיה וכדורגל מופקר. בגול השביעי בפריז כבר צרחתי מעצבים. ההרגשה היתה שהוא משתמש בנו כקרש קפיצה ורוצה להראות כמה הוא התקפי. בוא נראה מה הוא יעשה היום מול קבוצה הרבה יותר טובה".
ובכן, זה היה הרבה יותר אחראי ומסודר. בלי משחק לחץ רהבתני או קו הגנה גבוה באופן שערוריתי ועם תשעה שחקנים בשליש האחורי ולעיתים עשרה. אבל זה לא היה אפקטיבי. למרות קו ההגנה הגבוה של סיטי, ממש בעומק מחצית המגרש של הכוכב, לא הצליחה אלופת סרביה לצאת למתפרצות ועיקר המשחק התנהל ברחבה של עומרי גלזר, לפרקים ממש ברחבת החמש. 22 בעיטות לעשר ועוד מי יודע כמה מסירות שחלפו לרוחבו, כלומר איום כמעט כל דקה.
אלו היו הדקות בהן הרגיש גלזר בודד וגדול. לבדו מול הולאנד ואלבארס, לעיתים השחקן האחרון ממש בדרכם אל השער, למרות המשחק ההגנתי סיטי הגיע לאין ספור מצבים מצוינים אבל הולאנד החמיץ וגלזר הציל והמשקוף עזר ולחשוב שלפני שנתיים הוא היה שוער מחליף בהפועל באר שבע עם קריירה שהולכת ונמוגה ואז נפצע אריאל הרוש בסמי עופר והנה הוא השחקן הבולט מול אלופת אירופה.
עוד על המשחק במנצ'סטר
הכוכב האדום הובילה אבל הפסידה 3:1 למנצ'סטר סיטי בליגת האלופות "הראה אומץ וחכמה": בכר סחט מחמאות, וגם "פפ התרשם עמוקות" עומרי גלזר שבר את שיא ההצלות בליגת האלופות: "כמעט ציון 10" ברק בכר: "זה היה יותר מדי להוביל על מנצ'סטר סיטי במחצית" גלזר: "היה לי משחק כמעט מושלם, הוכחתי שאני ראוי לרמה הזו"
"אין לך רגע לנשום" אמר גלזר ודייק. כי מלבד 22 בעיטות לשער במחצית הראשונה, היו הרמות וכדורי רוחב וניסיונות להקפיץ וגם הרגע הזה שפודן או רודרי או אלבארס עומדים במרחק של 17 מטרים מהשער עם הכדור וזה מצב מאיים. הם מול שוער ושמונה או תשעה שחקני יריב צפופים בתוך הרחבה, ועדיין הם מוצאים אחד את השני והם מסירה אחת לפני המצב לשער. ב-45 הדקות הראשונות של המשחק היו פחות מעשר דקות בהם לא היו שחקני סיטי במרחק הברקה אחת משער. "הם כתשו אותנו", אמר גלזר גם על המחצית שבה לא ספג. משחק ההתקפה של הכוכב כמעט ולא היה קיים ושריף נדיאיה, חלוץ הרכש החדש, גרר גלגולי עינים מיואשים של העיתונאים הסרבים. הוא נראה מגושם וחבריו לקבוצה התקשו להחזיק בכדור.
אבל כדורגל, בלאדי הל וכל זה. בתוספת הזמן, של המחצית הראשונה הצליחו הקישור של הכוכב להתמסר ולמצוא את עוסמן בוקארי שסיים היטב מול אדרסון. האם ניתן לדבר על רגע יניב קטן של אלופת אירופה לשעבר? בכל זאת, הם לא מכבי חיפה של תחילת המאה אלא קבוצה מנוסה יותר עם עבר מפואר בגביע אירופה לפני שהפך לליגת האלופות. מסתבר שכן. "או וואוו, זה היה רגע לכל החיים", אמרה לי עיתונאית סרבית אחרי המשחק, "לחזור מכאן אחרי שהבקענו שער יתרון, זו חוויה. רגע מושלם. יותר ממה שציפינו".
"ניסיתי להרגיע את השחקנים בהפסקה, אחרי שאתה מוביל יש התלהבות אבל היה ברור שהם יתקפו יותר במחצית השניה". אמר בכר. "הייתי דווקא מרוצה שספגנו", אמר פפ גווארדיולה. "הוא היה מרוצה הוא הסביר כי הקבוצה שיחקה טוב ויצרה מצבים ושחקה את היריב ורק האופי הקפריזי המועד לתאונות של כדורגל איפשר את התוצאה חסרת ההגיון של המחצית הראשונה והוא ידע שאם ימשיכו לכתוש ולא לתת לשחקני הכוכב האדום לנשום, המהפך יגיע. והוא היה גם מרוצה כי "זה היה אתגר. אחרי הזכיה בטרבל אנחנו זקוקים לאתגרים ולהוכיח לעצמנו שאנחנו מסוגלים להתגבר עליהם".
זה סיפורה של סיטי העונה. היכולת למחוץ לחנוק ולפרק. לאיים, להתיש ולייאש. מוות באלף מסירות ועשרה כובשים פוטנציאלים. וגם הצורך להתמודד עם השאננות המובנת. העייפות שאחרי השיא, הצורך להתעצבן ולהעלות הילוך. דוקו שנכנס בעקבות פציעתו של סילבה הוסיף מימד בלתי צפוי למשחק והשער של בוקארי הביא לעליה הקטנה בקצב ובנחישות. חילופי מסירות של הולנד לאלוורז הובילו לשער שיוויון יפהפה עם פתיחת המחצית,
הקהל התעורר, והעייפות הפיזית והמנטלית החלה לתת סימנים. גלזר השמיט כדור בדקה ה-58, ושתי דקות מאוחר יותר ניצב מול כדור חופשי שאלוורז סובב לרחבה. גלזר ניסה לאגרף, החטיא את הכדור והסיט אותו פנימה. שער עצמי אם תרצו. אלו חייו של שוער. לפני שנתיים שוער מחליף ללא דקה במשחק ליגה. לפני 15 דקות כוכב המשחק מול אלופת אירופה. ועכשיו זו ההרגשה להיות בודד וקטן אחרי טעות גסה מול כל העולם.
זו היתה טעות אומללה אבל גם פועל יוצא של איכות המשחק של סיטי. אם היא תמשיך ללחוץ וליצור מצבים, הטעויות יגיעו. עד לסיום הוא התאושש ושב להציל את קבוצתו מתבסה. רק רודרי בבעיטה נפלאה ממש כבש את השלישי ואחרון לזכות סיטי ותזכורת לאיכות הכדורגל של סיטי. מדובר במשהו מיוחד, כדורגל קטיפתי וזורם והרמוני אבל עם אלמנטים של רוע ואגרסיביות. יש הרבה היבטים בעייתים לפרויקט של סיטי אבל איכות הכדורגל היא מהנדירות. צפו בהילוך איטי של השער הראשון של אלבארס ותתמוגגו. במשחק יש עוד אין ספור רגעים כאלו שלא הופכים לשערים, צירופי מסירות, הבנה עיוורת וחיפוי מושלמים. יכולות אישיות והתמדה קבוצתית.
וכן, גם מאמנים יריבים מדברים על סיטי בצורה דומה. "אני תמיד מנסה ללחוץ אבל זו קבוצה שאי אפשר ללחוץ אותה, יש להם פתרונות להכל", אמר בכר. גם בסיום המשחק השמיע הדי.ג'יי שיר של להקה מקומית, בלו מאנדיי של ניו אורדר, כי כמו קבוצות הכדורגל, גם ההיסטוריה המוזיקלית של העיר היא מוסד תרבותי חשוב. "מה ההרגשה כשאת מתייחסת אלי כפי שאת מתייחסת?", הן מילות השיר. אם אתה אוהד סיטי, ההרגשה נפלאה, אם אתה אוהד הכוכב האדום, אז לא נורא. העיקר הדרבי מול פרטיזן בליגה, והבקענו שער ולא הובסנו. אם אתה אוהד קבוצה אחרת באנגליה ההרגשה היא לעיתים של חוסר אונים.
העיתונאים שהגיעו מבלגרד היו רגועים גם הם. "היה חודש של תוצאות לא טובות אבל אין תחושת משבר ונותנים לבכר זמן", אמר לי אחד מהם. "המשחק היום לא מלמד כלום, הדרבי והמשחק מול יאנג בויז קובעים הרבה יותר. אחריהם כבר יהיה ברור יותר לאן העונה הולכת". "יש לנו משחק חשוב מול נוטינגהאם פורסט, קבוצה שזכתה בגביע אירופה פעמיים וזה יותר מאיתנו", אמר פפ והיה ברור שהוא מרוצה שהוא מצא דרך להמריץ את שחקניו עוד יותר. כמו מייקל ג'ורדן בריקוד האחרון שהיה מוצא סיבות להרוס יריבים, פפ מוצא סיבות לדחוף את חניכיו לשיאים חדשים. הם כבר יהרסו את היריבות עם הכדורגל. זה נפלא ונורא, מופלא ובעייתי – עולם הכדורגל של פפ.
מה דעתך על הכתבה?