ביקור בכדורגל הגרמני הוא תמיד חוויה. כמה דברים מובטחים לכם מראש: סדר מופתי, איצטדיון מלא, מזג אוויר חורפי, ושערים – בדרך כלל הרבה שערים. הביקור שלי אמש (שלישי) בבאיי ארנה של אלופת גרמניה באייר לברקוזן ענה על כל הציפיות, בעצם כמעט כולן, ותכף ארחיב.
ההגעה לבאיי ארנה מתוקתקת להפליא: מתחם שאטלים שמרוחק כמה ק"מ מהאיצטדיון עצמו, ואוטובוסים שעומדים בשורה ארוכה, מתמלאים ונוסעים למגרש. כך משנעים 30 אלף אוהדים למשחקים. סביבת האיצטדיון סטרילית, בדיקות קפדניות בכניסה למגרש, אבל הכל עובר חלק.
חמישה חודשים אחרי שביליתי כמעט חודש ימים במשחקי יורו 2024, אין מה להשוות בין משחקי נבחרות, שיש להם את הקסם שלהם והלאומיות שמתפוצצת על המגרש, לבין משחקים שבהם קבוצות שמאומנות יום אחרי יום באות לידי ביטוי במגרש.
לראות את צ'אבי אלונסו זו זכות גדולה. אחד השחקנים האהובים עליי, ולראות איך הוא מנהל את המשחק ואיך הוא בנה את לברקוזן זה כאילו לראות אותו משחק מבלי שהוא באמת שם. הקבוצה שלו מניעה את הכדור בקצב מסחרר, לוחצת על היריבה ברגע שהיא מאבדת את הכדור בלחץ שקשה מאוד לעמוד בו, ובעיקר מגוונת בצורה בלתי רגילה. אתמול לרגע היא הזכירה את הקבוצה הגדולה של העונה שעברה – משחק האגפים היה מושלם, גרימאלדו ופרימפונג חרכו את הכנפיים, פטריק שיק המשיך את השבועיים המטורפים שלו בהם הוא כובש ללא הפסקה. אבל מעל כולם, יש ללברקוזן כוכב-על שמסביר לכולנו שבוע אחר שבוע שהקבוצה קטנה למידותיו, והגיע הזמן להמשיך הלאה.
כתבתי קודם לכן שהמשחק ענה על כל הציפיות ורק אחת הייתה חסרה. אז קיבלנו איצטדיון מפוצץ קהל מנומס עם יציע עידוד שכבר ראיתי טובים ממנו, חגיגת שערים – בקיצור, הכל עבד מושלם. אבל היה חסר לי משהו: חיכיתי להופעה של פלוריאן וירץ הישראלי, אוסקר גלוך.
זו הייתה הזדמנות מושלמת לגלוך להראות מול יריבה שחווה עונה גרועה בחלק ההגנתי וסופגת בלי סוף, מה הוא מסוגל לעשות, ואולי על הדרך להרשים את אלונסו – לך תדע לאן זה יכול להוביל.
זה התחיל לא טוב מבחינת גלוך עם סדרת איבודים בפתיחה, במהלכם זלצבורג ספגה צמד ואיבדה את הסדר שלה בהגנה (לא שקודם לכן היא הייתה יוצאת דופן), ומאותו הרגע השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא כמה שערים לברקוזן תכבוש.
גלוך מתופקד באגף השמאלי עם יכולת גם ללכת אל הקו אבל גם להיכנס למרכז ולאיים על השער. בעיניי, ברמות הגבוהות שהוא רוצה להגיע אליהן, העמדה הזו לא תאפשר לו לממש את הפוטנציאל העצום שיש בו. גלוך שחקן מהיר, אבל אתמול מול קבוצה שהיא לא דרג ראשון באירופה המהירות שלו לא היוותה אתגר לשחקני הקו של לברקוזן, שהסתדרו איתו בקלות. כשכבר ניסה להיכנס למרכז, קיבל מיד עוצמות של הגנה שהוא לא מכיר, ובמקרה הטוב מסר לאחור להבניית התקפה חדשה. במחצית השנייה הוא השתפר מעט כשהתוצאה הייתה כבר ברורה והמארחת הורידה את הרגל מהגז.
משהו בשפת הגוף של גלוך לא מסתדר לי. מצד אחד מדובר במקצוען, בחור חיובי ואיכותי שרוצה להתקדם וללמוד, אבל מצד שני על הדשא הוא נראה לי קצת אבוד. במחצית הראשונה הוא הרבה לטעות, מיעט לסייע בהגנה, במהלכים רבים הוא פשוט עמד על המגרש, וכשהדריבל לא עבד לו הוא נראה חסר אונים.
נראה שבזלצבורג הוא הגיע לתקרת הזכוכית ומכאן הוא כבר לא יוכל להתקדם משמעותית. הוא חייב לנסות ולמצוא את היעד הבא כבר בינואר או לכל המאוחר בקיץ. זלצבורג של העונה היא קבוצה חלשה, וגלוך לא מצליח להרים את עצמו למרות מספרים מאוד יפים, אבל בסוף כשאתה סופג שערים בסיטונות קשה מאוד לקבוצה וגם לגלוך להתרומם.
אוסקר חולם על הפרמיירליג. כרגע, לעניות דעתי, הוא רחוק משם. הוא יעשה את טעות חייו אם בגיל 20 יבחר לדלג על שלב ולקפוץ ישירות לפרמיירליג – אין לו את האינטנסיביות, את התרומה להגנה, והוא עלול לאבד כיוון. ראינו את זה במשחקי ליגת האלופות העונה וגם בנבחרת ישראל בה גלוך עדיין לא מתפוצץ על המגרש ויכול לתת הרבה יותר.
בעיניי הוא צריך למצוא לו קבוצת מרכז טבלה מהבונדסליגה, כזו שתיתן לו לשחק דקות קבועות ומשמעותיות כדי שהוא יוכל לבנות את עצמו לשלב הבא בקריירה. והוא יכול לקחת דוגמא מווירץ – תמיד פנוי לכדור, רץ לאן שהוא רוצה ובוודאי לא תקוע באגף (הוראות של מאמן), דריבלר מחונן, באיזו קלילות הוא משחק, פשוט רוקד על המגרש וזה מאוד מאוד מרשים.
וירץ הישראלי צריך לשאוף להגיע לרמות האלה וזה לא בלתי אפשרי, אבל התחנה הבאה שלו חייבת להיות נכונה ומדויקת – בשום אופן לא פרמיירליג, לא כרגע.
מה דעתך על הכתבה?