שלושה שבועות אחרי הפוגרום המתוכנן נגד אוהדי מכבי ת"א באמסטרדם, הגעתי אתמול (רביעי) להולנד לצפות במשחק בין פ.ס.וו איינדהובן לשחטאר דונייצק בליגת האלופות. לא היה קל, מבטיח לכם, החשש היה אמיתי. אזהרת המסע של המועצה לביטחון לאומי עומדת על דרגה 2 כמו ברוב מדינות אירופה, אבל בלי קשר לכל האזהרות הייתי חשדן מאוד כלפי כל מי שנעץ מבטים או שאל "מאיפה אתה?". אגב, ברוב המקרים התשובה הייתה "מלטה", רק כדי להבטיח את הביטחון.
לומר לכם שעכשיו אחרי הפוגרום כבר בטוח לבוא להולנד זה יהיה לא רציני מבחינתי. זה לא שהגיעה לכאן קבוצה ישראלית עם מאות אוהדים שאוכל לומר שקבלת הפנים הייתה שונה, ובכל זאת אם אתם אוהבים לטוס לחו"ל ולראות כדורגל אירופי, אל תפסיקו.
פיליפס ארנה, המגרש הביתי של פ.ס.וו איינדהובן, נותן תחושה ישראלית: איצטדיון שנמצא בלב העיר, 15 דקות הליכה ממרכזי הקניות, 35 אלף צופים שמגיעים למקדש שלהם.
מתחמי הפאן זון פזורים בכל פינה, בירות ומזון מהיר יש בשפע, וכל מי שצריך איזו מזכרת קטנה יש את חנות האוהדים שיש בה את כל מה שאתם חולמים עליו ומעבר. אם בא לכם לעשות חימום לפני המשחק יש גם את מתחם משחקי הווידאו שניתן להעביר בו את הזמן עם הגרסה החדשה של המשחק הפופולרי פיפא 25. בקיצור, מתרכזים בלהעשיר את חוויית האוהד.
והמשחק? איזה משחק קיבלנו. כישראלי אני חייב לומר שיש לי פינה חמה לאוקראינה. בכל זאת, שתי המדינות נקלעו למלחמה בחוסר רצון, עם נפגעים והרוגים – אנדרדוג מובהק שניתן להתחבר אליו.
על המגרש, שחטאר דונייצק הייתה חייבת ניצחון בדיוק כמו פ.ס.וו כדי להיכנס ל-24 הראשונות בטבלת ליגת האלופות, מה שיאפשר לה לעלות לפחות לפלייאוף ולהמשיך את העונה האירופית. קהל האוהדים האוקראיני מילא כל פינה ביציע שלו. אני מעריך שרוב האוהדים לא עשו את הדרך מאוקראינה אלא שהיציע הכיל כנראה גם לא מעט מהגרים שבוודאי שמחו מההזדמנות לעודד את מדינתם וקבוצתם.
כששחטאר הובילה 0:2, נזכרתי גם בקשיים של מכבי תל אביב: הנסיעות האינסופיות, הדאגה לבית וחוסר היכולת לארח משחקים באיצטדיון הביתי. האוקראינים חזקים מאוד, תמיד הם היו קבוצה מאומנת. גם בשנים הקשות הללו שהיציבות היא לא הדבר הכי בולט במועדון, הם באו לפיליפס ארנה כדי לנצח את המשחק עם תוכנית מאוד ברורה: הגנה צפופה שעובדת קשה והתקפות מעבר מסוכנות.
הכל עבד מושלם, שתי מתפרצות קטלניות הניבו שני שערים והשוער האוקראיני ריזניק סיפק את אחד הערבים הגדולים בקריירה שלו – ואולי סידר לעצמו חוזה טוב בקבוצה אחרת וכרטיס יציאה מהמדינה.
אבל אתם יודעים, אם כבר מצאתי את החיבור בין האוקראינים לבינינו, אז לפחות מקצועית הסוף היה די דומה. לחץ של ההולנדים, גם אם מאוד לא תכליתי, וטעות אחת גדולה של פדרו הנריקה השאירה את האורחים בעשרה שחקנים. בשמונה הדקות האחרונות של המשחק קיבלנו מהפך מסחרר, כולל שער אחד אדיר של מאליק טילמן ו-2:3 לפ.ס.וו. איך אומרים בעברית? שחטאר נשברה מנטלית ברגעי ההכרעה.
כדורגל יכול להיות אכזרי. השוער שנתן משחק אדיר טעה פעם אחת בשער הראשון, החזיר את ההולנדים למשחק ומשם השאר היסטוריה. מישהו יזכור לו את ההופעה הגדולה?
ואי אפשר לסיים בלי מילה על הקהל הישראלי המושמץ שזוכה לביקורות בוקר וערב. מדובר במשחק ליגת אלופות חשוב מאוד לפ.ס.וו, אפילו קריטי. נכון, האיצטדיון מלא ויש אפילו אולטראס מאחורי השער, אבל ברוב המשחק קיבלנו קהל קונצרטים שלא מעודד יותר מדי ובוודאי לא סוחף. הקהל הישראלי ססגוני, מגוון, סוחף ומרעיד עולמות. בנושא הזה ההולנדים יכולים לבוא לארץ לסדנת עידוד למתחילים, אולי בכל זאת נוכל לשתף איתם פעולה שוב.
מה דעתך על הכתבה?