הריקוד האחרון? זידאן שוב בצומת דרכים לקראת ליברפול

דווקא במשחק הזניח נגד אייבר רשם זינדין זידאן את משחקו ה-250 כמאמן ריאל מדריד. זה קרה בערב בו הנשיא פלורנטינו פרס ציין את משחקו האלף כנשיא, וזה לא מקרי. מדובר בשתיים מהדמויות הכי חשובות בהיסטוריה של ריאל. במונחים של הבלאנקוס, שם גם מאמנים שזכו באליפויות (פאביו קאפלו, זוכרים?) או בליגת האלופות (יופ היינקס) פוטרו – עבור הצרפתי מדובר בתקופת נצח. רק מיגל מוניוס האגדי מאפיל עליו ובפער ניכר. בארון התארים, מאידך, הרי שזיזו רחוק רק שלושה (11 לעומת 14). הוא יוכל להפוך למאמן המעוטר בתולדות המועדון, אך יצטרך להמשיך עוד עונה לפחות. וזה תלוי בתארים שישיג עכשיו. כן, גם זידאן נבחן בזכוכית מגדלת.

גם כשמעמדו היה רם ונישא, בקדנציה הקודמת, ערב שמינית הגמר נגד פריז סן ז'רמן אמר: "ברור שהמשחקים האלה ישפיעו על עתידי". ההמשך ידוע – ריאל התגברה בזו אחר זו על פ.ס.ז', יובנטוס, באיירן מינכן וליברפול ועשתה היסטוריה. בימים האלה, ריאל הייתה מנצחת כמעט בכל משחק גדול ולא משנה לאיזה בור נקלעה. והמשחקים הגדולים כבר כאן. השבוע הזה, הכולל פעמיים את ליברפול וקלאסיקו נגד ברצלונה באמצע – שבוע של שחור או לבן. הצלחה אדירה או פיאסקו. עם ריאל הזו יש ספקות רבים.

חודש ינואר היה מהקשים שחווה על הקווים. ריאל איבדה שני תארים תוך שבוע ועשתה בושות נגד אלקויאנו. הצרפתי חלה בקורונה וכששב, במסיבת העיתונאים לפני הואסקה – זעם כפי שלא כעס מעולם, ודרש ריספקט: "השחקנים האלה אלופים וראויים שיתנו להם הזדמנות להתחרות", מאז, המשבר חוסל. ריאל ניצחה בתשעה משחקים וסיימה פעמיים בתיקו בצל מכת הפציעות. גם עכשיו הסגל אינו מלא – אדן הזאר נותר בחוץ. דני קרבחאל מושבת וכמובן הקפטן.

המשחק נגד ליברפול בקייב היה פסגת כל החלומות של ריאל. זכייה שלישית ברציפות בליגת האלופות, הישג חסר תקדים. ריאל חרטה את שמה בספרי ההיסטוריה. היה זה גם סוף עידן. זידאן היה הראשון שעזב, הרגיש שהסגל מיצה את עצמו וכריסטיאנו רונאלדו מעט אחריו. כעת, הוא עלול שוב לעזוב – בין אם יתפטר או יפוטר, ובמקרה כזה, בחלוף שלוש שנים אפשר יהיה לומר שהמהפכה כשלה. סימן השאלה האם זידאן יודע לבנות קבוצה נותר על כנו. המשחקים נגד ליברפול הם ללא ספק צומת דרכים.

זידאן מרגיש לא בנוח. כועס, אינו מחייך, מרוחק מהשחקנים בניגוד לפרק א'. הכיס נסגר, לראשונה מאז 1981, המועדון לא מצליח לחדש את החוזים של סרחיו ראמוס ולוקאס ואסקס על אף קריאותיו החוזרות ונראה כי שילוב הצעירים נכפה עליו לחלוטין ואז הוא סופג ביקורת על היחס למרטין אודגור ולוקה יוביץ'. פרס, שהגה את פרויקט הגלאקטיקוס – נע לעתים משיגעון לשיגעון. עד 2004 הוא לא החתים אף בלם. מאז 2017 ריאל מכוונת כמעט ורק לצעירים. חשבו בעצמכם כמה עלו יחד ויניסיוס ג'וניור, רודריגו ורינייר.

וכך יוצא שזידאן תלוי בשחקנים כמו ויניסיוס שיכול לכדרר על פני חצי מגרש ולהחטיא ממטר (נגד אטאלנטה). או במרקו אסנסיו שלא עמד בציפיות. העימות הזה, בעצם, מפגיש בין קבוצה כמעט ללא התקפה – רק קארים בנזמה ממשיך להבקיע ורושם עונה טובה (24 שערים), כשאחריו קאסמירו עם שישה – לבין יריבה ללא הגנה. רק אחרי 29 מחזורים חצתה ריאל את רף 50 שערי הליגה.

בריאל, פרופיל המאמן שונה. עליו להיות איש "מהבית". כזה שחונך וגדל על עקרונות המדרידיסימו. זידאן, בשל זמנו במועדון, בהחלט כזה וגם ראול שנחשב ליורשו. פחות חשוב רזומה מפואר כשל ז'וזה מוריניו או קרלו אנצ'לוטי (שהיה מעין "דוד שקט" בעצמו) ויותר אנשים כמו ויסנטה דל בוסקה. הריספקט של השחקנים כלפיו עצום, הצרפתי צבר ניסיון ועצם חזרתו הייתה אתגר גדול. "זידאן וריאל הם הזוג המושלם, זה הולך להצליח נפלא", שיער אנצ'לוטי אז כשהצרפתי חזר.

לא יהיה זה הוגן אם דווקא בקיץ בו ריאל תשתולל, על אף הקשיים (שכרו של בייל, שרשרת המושאלים והעדר הקהל לעת עתה) – זידאן לא ייהנה מכך. בעונה מלאת מהמורות היא כן הצליחה לשרוד ועוד יכולה לסיים עם דאבל ענק. שחקן התקפה אחד מוכח היה פותר את מרבית הבעיות ומשדרג אותה במידה ניכרת. כזה שיימנע משחקים כה צמודים על חודו של שער. אולי ריאל לא תטיל אימה על אירופה שוב, אבל בהחלט לא תודח ללא מאבק כבשנתיים האחרונות.

האמירה של פרס בימי השיא שזידאן יכול להיות האלכס פרגוסון של ריאל נראתה מופרכת כבר אז, אך כעת הולכות ומתגברות ההערכות שהצרפתי, שהוגדר על ידי הנשיא כ"מתנה משמיים" – יעזוב. ספרד מרותקת לשאלה. חואן איגנסיו מ"מארקה" כתב: "אתה מתכוון ללכת או חושש שיבעטו אותך?" והביע פליאה כשדווקא כשמעמדו ירד מהפרק והקבוצה מנצחת – המאמן לא מפזר את הערפל. להיפך, אמר על הזאר: "הוא עוד יראה את היכולת שלו כאן, אני לא יודע אם בתקופתי". אחרי אייבר זיזו לפחות הבהיר שהוא נהנה אך סייג כהרגלו: "יום אחד זה ייגמר". המשרה בנבחרת צרפת כשדור הזהב שלה שחזר את ההישג שעשה זיזו בעצמו ב-1998 – נראית מפתה מאוד, ואולי גם יובנטוס.

החלום של המדרידיסטאס הוא להחזיר עטרה ליושנה ולגרום לרעידת אדמה. כפי שהיה עם פתיחת פרויקט הגלאקטיקוס (2000) כפי שהיה ב-2009 עם השקעת עתק ברבע מיליארד היורו בדומה למשחק מחשב, ואפילו קיץ 2013. קיליאן אמבפה וארלינג הולאנד יעלו הרבה מאוד כסף אך אם יש קבוצה שהוכיחה שהיא מסוגלת להכל – זו ריאל מדריד.

אמבפה אמור להיות יקר יותר והוא גם מגוון יותר. יכול לשחק בשפיץ וגם בכנף, עמדה בעייתית כבר שנים. המהירות שלו מסחררת, השערים, וצירופו יהיה אמירה שריאל עדיין מושכת את כוכבי העל. גם יכולתו במשחק בקאמפ נואו העונה תרמה למניותיו. בקבוצה חדשה ומאתגרת – השובע ייעלם. הולאנד הוא הצלחה מסחררת, רעב לכבוש כמו רונאלדו, יכול לסגור את החוד למשך עשור. ריאל חיכתה זמן רב כדי לבצע רכש רציני למעט הקיץ הלא מוצלח ב-2019. כעת, אסור לה להסתפק בפחות מהטוב ביותר. הצלחה כאן ועכשיו.

אם זידאן יצליח לזכות העונה בליגת האלופות זו תהיה כנראה הזכייה הגדולה ביותר של המועדון בעידן הנוכחי, למרות שריאל כבר הניפה את הגביע גם בעונות בהן סיימה במקומות 4-5 בליגה. בהתחשב בחוסר האיזון בסגל, במומנטום, בעובדה שריאל כמעט הודחה בשלב הבתים והייתה אובדת עצות נגד שחטאר דונייצק.

אדו פידאל מ"אונדה סרו" סיכם: "זידאן מאוד בלתי צפוי. הפתיע את כולם כשעזב אחרי הגמר בקייב ובאותה מידה הפתיע כשחזר. הוא מודע לכך שהמחזור שלו במדריד קרוב יותר לסיום". ואולי, לכו תדעו, הוא יניף שוב את הגביע עם האוזניים הגדולות ויעזוב. כשחקן הוא ויתר על עונתו האחרונה בחוזה כשהרגיש עייף – הוא לא כופה את עצמו לעולם. אולי רק כשיעזוב יעריכו את המורשת שלו.