לפני פחות משנתיים, באוקטובר 2019, פגשה אטאלנטה את מנצ'סטר סיטי בליגת האלופות. אחרי שריקת הסיום ניגש רובין גוזנס לאילקאי גונדואן, ביקש ממנו להחליף חולצות, ופתח בשיחה על אירועי המשחק. "מאיפה אתה יודע גרמנית כל כך טוב?", נדהם קשר סיטי. לא היה לו מושג קלוש כי בשורות היריבה מברגמו משחק גרמני, וזו הייתה הפעם הראשונה בה הכיר את שמו של גוזנס, אשר היה כבר אז בן 25. כלומר שחקן שצבר קילומטרז' מסוים, ולא נער אלמוני מהאקדמיה.
ואולם, העניין הוא כי גוזנס מעולם לא למד בשום אקדמיה. דרכו ייחודית ויוצאת דופן, כי הוא אף פעם לא חשב ברצינות להפוך את הכדורגל למקצוע. זה היה אולי בגדר חלום בלתי אפשרי כלשהו, ופעם אפילו זימנו אותו למבחנים בבורוסיה דורטמונד, אבל החוויה הזו הסתיימה תוך שעות ספורות. רובין הצעיר הבין מיידית שאין לו שום סיכוי מול שחקנים שידעו לאן לרוץ ומה נדרש מהם. והוא? הוא היה סתם שחקן בחור קטן על גבול הולנד, שנהנה לשחק כדורגל בימי ראשון בליגת החובבים זניחה, אבל אהב עוד יותר לשתות ולרקוד עם חברים.
ההרגל היה קבוע – החבורה המגובשת התחילה את סופי השבוע בימי שישי בערב עם המון פחיות בירה, המשיכה לחגוג במועדון הלילה האהוב בשבתות, ואז התרוצצה על הדשא בימי ראשון בבוקר במדי קבוצה בשם רדה. כאשר דובר במשחק חוץ, אפשר היה לנמנם באוטובוס. למשחקי הבית עלו גוזנס וידידיו כמעט ללא שינה. מקסימום שעתיים, בדרך כלל פחות. הם היו שיכורים, אבל האמינו שהולך להם טוב יותר תחת השפעת אלכוהול. לפעמים זה הלך, לפעמים לא כל כך. ביום ראשון מסוים ב-2012 זה הלך ממש מצוין.
באותו בוקר הגיע סקאוט של ויטסה, שעשה את הדרך הקצרה מעבר לגבול כדי לבחון שחקן כלשהו מהיריבה של רדה. הוא ראה את גוזנס שולט במרכז המגרש, כובש ומבשל, ועושה ככל העולה על רוחו. מיד אחרי שתמה ההתמודדות, מיהר הסקאוט לדבר עם השחקן המצטיין. רובין פחד לדבר כי ריח אלכוהול חריף היה עלול להרתיע – אז הוא הסתיר את הפה בידיו. והשיחה היתה קצרה – הפליימייקר השיכור קיבל זימון להצטרף לקבוצה הצעירה של המועדון ההולנדי.
כאן התפתח ויכוח משפחתי נוקב. אמו הגרמנייה של רובין טענה שהוא צריך להימנע מהרפתקאות הזויות ולהמשיך בתוכניות הלימודים שלו. השאיפה המציאותית של הנער הייתה לעבוד כשוטר בעקבות סבו, והוא כבר נרשם ללימודים. בינתיים הייתה לו משרה קבועה של קופאי בתחנת דלק. חבל לזרוק את כל זה לפח כדי לנסוע לקבוצת כדורגל כלשהי שאפילו לא מציעה חוזה. אביו ההולנדי דווקא ראה בכך סימן משמיים, וייעץ לבנו בן ה-18 לא לפספס את הצ'אנס הנדיר. הסקרנות ניצחה – אחרת היה קשה מאוד לחיות עם תחושה של החמצה.
בחלוף מספר חודשים, מונה פטר בוס למאמן ויטסה. בשלב מסוים, כאשר הגיע לאימונים של הקבוצה הצעירה, הוא הבחין בקשר הגרמני הנמרץ וקבע מיד: "תנסו אותו כמגן שמאלי. הוא מהיר ויכול לסגור את העמדה ביעילות". וכך היה – במשחק הקרוב נוסה גוזנס לראשונה בחייו באגף. רצה הגורל, וסקאוט של דורדרכט מהליגה השנייה היה ביציע. הוא בדיוק חיפש מגן שמאלי, וההתלהבות הייתה גדולה. ההשאלה אורגנה במהירות, ואיש בדורדרכט לא העלה בדעתו כי גוזנס שיחק בתפקיד זה פעם אחת בלבד בחייו. גם זה עניין של מזל וטיימינג.
כך החלה, בגיל 19, הקריירה המקצוענית של גוזנס. דורדרכט עלתה לליגה הבכירה, וב-2015 – אחרי שהנהלת ויטסה החליטה לא להשאירו, שידך אותו פטר בוס לאקסית המיתולוגית שלו, הראקלס אלמלו. במועדון החביב הזה בילה הגרמני שנתיים נוספות, ובכל התקופה הזו עקבו אחריו בדריכות הסקאוטים של אטאלנטה. כי הרשת של ברגמו עושה את זה באופן שונה לגמרי מכל היתר – הם מחפשים מציאות אלמוניות לחלוטין בשוק. גוגנס הוא הדוגמה הקלאסית לכך. מעטים מאוד ידעו על קיומו, אבל באטאלנטה למדו את משחקו לעומק, והבינו שהוא האיש הנכון מבחינתם.
לחצים גדולים הופעלו כדי להביאו לצפון איטליה, והשחקן עצמו לא ממש התלהב מהרעיון בהתחלה – אבל הוא שוכנע. כאשר פגש את המאמן ג'אן פיירו גאספריני, הוא ידע עד כמה החיבור הזה מבטיח מבחינתו. הראקלס קיבלה תמורתו פחות ממיליון יורו, ובתקשורת האיטלקית לא היו כותרות כלשהן על החתמתו. אפילו במונחי אטאלנטה הוא נתפס כרכש שולי ולא מעניין בעיני העיתונאים. כמה שהם טעו! במונחי עלות-תועלת, הייתה זו אחת העסקאות הגדולות בהיסטוריה.
לקח לגוזנס זמן להסתגל למציאות החדשה, לאימונים המפרכים, להוראות הטקטיות המדוקדקות ולדרישות הקפדניות, אבל מוסר העבודה שלו לא יודע גבול. ככה זה כאשר אתה יודע כמה מזל יש לך. "לא הייתי משנה את המסלול כדי להתקבל לאקדמיה. אני שלם עם דרכי, כי הייתי צעיר רגיל לחלוטין, ועשיתי המון שטויות. השטויות האלה סייעו לי להפוך לאדם ולכדורגלן שאני עכשיו", אומר גוזנס. והוא באמת אישיות מיוחדת – צנוע מאוד מחד, אך שאפתן מאוד מאידך. ההשקעה המטורפת שלו השתלמה בזכות גאספריני, שליטש אותו והצמיח כוכב אמיתי.
זה קרה, בין היתר, כי המערך האהוב והקבוע של המנטור מתאים לגוזנס כמו כפפה ליד. גאספריני משחק רק 3-4-3, וגוזנס פורח כאשר כל האגף שלו. הוא לא מגן טהור טוב מספיק עבור 4-4-2, אבל עם גיבוי מאחוריו הוא משלב היטב את המשימות ההגנתיות וההתקפיות. בכל הקשור לחוד, הוא פורץ נהדר במהירות מסחררת, שולח הגבהות טובות, יודע להתגנב במצבי הבקעה ברחבה, וגם ניחן במשחק ראש מצוין בהשוואה לשחקני אגף אחרים – כי הוא גם גבוה וגם יודע לנתר.
אחרי התאקלמות בת שנתיים, הוא החל לספק מספרים סטטיסטיים פנטסטיים. 9 שערים ו-7 בישולים בליגה בעונת 2019/20, ואז 10 שערים ו-7 בישולים בעונה החולפת. גונדואן לא הכיר אותו בקמפיין הראשון של אטאלנטה בליגת האלופות, אבל באוגוסט האחרון הם כבר השתייכו יחדיו לסגל הלאומי של גרמניה. גוזנס זומן לראשונה לנבחרת על ידי יוגי לב, וערך הופעת בכורה נגד ספרד בליגת האומות.
במשחקים הראשונים בנבחרת תופקד גוזנס ברביעייה האחורית. מבחינה ההגנתית זה לא עבד חלק בלשון המעטה. סביר להניח שהוא לא היה ממשיך בהרכב במערך זה, אבל השינוי שביצע יוגי לקראת פתיחת יורו 2020 שינה את הכל. לב הלך על 3-4-3 שמזכיר מאוד את אטאלנטה, ואולי לרצון לשלב את גוזנס היה חלק מסוים בהחלטה המפתיעה. ג'ושוע קימיך הוסט לשם כך לאגף הימני ונעשו הקרבות נוספות, אבל דבר אחד בטוח – גוזנס מרגיש כמו דג במים, וקולו נשמע למרחקים. בסגל הגרמני מעידים כי הוא לא מתבייש לחלק הוראות לחבריו הוותיקים, ואין לו רגשי נחיתות כלל. לא רע בשביל מישהו שתלה עד לא מכבר את החולצה של תומאס מולר ממוסגרת בחדרו.
אז אתמול (שבת) הגיע רגע השיא שלו. אחרי משחק טוב מול צרפת במחזור הפתיחה של האליפות, הגיע הקרב מול פורטוגל – והיריבה אפשרה לו משום מה ליהנות מחופש פעולה כמעט מוחלט. גוזנס לקח את הצ'אנס בשתי הידיים והכריע את ההתמודדות. שער אקרובטי מוקדם שלו נפסל בגלל נבדל קטנטן קודם של סרג' גנאברי, אך זה לא ממש לא פגע במומנטום שלו. בדיוק להפך – עד ההפסקה הוא הספיק לשלוח כדור רוחב שהסתיים בשער העצמי של רובן דיאס, ואז המשיך בתנופה גם אחרי ההפסקה.
גוזנס היה זה שבישל את השער השלישי של גרמניה בכדור רוחב מדוד לקאי האברץ, וזמן קצר לאחר מכן נגח – בפעולה אופיינית מאוד – את הרביעי בעצמו. עם מעורבות ישירה בארבעה כיבושים (אשר אחד מהם בוטל), יצירת מצבי הבקעה נוספים וגם משחק אחראי בעורף, הוא היה הגיבור – והוחלף לקול תשואות אדירות של הקהל הגרמני. "טוב, אתה משחק באיטליה, יש לך כוח רק לשעה", התבדח איתו תומאס מולר.
מנגד, כריסטיאנו רונאלדו לא היה במצב רוח להומור. רק לפני חודשיים, אחרי שאטאלנטה ניצחה את יובנטוס בליגה, סירב הפורטוגלי להצעה של גוזנס להחליף חולצות, כי היה עצבני מדי. "הרגשתי קטן באותו רגע", העיד הגרמני, וחבריו דאגו לצחוק עליו ולהעניק לו במתנה חולצה של כריסטיאנו. אתמול הוא כבר לא ניגש לקפטן של היריבה, ולמען האמת כבר אין בכך צורך. גוזנס הפך את הניצחונות על רונאלדו לאירוע כמעט שגרתי – אז עכשיו שיבקשו ממנו את החולצות שלו. זה יהיה יותר הגיוני.
מה דעתך על הכתבה?