בדקה ה-90, כאשר קיבלה קרואטיה כדור קרן, עשה לוקה מודריץ' את כל הדרך ממרכז המגרש על מנת לבצע את המשימה. המשחק מול סקוטלנד כבר הוכרע, המקום בשמינית הגמר הובטח, ולמען האמת לא היה ברור מה הוא עושה על המגרש. עדיין נותר לנבחרת המשבצות חילוף אחד, ולפי ההגיון הטבעי היה כדאי לתת לקפטן הוותיק קצת מנוחה. אלא שבכל הקשור למודריץ', ההגיון הטבעי לא ממש עובד. הוא רצה להיות על המגרש עד השריקה האחרונה – ואחרי השריקה הזו נפל על הדשא באושר עילאי עם אגרופים קמוצים, כאילו השלים זה עתה זכיה היסטורית.
צפו בשער המרהיב של מודריץ'
והרי מודריץ' היה כבר במעמדים גדולים בהרבה. לפני שלוש שנים, הוא העפיל לגמר גביע העולם, נבחר לשחקן המצטיין בטורניר, וגם קיבל בהמשך את כדור הזהב. היו שהחליטו לעזוב אז את המדים הלאומיים בשיא. איבן ראקיטיץ', השותף הנאמן לקישור, אשר צעיר ממודריץ' בשלוש שנים, פרש. מריו מנדז'וקיץ', הצעיר ממודריץ' בשנה, פרש אף הוא. גם השוער דניאל סובאשיץ' פרש. כולם היו מבינים את מודריץ' לו עשה כמוהם. אחרי הכל, היה זה המונדיאל השלישי בחייו. היו לו גם שלוש אליפויות אירופה. הוא התחיל את החגיגה האישית עוד ביורו 2008, בו הפך בזכות הפנדל המדויק לרשת אוסטריה לכובש הקרואטי הצעיר ביותר בתולדות המפעל. הוא ראה כבר הכל, ואחרי הסנסציה ברוסיה היה קשה לצפות למשהו עוצמתי יותר.
אבל מודריץ' המשיך, כי הוא אוהב כדורגל, והוא אוהב לייצג את המדינה שלו. בטורנירי מוקדמות, בליגת האומות, סתם במשחקי ידידות – הוא תמיד היה שם. הוא סופר כבר 141 משחקים בנבחרת. השיאן הקודם – הקפטן לשעבר דאריו סרנה – כבר נותר מאחור עם 134 הופעות. לאליפות אירופה הרביעית שלו, ניגש לוקה באותה התלהבות טהורה כמו לאליפות הראשונה. ואולי העיתונאים הקרואטים דיווחו בימים האחרונים על עייפות, ועל הצורך לתת לו לנשום קצת, אך זה לחלוטין לא רלוונטי כאשר יש משימות חשובות על הפרק. מודריץ' יהיה שם – כדי לנהל את הכל ביד רמה, כדי להבקיע את אחד השערים היפים ביותר של הקיץ ולהעלות את הקרואטים ליתרון במשחק שהיה יכול ללכת לשני הכיוונים, כדי לבשל בהגבהה עדינה מהקרן את ה-1:3 של איבן פרישיץ' שסגר את הסיפור הרמטית, וגם כדי ללכת שוב לנקודת הקרן בדקה ה-90. הוא פשוט שם, ועכשיו הוא גם הכובש המבוגר ביותר של קרואטיה באליפות אירופה, כשהוא רחוק חודשיים וחצי מיום הולדתו ה-36.
כל זה קורה אחרי עונה מתישה במיוחד במדי ריאל מדריד, במהלכה שבר מודריץ' את השיאים האישיים מבחינת ההופעות. 35 משחקי ליגה, מתוכם 32 בהרכב – זה לא קרה מעולם. 2744 דקות במשחקי ליגה – זה לא קרה מעולם. 48 משחקים בכל המסגרות – זה לא קרה מאז 2014. בעונה דחוסה ויוצאת דופן, כמעט ללא מנוחה בקיץ הקודם בעקבות מגיפת הקורונה, הוא נתן לקבוצה של זינדין זידאן כל מה שאפשר, ואז עוד קצת. הוא גם הבקיע לראשונה בחייו חמישה שערי ליגה בספרד – למעשה, לא היה לו מאזן כזה מאז הימים העליזים בדינמו זאגרב.
את השער הראשון של העונה החולפת כבש מודריץ' בקלאסיקו בקאמפ נואו – ואותו הוא דווקא התחיל על הספסל. אז, באוקטובר, הנחת העבודה הבסיסית בתקשורת הספרדית היתה כי תהיה זו השנה האחרונה שלו במדריד. פדריקו ואלוורדה הפך לשחקן חשוב מאוד בתוכניותיו של זידאן, מרטין אודגור הוחזר מההשאלה בריאל סוסיאדד שנה לפני המועד המתוכנן, ומודריץ' היה צפוי לפנות בהדרגה את הבמה לדור הצעיר. חוזהו הסתיים בקיץ 2021, והיה הגיוני להניח שלא יחודש שוב. ואולם – מה לעשות? – ההגיון הזה לא עובד עם מודריץ'.
הקרואטי יכול היה לעזוב ב-2018, כאשר אינטר הציעה לו חוזה עתק אחרי המונדיאל, אבל העדיף להישאר. "אם יסתדר, אני רוצה לסיים את הקריירה בריאל", הוא הקפיד לומר בהזדמנויות שונות – והיה נאמן למילתו. במהלך העונה האחרונה, בעוד סרחיו ראמוס ניהל משא ומתן מתיש ובלתי מתפשר לגבי משך החוזה החדש והשכר וסיים בסופו של דבר בחוץ אחרי 16 שנה, הסכים מודריץ' מראש לכל קיצוץ נחוץ על מנת לקבל חוזה לעונה אחת נוספת. ראמוס קרא לחבריו לסרב להפחתות שכר, אבל עבור מודריץ' הכסף כמעט ולא שיחק תפקיד. הוא כבר עשה לביתו מספיק. אחרי שחווה כילד מלחמת אזרחים אכזרית וחי כפליט, סולם הערכים שלו קצת שונה. כעת הוא ישלים עשור שלם בסנטיאגו ברנבאו, וגם זה לא אמור להיות הסוף.
כי מודריץ' עדיין לא מוכן לפנות את הדרך לדור החדש. ריאל עדיין זקוקה לו בכל שבוע. אודגור הלך לבסוף בהשאלה לארסנל בינואר, ואלוורדה לא קיבל מספיק משחקים בסיבוב השני, והקרואטי הנצחי המשיך לשתף פעולה עם טוני קרוס וקאסמירו. לעתים נדמה שהם עושים את זה מאז ומתמיד. וגם עכשיו, אחרי ההתפטרות השניה של זידאן, הם ימשיכו לעשות את זה בקדנציה השניה של קרלו אנצ'לוטי.
ואז, אחרי עונה בה שיחק בממוצע בכל חמישה ימים, הוא הצטרף למחנה הקרואטי. הנבחרת לא היתה במיטבה מאז המונדיאל, והיחסים בין המאמן זלאטקו דאליץ' לחלק מהשחקנים אינם מושלמים בלשון המעטה. ההכנות הסופיות ליורו התחילו בציטוטים פומביים של אנדריי קרמאריץ' נגד הבוס ששיבץ אותו באגף. "גם הזקנות בכפר יודעות את התפקיד שלי", טען החלוץ. האווירה הכללית שידרה משבר, וקשה לומר כי דאליץ' הוכיח את עצמו בטווח הארוך. אלמלא ההישג ההיסטורי ברוסיה, הוא היה מפוטר מתפקידו כבר מזמן, והציפיות בקרב האוהדים לקראת הטורניר היו נמוכות. את מודריץ' זה לא ממש הדאיג.
"אנחנו רגילים שלא סופרים אותנו, וזה דווקא לטובה. נילחם עבור החולצה של קרואטיה, כמו שאנחנו עושים תמיד. הנבחרת הזו שונה בהשוואה למונדיאל, יש הרבה שחקנים חדשים, ונדרש זמן כדי לארגן את הכל, אבל אנחנו עדיין מסוכנים עבור כל יריב. אני לא חושב שמישהו יהנה לשחק נגדנו", הצהיר הקפטן לפני פתיחת הטורניר.
שני המשחקים הראשונים גילו כי המצב באמת בעייתי. אנגליה היתה חלשה למדי, אבל עדיין ניצחה 0:1 בצדק בוומבלי במחזור הראשון. צ'כיה הובילה במחצית ראשונה דומיננטית ולא היתה רחוקה מניצחון גם היא, גם אם העסק הסתיים ב-1:1. לאור זאת, האמינה סקוטלנד ברצינות בסיכוייה לשלוח אתמול את סגנית אלופת העולם הביתה, והמחצית הראשונה היתה שקולה. מודריץ' היה השחקן הטוב על המגרש בגלאזגו גם לפני ההפסקה, אבל זה הספיק רק לשיוויון 1:1, וההדחה היתה קרובה.
ואז הגיע רגע הקסם. בדקה ה-62 השאירו הסקוטים את המאסטרו ללא שמירה על שפת הרחבה, ונענשו עם בעיטה מרהיבה בחלק החיצון של כף הרגל. הכדור האמנותי עשה את דרכו לרשת של דייויד מארשל, וגם האוהדים המקומיים ביציעים ידעו להעריך את הביצוע הפנומנלי. עם כל הכבוד לרוח הלחימה של המארחת, האיכות של מודריץ' היתה פשוט גבוהה מדי עבורם – וכך גם רוח הלחימה שלו עצמו.
שחקנים אחרים עם רזומה כמו שלו לא היו לוקחים את הטורניר הזה ללב, אבל מודריץ' עשוי מחומר מיוחד. יש בגופו הצנום עוצמה יוצאת דופן, והוא נחוש להמשיך לרגש בכל מצב ובכל תנאי. אפשר לא לאהוב את ריאל, ואפשר לא לאהוב את קרואטיה, אבל מודריץ' שייך לזן נדיר של שחקנים שיוצרים קונזנזוס. כשהוא על הדשא, כולם רוצים לראות אותו – ולא רוצים שזה ייגמר. וזה באמת לא נגמר. עדיין לא. לכו תדעו מה הוא עוד מכין לנו הקיץ, ובכלל. המסע של רועה הצאן הקטן מחבל דלמטיה טרם הגיע לסיומו.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק: https://www.facebook.com/globalfootball1/
מה דעתך על הכתבה?