צוללים לעומק: מי הפייבוריטית בגמר היורו, אנגליה או איטליה?

לפני כשנה וחצי נגיף קורונה נכנס לחיינו ושינה אותם ללא הכר. בהיבט של הספורט, ההתמודדות הייתה לא פשוטה – היורו נדחה בשנה, נאלצנו להתרגל למשחקים בלי קהל, היעדרויות של שחקנים מבודדים או חולים, לחץ אדיר של משחקים ועונה שנמשכת ברצף 13 חודשים ללא פגרה.

אם זה לא מספיק, דווקא בסיטואציה הזו, עוד הרבה לפני שפרצה הקורונה, היורו תוכנן להתקיים בכל רחבי אירופה, 11 ערים, מבאקו ועד לונדון. היו הרבה חששות איך בתקופה כל כך בעייתית, היורו יוכל לעבור בשלום. בסופו של דבר, היורו לא רק עבר בשלום, אלא קיבלנו את היורו הטוב אי פעם, עם כדורגל אדיר, המון שערים, קהל נפלא, כשהכל מתעצם בגלל הצל הגדול של הקורונה ואירועי השנה האחרונה.

לקו הגמר הגיעו הנבחרת שאירחה את משחק הפתיחה והיא תתארח אצל הנבחרת שמארחת את הגמר, ובאמת שלא יכולנו לקוות לגמר טוב מזה. אז לקראת המפגש בין אנגליה לאיטליה מחר בערב (ראשון, 22:00) שנראה פתוח לחלוטין, אערוך השוואה מקצועית בין הנבחרות – שכל אחת מהן משוכנעת שהיא תניף את הגביע.

שוערים – דונארומה מול פיקפורד

ג'יאנלואיג'י דונארומה נכנס לנעליים הענקיות של ג'יאנלואיג'י אחר, בופון, ועושה עבודה נהדרת. שפת הגוף שלו טובה, הוא שקט במשחק הרגל והנוכחות שלו בשער מאוד מרשימה. מנגד, ג'ורדן פיקפורד ספג שער ראשון בטורניר מהבעיטה החופשית המופלאה של דאמסגור בחצי הגמר, אבל הנתון הנהדר הזה מחמיא בעיקר למשמעת ההגנתית האדירה של הנבחרת. פיקפורד אמנם עושה את עבודתו נאמנה, אבל יש לו יותר בריחות במשחק הרגל והוא יותר מועד לטעויות מאשר דונארומה. יתרון לאיטליה

בלמים – בונוצ'י וקייליני מול מגווייר וסטונס

הבלמים של שתי הנבחרות עושים עבודה נהדרת. ג'ורג'יו קייליני והארי מגווייר נעדרו אמנם משני משחקים בטורניר, אבל לשניהם אין תחליף קרוב לרמתם. נכון שאנגליה עדיין לא ספגה שער שדה והבלמים שלה נראים נהדר, אבל לצמד האיטלקי יש ערך מוסף, אם זה בתיאום ביניהם (משחקים שנים ביחד בקבוצה) ואם זה במנהיגות. יתרון לאיטליה

מגנים – די לורנצו ואמרסון מול ווקר ושואו

המגנים האנגלים נותנים אליפות נהדרת. קייל ווקר כהרגלו הוא עוגן הגנתי והוא זה שמייצר את קו השלוש עם הבלמים שמתחילים את הנעת הכדור. לוק שואו, שלא פתח במשחק הראשון, נראה נהדר וחלק גדול ממשחק ההתקפה האנגלי מתבסס על היציאות של מצד שמאל. אם לאונרדו ספינאצולה היה משחק אז האיטלקים היו פייבוריטים במשחק, אבל החיסרון שלו מאוד משמעותי, כי הוא משבש את כל משחק ההתקפה של האיטלקים שהתבסס על היכולות ההתקפיות האדירות שלו ועל המשולש שהוא ייצר משמאל עם וראטי ואינסינייה. יתרון לאנגליה

קישור – ז'ורז'יניו, וראטי ובארלה מול רייס, פיליפס ומאונט

הקישור האיטלקי מזכיר במשהו את הקישור הנפלא של ספרד הגדולה שזכתה בשני טורנירי יורו לפני עשור. ז'ורז'יניו בתפקיד המתאזרח הברזילאי מרקוס סנה (2008) ובהמשך בוסקטס, וראטי על המשבצת של צ'אבי ובארלה אמנם הוא לא אינייסטה, אבל יש לו תכונות נהדרות שמשלימות את שני חבריו. האנגלים מציגים קישור הרבה יותר אינטנסיבי וקצת פחות מוכשר, בטח כשלוקחים בחשבון שמייסון מאונט, האיכותי ביותר בשלישייה האנגלית, מציג עד כה טורניר בינוני. יתרון לאיטליה

התקפה – קייזה, אינסינייה ואימובילה מול סטרלינג, סאקה(?) וקיין

השלישייה האיטלקית עובדת נהדר בלחץ ונהנית מיכולת טובה של אינסינייה וקייזה, אבל כשאימובילה יוצא מגבולות איטליה הוא כמו שמשון הגיבור שנגזמו מחלפותיו – מאבד מכוחו, והירידה הזו פוגעת בעוצמה ההתקפית של האיטלקים. אצל האנגלים, סטרלינג עם טורניר נפלא, קיין נכנס לעניינים בשלבי הנוקאאוט והזכיר לנו שהוא אלן שירר משודרג ולמעשה כל מי שסאות'גייט יבחר להציב לצדם, בין אם זה סאקה, פודן, סאנצ'ו או גריליש, הוא בעל איכויות ברמה עולמית. יתרון לאנגליה

שורה תחתונה: ההרכב האיטלקי קצת יותר מגובש ואיכותי, ברוב החוליות היתרון הוא לזכות האזורי, אלא שפציעת ספינאצולה שינתה מעט את יחסי הכוחות ואם מסתכלים על התמונה המלאה, הסגל של סאות'גייט עמוק יותר ולזכות שלושת האריות קיים גם יתרון הביתיות – ואלו דברים שהופכים דווקא את האנגלים לפייבוריטים לקחת תואר אירופי ראשון, במקום שבו זכו בתואר היחיד שלהם לפני 55 שנה.