כולנו חברים בארגון 'לה פמיליה'

עם שרת חינוך כמו רגב אין סיכוי לבער את הנגע
עם שרת חינוך כמו רגב אין סיכוי לבער את הנגע | צילום: אודי ציטיאט

כמו ש"סלאח שבתי" לא היה סרט אלא שיקוף מציאות, אוהדי בית"ר מייצגים את השלטון ואת אווירת השנאה לערבים. קופמן עצבני

(גודל טקסט)

כן כן, מצקצקים בלשונם האדונים גולדברג מאירופה, אזולאי ממרוקו, טרבלסי מלוב, דוידיאן מפרס, צוברי מתימן ובגדדי מעירק, הקומץ הזה של בית"ר הם חיות, ממש חיות, אוסף של בבונים.

אז זהו, שהם ממש לא, הם פשוט אנחנו כולנו, ללא הבדל מאין באנו ואיזו קבוצה אנחנו אוהדים. אנחנו כ-ו-ל-נ-ו גזענים ירודים שמתעטפים באצטלה של קדמה. רק שאנחנו פרימיטיביים, וזה ממש נורא. עד שנת 1967 נהגו יהודים יוצאי אירופה להתייחס ל'פרענקים" מארצות ערב בנחיתות בולטת. "סלאח שבתי" זה לא סרט, זה שיקוף של מציאות, זו ההיסטוריה האמיתית. ואז בא האיחוד הגדול בדמות מלחמת ששת הימים, המלחמה האחרונה שבה העם היהודי באמת הביס את צבאות ערב וזה איחד את "הלבנים והשחורים" לשנאה עצומה לערבים בכלל ולפלסטינים בפרט.

ההתנחלות הישראלית הראשונה, כפר עציון ביולי 1967, הייתה הסנונית שפיזרה במקורה את הנבט שצמח לישראל של 2015. הגזענות הפנים-יהודית עדיין חזקה ועצומה, אבל עדיין שני הצדדים שונאים ערבים. יש 14 מיליון יהודים בעולם, 14 מיליון פליטים פלסטינים (6.1 בין הירדן לים, כולל רצועת עזה), וזה הנתון שמשמש כדבק לעם היהודי, בציון ובגולה. 

אין מושג כזה במציאות "קומץ". לא כל 14 מיליון הפלסטינים הם מחבלים עם דם על הידיים, אבל אנחנו שונאים את כולם. לא כל מאות אלפי אוהדי בית"ר ירושלים הם ארגון טרור כמו "לה פמילייה", שמנהיגיו קשורים בדם לימין הקיצוני בישראל ובעולם. אז זה לא קומץ, זה כולם, כולנו. שלטון שמתיר לחסידי הרב מאיר כהנא להפיץ את תורתו גם אחרי מותו, שלטון שמתיר לברוך מרזל, מיכאל בן ארי וחסידיהם להשתולל ביישובי הגדה ובמוקדי מצוקה בארץ כדי להפיץ את תורת השנאה לאחר, שמבוססת על "ישראל טהורה", שלא יתפלא שפתאום יש את בית"ר ירושלים "טהורה לעד" – המועדון היחיד בכדורגל המקצועני בעולם שאינו מתיר שיתוף כדורגלנים מוסלמים.

"שלטון שמאפשר לרבנים קיצונים להסית להרג ערבים, שלא יתעלם מאחריותו למה שקרה בשרלרואה" (אודי ציטיאט)

שלטון שמאפשר לרבנים קיצוניים להסית בכתובים ובדרשות להרג ערבים אזרחי ישראל, למנוע מהם תעסוקה, למנוע מהם לשכור דירות ולממן את אותם רבנים במיליונים, שלא יתעלם מאחריותו למה שקרה ביום חמישי בשרלרואה. הוא אשם בכל הפרעות, הוא אחראי, גם אם יתחמק מאחריות. בשלטון שבו ראש הממשלה הנבחר מזהיר את אזרחיו מהבוחרים הערבים, שלטון שבו שרת הספורט דורשת במפגיע להרחיק מהליגה קבוצות ערביות כמו סכנין או נצרת, אחראית הממשלה לכל מה שנתיניה מעוללים בארץ ובעולם – וההיסטוריה תשפוט את חבריה. כי אצלנו לא מעוניינים. 

בשלטון שבו שרת התרבות והספורט היא חסרת מושג קלוש בתחומים המיניסטריאליים עליהם היא מופקדת, אבל כתגרנית מיניסטריאלית היא צווחת "לנו יש 30 מנדטים", אין לנו סיכוי קלוש לבער את הנגע. אגב, גבירתי השרה, אין לך רק 30 מנדטים, יש לך 61 ליתר דיוק, כי כל שותפייך הקואליציוניים ) וגם שישה סוסים טרויאנים באופוזיציה), הם גזענים גם נגד פלחים בעם היהודי, ובעיקר נגד זרים; שוטרים בנתב"ג, ללא שום מנדט חוקי מול המתפרעים בבלגיה, זו אספלנית על שט"ד פנימי שמקריס איברים. זו לא פעולת מנע, זה סטנד-אפ-קומדי שנועד לכסות על סיט-דאון-טרג'די. 

אולי היום בבוקר, בתחנה צבאית, יפתח רזי ברקאי את השידור בפאתוס: "כן, רבותי, גם התקשורת צריכה לעשות חשבון נפש". אז זהו שממש לא, רזי, התקשורת מגנה את התופעה שנקראת בית"ר ירושלים מאז רצח אמיל גרינצווייג (32 שנה), הרוצח עמי פופר (25 שנה) והרוצח ד"ר ברוך גולדשטיין (21 שנה) שהמועדון הזה מקדש אותם ושחקניו עולים לקברי הרוצחים בלחץ ארגון הטרור "לה-פמיליה". אין צורך בחשבון נפש, יש צורך במעצרים המוניים, אז מספיק עם השטויות בסדר? חסוך את זה מאיתנו. 

'לה פמיליה'. כלום לא ישתנה (אודי ציטיאט)

כלום לא ישתנה כאן. הים אותו ים, היהודים אותם יהודים, רק כמו הים איבדנו מאיכות וחיות המים. אנחנו כבר לא עם בחירה, אנחנו עם שנוא שהעולם נהנה לשנוא. בית"ר ירושלים זה אנחנו, אז מספיק להצטדק ולהשמיע הצהרות חסרות בסיס של הנהגה קלושה וחסרת מושג וידע כיצד להתמודד עם תופעת הגזענות והוונדליזם שאירופה נחשפה אליה בקטנה. הרי נמצאו כבר לא מעט מליצי יושר שאמרו: מה קרה בסה"כ, שלא קורה באיטליה או בטורקיה? רק אבוקות, קטן עלינו. ואם לא החפץ שפגע בשוער, זה היה נגמר בקנס פעוט. 

אבל נדמה לי שאנחנו ניענש בקנה מידה אחר ושונה, אולי אני טועה. רק תפסיקו לקרוא לאוהדים בבונים. מעתה אמרו: "כולנו בבונים". כי אנחנו הרי רק מתחפשים לאירופים, אנחנו בכלל מאסיה, רק שנזרקנו ב-1974. ולסיום, אם אוהדי בית"ר היו משליכים חפץ על שוער במשחק חוץ באחת ממדינות אסיה, היה מוכרז כאן אבל לאומי. כי האירוע היה מסתיים בטבח המוני.

זה כל ההבדל, לעולם לא נלמד את הלקח המתאים.    

עוד באותו נושא: מירי רגב, רזי ברקאי

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי