תארו לעצמכם בכורה בהרכב הנבחרת במשחק רשמי דווקא בחצי גמר גביע העולם הביתי, כנער בן 21. זו הייתה החוויה של ברנרד. הוא נכלל באופן מפתיע יחסית בסגל ברזיל למונדיאל 2014, ושותף פעמיים כמחליף לפני שנזרק למים העמוקים במשחק הגורלי מול גרמניה בבלו הוריזונטה בגלל הפציעה של ניימאר. זה נגמר, כידוע, בתבוסה 7:1 – והחלום הקסום הפך לסיוט. ברנרד השלים 90 דקות עגומות, וזו גם הייתה הופעתו האחרונה במדי הסלסאו. הצלקת לא נעלמה לגמרי מאז. במשך שנים טיפח הקיצוני המוכשר תקוות לחזור מתישהו לשורות ברזיל, אך לשווא. הוא גם לא מימש את הפוטנציאל עד הסוף בשום מקום, ונזקק בשלב מסוים לסיוע פסיכולוגי על מנת להתמודד עם התקפי חרדה.
באופן כללי, ברנרד נדרש לגלות אופי חזק בשלבים שונים בקריירה. כילד הכי נמוך בשכונה, שלא לדבר על האקדמיה של אתלטיקו מיניירו, זה לא היה קל בלשון המעטה. פעמיים זרקו אותו כי הוא נתפס כחלש מדי פיזית כדי לצמוח לכדורגלן. בפעם השלישית הוא הצליח להוכיח לכולם שהם טועים, וגם עם גובה 164 סנטימטרים אפשר להיות כוכב. למזלו הרב, רונאלדיניו בדיוק הצטרף אז לקבוצה, והנער למד רבות מאלילו הגדול. האפשרות לשתף איתו פעולה בליגה הוציא ממנו את המיטב, הוא כבש 11 שערי ליגה כשאתלטיקו מיניירו סיימה כסגנית האלופה ב-2012, והפך לאחד השמות הלוהטים בשוק בדרום אמריקה. כך הפכה אותו שחטאר דונייצק לרכש הכי יקר בתודלותיה תמורת 25 מיליון יורו.
כאשר הגיע לרשותו של המאמן מירצ'ה לוצ'סקו, העיד ברנרד שהרגיש מיד עד כמה חסרה לו ההשכלה הטקטית. זו הייתה הסיבה לכך שלא היה שחקן הרכב בעונתו הראשונה באוקראינה, אבל הרומני הוותיק לא הפסיק לשבח אותו להדגיש את הפוטנציאל העצום שלו. כך הייתה 2014 אמורה להפוך לשנת הקפיצה הגדולה בקריירה של הקיצוני הצנום והתחבולן. במקום זאת, הרבה יותר מדי השתבש מבחינתו. לא רק השביעייה הארורה הרסה לו את התוכניות, אלא גם מלחמת האזרחים שכפו הכוחות הרוסים במזרח אוקראינה. שחטאר נאלצה לעזוב את דונייצק, החיים נהיו מורכבים יותר, ובראשו של ברנרד צצו המחשבות על עזיבה.
הוא לא מימש אותן, בעיקר כי קרנו ירדה בהדרגה. לקח לו שנתיים נוספות כדי להשתדרג לאחד השחקנים המובילים בשחטאר, ואף קבוצה לא הייתה מוכנה לשלם תמורתו סכומים שהאוקראינים דרשו באופן טבעי. עם הזמן, השלימו כל המעורבים עם העובדה כי הוא פשוט יעזוב כשחקן חופשי בתום חוזהו ב-2018, וכך אכן היה. 5 שנים היוו תקופה ארוכה מדי באותו מקום, וכאשר הגיע לבסוף לאברטון הוא התקבל בספקנות, מה גם שבאנגליה התמכרו לדיווחים על סכומי העברות מופרכים, וכוכבים שמגיעים ללא תמורה מקבלים תשומת לב פחותה.
המאמן הפורטוגלי מרקו סילבה האמין בו, וגם דיבר איתו בשפת אימו, אבל הוא החזיק מעמד קצת יותר מעונה, ואחרי עזיבתו הכל התפרק לרסיסים מבחינת הברזילאי בגודיסון פארק. אז הוא גם נדהם להתמודד עם התקפי החרדה. "היו לכך תסמינים שונים, כולל ראייה מטושטשת", הוא סיפר אחרי שהחלים בעזרת אנשי המקצוע. על הדשא, זה כבר לא היה זה – הוא לא היה רלוונטי כלל בעונת 2020/21, עזב באותו קיץ לטובת שארג'ה באיחוד האמירויות, והפך לסוג של שחקן עבר בתודעה הציבורית. בברזיל לא ספרו אותו בכל מקרה מאז ה-7:1, וגם באירופה שכחו במהרה על קיומו.
איך שלא תסתכלו על זה, הקריירה של ברנרד היא כישלון בקנה מידה עצום ביחס לציפיות שהיו ממנו בתחילת דרכו, והוא העדיף לא להשלים עם כך לגמרי. הוא יכול היה להישאר במפרץ הפרסי ולהרוויח כסף טוב, אבל חיפש דרך לחזור לאירופה. בקיץ 2022, גילו בו עניין גלאטסראיי ופאוק סלוניקי, ופנאתינייקוס זכתה בשירותיו. מאז, הוא חזר להרגיש שחקן חשוב במועדון גדול, ומציב לעצמו מטרות גדולות. אצל הירוקים מאתונה, האתגר באמת היה כביר, ויש לברזילאי חלק לא מבוטל בכך שהם חזרו לצמרת הגבוהה.
פנאתינייקוס חוותה משבר כלכלי ומקצועי משמעותי מאוד בשלהי העשור הקודם. היא הושעתה מהמפעלים האירופיים ב-2018 למשך 3 שנים, ולאוהדים לא הייתה תקווה כי ניתן יהיה לחזור ולהתמודד מול אולימפיאקוס בפסגה. ברנרד היה הגורם שהחזיר את התקווה הזו. הוא הזכיר את ז'ילברטו סילבה כאשר נשאל לגבי הסיבות שהובילו אותו למועדון – והרי הקשר הברזילאי האגדי היה שם כאשר פנאתינייקוס זכתה באליפות האחרונה שלה ב-2010. "זה מועדון ידוע בברזיל", הוא הצהיר – וההתלהבות סביב הגעתו היתה גדולה מאוד.בניגוד לאברטון, הוא נהנה לספוג אהבה מהקהל, ואיתו דהרה הקבוצה לעונה סנסציונית במונחים הנוכחיים שלה.
פנאתינייקוס לא רק חזרה למאבקי הצמרת – היא הובילה את הליגה לאורך רוב העונה, ופיספסה את התואר הנכסף לטובת א.א.ק אתונה רק בגלל תוצאות גרועות במחזורים האחרונים, כולל הפסד לאולימפיאקוס כאשר רוב שחקני הסגל היו חולים בקורונה. ברנרד היה אחד המצטיינים במסע הזה, והוא עשה זאת מעמדה לא מוכרת עבורו במרכז המגרש. המאמן הסרבי איבן יובאנוביץ' בחר להסיט אותו מהאגף לתפקיד הפליימייקר כדי שהקבוצה תהיה יצירתית יותר, והשינוי עבד היטב – גם אם ברנרד סיפר עד כמה קשה להסתגל אליו בשלב מאוחר יחסית בקריירה. שיתוף הפעולה עם סבסטיאן פלאסיוס הארגנטיני פרח, וכולם התרגשו לחזור לאירופה לראשונה מאז 2018 – ועוד למוקדמות ליגת האלופות.
לקראת הקמפיין הזה, חיזקו הירוקים את הסגל, ועכשיו יש לברנרד מתחרים רציניים על המקום בהרכב – במיוחד פיליפ ג'וריצ'יץ' הסרבי. "זה לא מדאיג אותי, כי תחרות תמיד טובה לכולם", הוא אמר, ופתיחת העונה אכן חיובית מכל הבחינות. פנאתינייקוס עברה במוקדמות ליגת האלופות לא רק את דניפרו אלא גם את מארסיי. ההפסד לבראגה בשלב האחרון היה מאכזב, אבל כדאי להסתכל על ההיבטים החיוביים – בליגה האירופית אפשר לשאוף ברצינות להעפלה לשלבים המתקדמים. ההגרלה הייתה מסקרנת, וניצחון 0:2 על ויאריאל במחזור הראשון מוכיח זאת. כעת משוכנעים באתונה שניתן להתמודד גם עם ראן, שלא לדבר על מכבי חיפה.
ואולי שנת 2014 מרגישה כמו היסטוריה עתיקה, אבל הרי אפילו טיאגו סילבה טרם פרש. ברנרד רק בן 31, והוא מאושר עד הגג לחזור העונה לזירה האירופית לראשונה מאז הקמפיין הטוב של שחטאר בליגת האלופות ב-2017/18. ההצלחה חשובה מאוד עבורו, והוא מגיע למפגש עם הירוקים מחיפה במומנטום אישי טוב מאוד. מומלץ להתייחס אליו כאל כוכב נבחרת ברזיל לשעבר, ולשמור היטב על הבחור הנמוך, הזריז והחכם הזה.
מה דעתך על הכתבה?