"כל עוד גולדהאר יחליט שהוא ממשיך להשקיע, כולם ייראו קטנים לידו"

אלי דריקס (56) הוא אחד מסמליה של מכבי ת"א. הוא עלה כמחליף למאיר מליקה ברבע השעה האחרונה של משחק הבכורה של המועדון במפעל אירופי (שהוא לא אינטרטוטו), והיה שותף למהפך שהביא למכבי אז, בקיץ 1992 בטה-האלי במלטה, ניצחון חוץ חשוב על פ.צ.ואלטה. אחר כך היה מנכ"ל הקבוצה כשהגיע לראשונה לשלב הבתים של ליגת האלופות ומנכ"ל קבוצת הכדורסל שמשחקת מדי שנה ביורוליג. בואו נגיד שהמשחק של מכבי ת"א מול שחטאר ביום חמישי (החל מ-21:55, ישיר בספורט1), בשלב 32 הגדולות של הליגה האירופית, הוא עוד יום בדברי ימיה של מכבי ת"א, בפרספקטיבה של אלי דריקס.

צפו במסע של מכבי ת"א

קצת מצחיק – אחרי כמעט 30 שנה באירופה – שהמשחק הראשון באירופה התקיים באי שקרוב יותר לצפון אפריקה מאשר לאירופה, וזה בדיוק הזיכרון של דריקס: "אתה יודע מה הזכיר לי האצטדיון? את אצטדיון וסרמיל. הגענו לאי מאוד קטן, השפה הרשמית שם מעורבבת בין איטלקית, אנגלית וערבית. מבחינתי הישראלים, מלטה לא היתה מוכרת באותה תקופה. זה היה המשחק הראשון שלנו באירופה והמקום לא נראה לנו אירופה. התשתיות היו מאוד מיושנות והכל היה נראה מאוד עתיק".

אפשר להתרגש בסיטואציה כזו?
"זה משחק ראשון, אז היתה התרגשות. הקבוצה ששיחקנו מולה לא היתה יותר מדי איכותית. היו רוחות, האדמה היתה קשה, הכדור קפץ. והם עוד הובילו 0:1. בליאז', בסיבוב הבא מול קלאב ברוז', כבר נחשפנו באמת לאירופה. ברוז' נחרתה אצלי בזיכרון. הם היו מאוד אתלטים, מאוד אגרסיביים ונוקשים וניצחו אותנו בשני המשחקים. זה נתן פרופורציות – שיש לכדורגל הישראלי המון עבודה כדי להשתלב שם".

13 משחקים שיחק אלי דריקס בגביעי אירופה, כבש שני שערים (מול קפלאוויק האיסלנדית ופנברחצ'ה), אבל אלה היו השנים הקשות, בהן קשה היה לחלוף על פני יריבה עדיפה. "הכניסה שלנו לאירופה לא היתה חלקה, ולא בגלל שבאנו מעולם אחר. הנבחרת שיחקה משחקים בינלאומיים, הקבוצות לא. המשחקים היחידים שהכרנו בחו"ל היו במחנות אימונים וברוב המקרים נגד קבוצות דרג שלישי ורביעי. שיחקנו בנבחרת משחקים באוקיאניה או משחקי ראווה. נחשפנו פתאום למשהו חדש. לא לוקח יום אחד לעשות התאמות ולהבין מה זה כדורגל אירופי מקצועני. לשלב הבתים בליגת האלופות הגיעו אז הקבוצות הכי בכירות באירופה. רק לאחרונה נותנת אופ"א אפשרות להגיע לשם גם מליגות חלשות יותר. אז היה יותר קשה מהרבה סיבות".

ועדיין, הייתם קרובים.
"הגענו למשחק פלייאוף מול גראסהופרס. המשחק היה בבלומפילד בצהריים בשעה מאוד חמה, חום אימים. זה היה משחק שהיינו צריכים בו 0:0 ולא שהם היו יותר טובים. קיבלו בהתחלה מכת עונש, כדור לא חזק שהשחקן ניסה להקשית וזה נכנס לאובארוב בין הרגליים. היינו כבר בפנים, ראינו את עצמנו כבר מעפילים. שיחקנו עונה אחר כך מול טנריפה, שם הפסדנו 3:2 ופה יצאנו תיקו ובעטתי לקורה. משחק טוב היה לנו פה. שיחקנו גם נגד ורדר ברמן, אבל הפערים היו מאוד גדולים. הפסדנו שם 2:0 אבל היה צריך להיגמר יותר".

מתסכל שהגעת לאירופה בגיל קצת מבוגר ולא טעמת מההישגים.
"ההישגים הגיעו אחרי כמה שנים. בשנות ה-80 היינו צריכים לטוס חצי עולם לאוסטרליה כדי לשחק משחקים בינלאומיים. אני לא מאלה שמצטערים על מה שהיה. בשנת 94 הייתי בן 30, שלהי הקריירה. אז מכבי חיפה והפועל ת"א עשו שני קמפיינים מדהימים אבל גם הן לא באו ישר והצליחו".

את ההעפלה הראשונה של מכבי ת"א חווה דריקס כמנכ"ל, אז תחת הבעלים לוני הרציקוביץ'. זו היתה הפעם היחידה שבה השתתפה גם סגנית האלופה – אז מכבי ת"א – במוקדמות ליגת האלופות והצליחה להעפיל אחרי ניצחון כפול על פאוק סלוניקי. דריקס מגדיר את המפגש הראשון עם חלון הראווה של אופ"א כ"פרובנציאליות ישראלית, חיים בתוך ביצה". ומסביר: "יש סטנדרט להתנהלות. יש ספר של רגולציה וזה נראה הכי טבעי להתנהל לפיו. זה לא שאתה מקבל ספר ושוכח אותו במגירה: אתה חייב להתנהג לפיו. כשהעפלנו לשלב הבתים בא דליגייט לפני משחקים, יש דרישות להכין אצטדיון לפי ספונסרים, זוויות צילום, סטריליות, תקנים בחדר ההלבשה. היה כיף להתעסק בזה כמנכ"ל. אנשים מחפשים לעגל פינות, אבל כשזה בא מאירופה, רוצים לכבד את זה. ההתייחסות פה בארץ לכל דבר היא פרובינציאלית".

משחק הבכורה של מכבי בליגת האלופות, מול באיירן מינכן, היה בערב ראש השנה.
"כשהייתה את ההגרלה בניון, וקיבלנו את פאוק סלוניקי, קיבלנו את התאריכים וגם היינו צריכים לומר באיזה מגרש נשחק אם נעפיל לליגת האלופות. חשבנו שאם נעפיל לשלב הבתים, נרצה לארח באצטדיון גדול והיה רק את אצטדיון ר"ג, וזה מה ששלחנו. מכבי חיפה, שהייתה אלופה, רצתה גם ברמת גן. בא פקיד באופ"א וטען שאנחנו לא יכולים לשחק עם מכבי חיפה באותו מגרש, ואנחנו צריכים למצוא מגרש אחר. מאוד כעסתי ואמרתי שלא יכול להיות דבר כזה כי זה מגרש ביתי עבורנו. זה היה ביום שישי, התקשרתי למשרד וביקשתי שיוציאו מהמחשב את הפקס ששלחתי לאופ"א, ואותו פקיד שטען שלא שלחתי, קיבל כזה מבט מהמנהל שלו. אותו פקיד פוטר מאופ"א, אבל קיבלתי טלפון וביקש שאבוא להעיד עבורו".

אבל את התאריך לא הצלחתם להזיז ולארח בישראל בערב ראש השנה – גם בליגת האלופות – זה חתיכת סיפור.
"ניסינו לשנות את התאריך ואופ"א לא הסכימו. למרות שהיו 24-25 אלף צופים בערב ראש השנה, קיווינו ליותר. אנשים הגיעו לאצטדיון אחרי ארוחת החג כדי לראות ליגת אלופות. לא נתקלנו בבעיה ספציפית אבל אנשים כמו שוטרים, סדרנים וכו' נאלצו לעבוד בערב חג. היה עלינו לחץ מאוד גדול מארגונים דתיים שלא לשחק".

חוויה?
"קיבלנו בית מדהים מצד אחד, ואני לא רוצה להגיד גם קשה מצד שני, כי כל משחק הוא קשה. קיבלנו מועדוני על. שיחקנו באצטדיון האולימפי במינכן, בדלה אלפי בטורינו ובאמסטרדם ארנה".

כמנכ"ל מכבי ת"א בכדורסל – מה ההבדלים?
"ההתייחסות למכבי ת"א כדורסל באירופה היא התייחסות כמועדון על, ובאופ"א מתייחסים למכבי ת"א כעוד מועדון מיני רבים. מצד שני, הסטנדרט של הצ'מפיונס ליג הוא הרבה יותר גבוה מאשר היורוליג. הדרישות בליגת האלופות הן הרבה יותר גדולות, למרות שהיורוליג עשה כמה צעדים קדימה. כשאתה בליגת האלופות, ומגיע לעיר, אתה מרגיש משחק של ליגת אלופות, אתה רואה שכל העיר מקושטת בשלטים של אופ"א. כשנסענו מהמלון לדלה אלפי היו הליקופטרים באוויר וניידות משטרה סביבנו, סגרו את כל העיר. כשמכבי ת"א הגיעה לריאל מדריד ביורוליג, אז אולי ההיכל היה מלא ב-13-14 אלף צופים, אבל בתוך העיר לא ידעת שיש בכלל משחק. כשהיה משחק ליגת האלופות, אז כל כלי הרכב שעבדו באותו יום נשאו לוגואים של ליגת האלופות, הכל היה ממותג. בכדורסל, חוץ מקהל חובב כדורסל, אין בכלל תחושת משחק".

מה קיבלת מהמפגש הזה עם ליגת האלופות?
"קיבלתי פרופורציות לניהול, לסטנדרטים, נפגשתי עם אנשים כמו קרל היינץ רומיניגה והיה לי קשר טוב איתו. היה את רוברטו בטגה שהיה אז יו"ר יובנטוס. לפני משחקים נסעתי תמיד לפני הקבוצה כדי לארגן את האירוח, בתי המלון והאימונים, והכרתי אנשים שנתנו לי להיכנס לחדרי החדרים של המועדונים הגדולים, ולהבין איך מתנהל מועדון. זה נתן לי הרבה כלים לחיים".

לוני הרציקוביץ' מול מיטש גולדהאר?
"לוני הרציקוביץ' רצה להביא ערכים וניהול מקצועני ומקצועי למכבי ת"א והוא הביא המון. באותה תקופה הסתכלו עליו כמתנשא, אבל כשבא גולדהאר אז הישראלים קיבלו את זה. לוני השקיע הון תועפות מבחינה כספית, גם במתקן בקרית שלום, ולימים היה לו קשה יותר להחזיק את המועדון. ההעפלה לליגת האלופות נתנה להתקיים עוד שנתיים-שלוש. גולדהאר הביא לא רק סטנדרט אלא הרבה מאוד כסף. התקציב הוא מעל 120 מיליון שקל. אני הייתי צריך להתנהל מול תקציב, עם הכנסות שהיו אז 30-35 מיליון שקל, וזה עוד נחשב  תקציב גבוה יחסית. מיץ' מביא מהבית לבד 40-50 מיליון שקל. אי אפשר להשוות בכלל. אנחנו התנהלנו סביב מסגרות".

אבל לא רק הכסף של גולדהאר מנצח, אלא הסטנדרטים בניהול, הארגון.
"אני חולק על דעתך. אני בטוח שיש משמעות אדירה לכסף של גולדהאר. נכון שהוא מתנהל כמו שצריך מבחינת הארגון, אבל זה היה בלתי ישים בלי הכסף. היו שנים שמכבי חיפה שלטה בכדורגל הישראלי ודיברו על הסטנדרט של מכבי חיפה, כי שחר היה האיש החזק מבחינה כלכלית בכדורגל הישראלי, ואז הגיע גאידמק, ובאה אלונה ברקת והשקיעה. גולדהאר, בגלל שהוא לא נמצא פה, ידע לנתק את כל מה שקורה במכבי ת"א מהביצה המקומית. אם לוני היה מקבל החלטות דומות על דור מיכה ואצילי כמו אלה שקיבל גולדהאר, היו נערכות הפגנות מול הבית שלו. אצל גולדהאר אמרו לא להפגין כדי שחלילה לא יעזוב אותם".

מה דעתך על סילוקם של אצילי ומיכה ממכבי ת"א?
"אם אלה הערכים של גולדהאר, וזה הסטנדרט שלו, והוא ימשיך להתנהל ככה בעתיד, אין לי בעיה, אבל הוא צריך להמשיך ולהתנהל ככה גם בעתיד. לדעתי, גם אנשים שטעו, גם במקרה קשה כמו זה, צריך שתופגן כלפיהם מחילה וחמלה. יכול להיות שמועדונים אחרים היו מתנהגים אחרת".

כשדריקס מדבר על מכבי ת"א של היום נדמה לפעמים שהוא מדבר על מועדון אחר, על אנושי במושגים שהוא התמודד איתם. "קראתי שהתקציב של מחלקת הנוער במכבי ת"א הוא בסביבות 20 מיליון שקל. בתקופתי הוא היה שישה מיליון. הצלחתי לייצר הכנסות משילוט על נתיבי איילון, עשיתי דשא סינתטי ותאורה. בא גולדהאר ובמחשבה נכונה שם מהבית 15-16 מיליון שקל. מחלקת הנוער לא יכולה לייצר לבד את הסכומים האלה. אני זוכר שאמרתי ללוני שלא יכול להיות ששחקן שמסיים נוער, מגיע לבוגרים, ומחלקת הנוער לא מקבלת עליו מהבוגרים דמי השבחה. צריך לתמחר שחקנים שעולים לבוגרים, לא יכול להיות שיקבלו אותם בחינם. זה אמנם להעביר מכיס לכיס, אבל בזמנו רציתי לחזק את מחלקת הנוער. אמרתי שאי אפשר להתחרות עם מכבי חיפה בכסף, אבל בוא נתחרה בכלים שיש לנו. מכבי ת"א היום זה ארגון מאוד חזק שעובד בסטנדרט מאוד גבוה, גם ברמה מקצוענית מאוד גבוהה. המערך מקצועי רחב יותר. יש אפשרות למכבי ת"א לרכוש מתי שהיא רוצה שחקנים בלבל של הכדורגל הישראלי. אף אחד לא יכול להתחרות איתה".

מי אחראי יותר להפיכתה של מכבי ת"א לאימפריה מקומית, גולדהאר או ג'ורדי קרויף?
"בוודאי שגולדהאר, כשיש כסף, שחקנים רוצים להגיע למקומות האלה. הוא הצליח עם קרויף והשילוב הוא ההצלחה. כל עוד גולדהאר יהיה פה, מכבי תשלוט. לקחת אליפות ממכבי זה כמו לקבל בול יקר. זה מה שיקרה. כל עוד הוא יחליט שהוא משקיע, כולם ייראו קטנים על ידו".

ואם יעזוב?
"המכונית תמשיך לנסוע לבד ומכבי תמשיך להיות מועדון מוביל, אבל בלי כסף. היא לא תוביל לבד".

מאחר והיית גם בכדורסל, מה חסר לכדורגל להיות בלבל של הכדורסל?
"לקבוצת כדורגל ישראלית קשה להנחית פה שחקנים בלבל קצת יותר גבוה ממה שמנחיתים כולם. גם אם למכבי ת"א יש אפשרות לשלם 2 עד 4 מיליון יורו בעונה, שחקן שיכול לקבל את זה באירופה לא יבוא לישראל. וכך, מכבי ת"א ומכבי חיפה יכולות להיות חלק מהקבוצות שמתמודדות כל שנה על מקום בליגת האלופות, אבל אף פעם לא יהיו חלק מהקבוצות המובילות באירופה. אופ"א, כמו היורוליג, שואפת לשווקים שיודעים לייצר כסף ועם כל הכבוד לכדורגל הישראלי, לא נראה לי שבאופ"א קמים בבוקר הם חושבים שישראל היא שוק גדול. הקבוצות הגדולות באירופה רוצים לעשות היום סופר ליג, כמו היורוליג, כי הן טוענות שהן מתחלקות בכסף עם קבוצות שלא מביאות את הכסף הגדול מזכויות שידור. מכבי ת"א כדורגל לא תקבל שם שריון כמו מכבי ת"א כדורסל".

אז מה זה בעצם שלב 32 הגדולות בליגה האירופית, לא ביג דיל.
"לא מסכים. להגיע לשלב כזה עבור קבוצה ישראלית זה כסף משמעותי. כל דבר כזה הוא קריטי למועדון ישראלי, כי זה גורם לבעלים להביא פחות כסף מהבית. שחטאר דונייצק נפלה מליגת האלופות. היא קבוצה שנחשבת ליותר איכותית ולכן אני קורא שברור שהיא תפרק את מכבי ת"א. אני טוען שזה לא בטוח. קבוצות ישראלית הגיעו כבר לשמינית גמר ליגה אירופית. במשחק נתון הכל יכול לקרות".

אה אלי, יש להם את מנור סולומון
"נו אז? הם קבוצה יותר טובה, אבל יכול לקרות הכל".