בשבוע האחרון נפל דבר בלאסק לינץ. אחרי שנים ארוכות, יריבת מכבי תל אביב ביום חמישי הקרוב, נטשה את המערך של שלושה בלמים ועברה לשחק עם חוליית הגנה של ארבעה שחקנים. בשני משחקים רצופים, לא פחות ולא יותר. עדיין מוקדם לדעת באיזו מערך תשחק הקבוצה מאוסטריה עילית נגד מחזיקת הגביע הישראלי, אבל עצם המחשבה על מעבר לשני בלמים, היא בעצמה רעידת אדמה של ממש כשמדובר בלאסק לינץ.
כדי להבין את קדושת ה-3-4-3 בלאסק לינץ, צריך ללכת אחורה, לקיץ 2017. אחרי שנתיים תחת הדרכת אוליבר גלאסנר, הקבוצה חזרה לבונדסליגה והמאמן החליט לעבור ממערך שכולל שני בלמים, לשלושה. התוצאות היו טובות מהמצופה והשחקנים התאימו את עצמם באופן כמעט מושלם.
גרנוט טראונר למשל, ששיחק כל חייו כקשר אחורי והתאושש מפציעה קשה, הוסט לעמדת הבלם וגילה את עצמו מחדש. ההתעלות שלו במרכז ההגנה, במערך של שלושה בלמים, הביאה אותו עד לסגל נבחרת אוסטריה ובקיץ האחרון למעבר יוקרתי לפיינורד. וזו רק דוגמה אחת.
במקביל, ג'וניורס (פאשינג) מליגת המשנה, שמשמשת הלכה למעשה כקבוצת המילואים של לאסק, חויבה על ידי ראשי המועדון לשחק במערך של שלושה בלמים כדי שהמעבר לקבוצה הראשונה יהיה חלק עבור השחקנים. כך למשל, אנדרס אנדרדה שהגיע מקוסטה ריקה כמגן שמאלי, למד להתאים את עצמו לעמדת הבלם, השתדרג מג'וניורס ללאסק ולאחרונה עבר לארמיניה בילפלד כעוד מוצר מוצלח.
ההצלחות של גלאסנר על הקווים הטיסו אותו עד וולפסבורג הגרמנית בקיץ 2019 (עם הבטחה ללאסק שהוא לא יצרף יותר משחקן אחד שלה לזאבים) וכשיורגן ורנר – האיש הכל יכול בלאסק עד הקיץ האחרון – חיפש מאמן חדש, הוא הציב דרישה אחת מרכזית בראיונות העבודה: להמשיך לשחק במערך 3-4-3. ולריאן איסמעל היה הנבחר וכשהוא עזב אחרי שנה, הדרישה חזרה על עצמה. דומיניק טלהאמר, מאמן נבחרת הנשים של אוסטריה בשנים 2011-2020, מונה הרבה בזכות העובדה ששיכנע שהוא האיש הנכון להמשיך את המסורת הטקטית.
הסוד של לאסק היה בחיבור של השחקנים למערך. מקרה קלאסי של "השלם עולה על סך חלקיו". פטר מיכורל, תומאס גויגינגר, אלכסנדר שלאגר, פיליפ ויזינגר ואחרים הם שמות שמופיעים דרך קבע בהרכב של לאסק כבר זמן רב ושיש להם מאות הופעות ב-4-5 השנים האחרונות בכל המסגרות. הקבוצה מאוסטריה עילית הפכה למכונה שפועלת בתיאום מושלם, גם אם מבחינה יחידנית השחקנים שלה הם לא כוכבים גדולים.
בקיץ האחרון היסודות התחילו להזדעזע. הבלם גרנוט טראונר (פיינורד) והמגן-קשר הימני ריינהולד ראנפטל (שאלקה), עזבו וכך לאסק איבדה שניים מחמשת השחקנים שלה בחלק האחורי – 40 אחוזים. ראנפטל צבר 241 משחקים בכל המסגרות במדי לאסק, לטראונר היו 173. הברגים שהוכנסו למכונה במקום השניים הללו עדיין לא התבררו כמתאימים והתוצאות היו בהתאם. הרי אמרנו שהדבק תמיד היה סוד הקסם של הקבוצה.
אחרי שורה של תוצאות מאכזבות – הקבוצה כרגע במקום האחרון עם משחק חסר – המאמן טלהאמר פוטר לפני כשבועיים והפך לראשון מאז 2015 שמתחיל עונה ולא מסיים אותה. זה לא היה רק באשמתו ואולי ההתעקשות על אותו 3-4-3 מפורסם, פגע הפעם בלאסק. למה? בגלל הפציעות.
מאז פתיחת העונה, לאסק מתמודדת עם בעיית פציעות יוצאת דופן בחולייה האחורית. יאניס לטאר ופיליפ ויזינגר בחוץ מאמצע אוגוסט, פטאר פיליפוביץ' נעדר כבר קרוב לחודש ולאחרונה הצטרף לרשימה של יאן בולר. ארבעה בלמים פצועים, אליהם אפשר להוסיף את ארווין סופטיץ וסטרהיניה קרקז מקבוצת המילואים.
לאסק נאלצה לצרף ביום האחרון של חלון ההעברות את פליקס לוקנדר מהארטברג – בלם גבוה ומגושם שהיה חלק מההעפלה שלה לבונדסליגה לפני כמה שנים, אבל נמצא לא מספיק טוב עבורה בליגה הבכירה. לוקנדר אגב, נבדק בשנים האחרונות על ידי כמה קבוצות דרג שני בליגת העל בישראל ואף אחת מהן לא השתכנעה שכדאי לה לצרפו.
באופן פרדוקסלי, השחקן שלאסק נפרדה ממנו אחרי שלא היה טוב מספיק עבורה ליותר מגיבוי, הפך בחודש האחרון לבלם המוביל שלה. דריו מארשיץ' היה בתקופה האחרונה הבלם הנוסף היחיד הכשיר בסגל, אבל הוא מגלה יכולת מאכזבת מאז שהושאל מריימס בקיץ. בצל מכת הפציעות האחרונה, הקשר ג'יימס הולנד נשלח למרכז ההגנה ובשני המשחקים האחרונים – אחד בליגה והשני בגביע – המאמן החדש אנדראס וילנד קבע תקדים ונטש את ה-3-4-3.
למשחק נגד מכבי תל אביב ביום חמישי, תתייצב לאסק שונה בתכלית מהקבוצה המוצלחת של ארבע השנים האחרונות. הבלמים לטאר ופיליפוביץ' החלימו השבוע ויהיו בסגל (וייתכן מאוד שגם בהרכב), אבל יכול להיות שגם נגד היריבה הישראלית, האוסטרים ישחקו עם שני בלמים ובמערך שונה. או שהם ישובו למערך שלושת הבלמים האהוב והמוכר ויכתירו את ניסיון ההפיכה ככישלון.
