הכוכב שבחר להישאר בדורטמונד

התמונה הוסרה | מערכת ספורט1

מיכאל יוכין על סיפור המסע המיוחד של מרקו רויס, שהפתיע את כולם בהארכת חוזהו

(גודל טקסט)

מאת: מיכאל יוכין                       צילומים: Gettyimges

 

כל האופציות היו פתוחות בפני מרקו רויס. באיירן מינכן, מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד – רק תבחר. כאשר דורטמונד נקלעה למשבר והתדרדרה לתחתית, כולם הניחו באופן כמעט אוטומטי שזו תהיה העונה האחרונה של הכוכב במדים הצהובים-שחורים. לא עבר שבוע ללא דיווח על כך שהכוכב סגר בקבוצת פאר זו או אחרת, אבל הוא קיבל את ההחלטה המפתיעה להאריך את החוזה ולהישאר. מדוע? כי את החלום שלו הוא כבר הגשים.

 

 

נורי שאהין תמיד חלם לשחק בריאל מדריד. זו היתה השאיפה המוצהרת שלו, וכאשר ז'וזה מוריניו הגיש לו הצעה מפתה בקיץ 2011 לא היה כוח בעולם שהיה משאיר את הקשר הטורקי הצעיר בדורטמונד. יורגן קלופ הבין זאת היטב ונתן לו את ברכת הדרך. הוא האמין שאי אפשר להכריח שחקנים לשחק בקבוצתו בניגוד לרצונם. שאהין חזר לבסוף הביתה עם הזנב בין הרגליים, אחרי שפציעה וחוסר אמון מצד המאמן הפורטוגלי הרסו לחלוטין את חלומו וריסקו אותו לרסיסים, וגם תקופת ההשאלה בליברפול לא הלכה לפי התוכניות.

 

 

שינג'י  קגאווה מעולם לא הסתיר שהוא רוצה לשחק בפרמיירליג. "הליגה האנגלית היא הפופולרית ביותר ביפן, ואין לנו מה לעשות נגד זה", אמר קלופ כאשר דורטמונד הסכימה למכור את היהלום שלה למנצ'סטר יונייטד ברווח נאה. גם קגאווה הבין במהרה כי חלום לחוד ומציאות לחוד. השנתיים שלו באולד טראפורד היו מתסכלות במיוחד, וגם הקשר היפני מצא את דרכו חזרה בסיגנל אידונה פארק, במעמד שונה בתכלית.

 

גצה. כילד נהג לישון בפיג'מה בצבעי כחול אדום

 

מריו גצה גדל אמנם באקדמיה של דורטמונד, אבל הוא נולד בבוואריה, אהד את באיירן מינכן, ואפילו ישן בפיג'מה בצבעי אדום-כחול. הוא נשבע אמונים לבורוסיה, אך לעולם לא הצליח להתגבר על החלום הקסום לחזור "הביתה" ולייצג את הקבוצה העשירה ביותר בגרמניה. אז הוא אירגן את המעבר בסתר והפך לבוגד מבחינת היציעים הצהובים-שחורים. כיום, גם אחרי שהבקיע את שער הנצחון בגמר המונדיאל, הוא עדיין לא הגיע באליאץ ארנה לרמה שהפגין אצל קלופ. גצה הוא בסך הכל עוד שחקן רוטציה בסגל הנוצץ של פפ גוארדיולה. אריאן רובן ופרנק ריברי נהנים מאור הזרקורים הרבה יותר ממנו.

 

גם רוברט לבנדובסקי חלם לשחק בבאיירן. החלוץ הפולני ניצל את דורטמונד כקרש קפיצה, והיה גלוי מאוד לגבי כוונותיו. זו הסיבה בגללה הוא לא נתפס כעורק כמו גצה, וזכה לתמיכת היציעים בסיגנל אידונה פארק עד היום האחרון לפני המעבר החופשי דרומה. לסאגה הזו היה יכול להיות רק סוף אחד, ובינתיים חייבים לומר שגם לבנדובסקי טרם מיצה את הפוטנציאל שלו בקבוצתו החדשה. מבחינה מקצועית, הוא הרגיש נוח הרבה יותר בבורוסיה.

 

שאהין. חזר מריאל עם הזנב מקופל בין הרגליים

 

רויס ראה את כל הדוגמאות האלה, ולא רצה להיות עוד בורג בקבוצה אחרת, בעיר זרה. בניגוד מוחלט לשאהין, קגאווה, גצה ולבנדובסקי, הוא כבר היה בבית. רויס נולד בדורטמונד, אהד אותה מגיל אפס, וחלם מאז ומתמיד לשחק בה. השאיפה הזו ספגה מהלומה בגלל מבנה גופו הצנום, וכאשר היה בן 17 הוחלט לנפות אותו. מרקו נאלץ לחפש את מזלו באאלן, לצד חברו הטוב קווין גרוסקרויץ, עוד אוהד שרוף שנזרק מהאקדמיה. השניים חלקו חדר ורצו לעשות הכל כדי להוכיח למועדונם האהוב עד כמה הוא טעה. הם הצליחו לעשות את זה.

 

למנשנגלדבאך הגיע רויס ב-2009 כמחליפו של מרקו מארין שעזב לברמן, משם המשיך לצ'לסי ונעלם לחלוטין – כיום הוא מנסה להשתקם במושאל באנדרלכט אחרי פיאסקו בפיורנטינה. אולי גם זו היתה דוגמא חשובה עבור רויס שחזר לדורטמונד 6 שנים אחרי הגירוש הגדול, עם תג מחיר של 17 מיליון יורו, תוך שהוא מוותר בקלילות על הצעה כספית טובה יותר של באיירן.

 

כיום הוא הכוכב הבלתי מעורער במועדונו האהוב. כולם נותנים לו שקט תעשייתי להחלים מפציעות, והקרסוליים שלו לא במצב מזהיר בלשון המעטה. אחרי הטרגדיה האישית במשחק הידידות האחרון לפני המונדיאל, אשר מנעה ממנו את ההשתתפות בטורניר ואת תואר אלוף העולם, הזהירו הרופאים את רויס שהקרסול שלו עלול להיפגע שוב לא פעם. בדורטמונד מעמדו לא ייפגע גם אם ייעדר חודשים ארוכים. בקבוצה אחרת תהליך השיקום עלול להיות קשה הרבה יותר.

 

אבל יותר מכל זו האפשרות לגור בבית ולהיות סמל במקום בו הוא הכי רצוי. אם אכן יישאר בדורטמונד עד 2019 ואף מעבר לכך, יהיה רויס אחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון המפואר, אליל עבור 81 אלף הצופים שממלאים עד אפס מקום את אחד האיצטדיונים המרגשים ביותר בתבל. בשאלקה היו מעדיפים בזמנו שמנואל נוייר היה מקבל החלטה כזו ומסרב לבאיירן, אבל השוער והקפטן שלהם הלך בעקבות התהילה. יוליאן דרקסלר ומקס מאייר עשויים אולי להפוך לסמלים כמו רויס בצד הכחול, אבל זה עדיין רחוק. בדרבי שייערך היום, האוהדים מגלזנקירשן יכולים רק להסתכל בקנאה על הכוכב הגדול של היריבה.

 

עוד באותו נושא:

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי