קרלו אנצ'לוטי כבר עשה היסטוריה. מעולם לא היה מאמן שהדריך קבוצות פאר בכל 5 הליגות הגדולות באירופה, והנה מגיע האיטלקי לבאיירן מינכן ומשלים את המאזן.
הקדנציה הארוכה בת 8 השנים במילאן הניבה לו זכיה באליפות ושתי הנפות של גביע האלופות (ואנצ'לוטי גם היה ביובנטוס קודם לכן, אך אוהדי הגברת הזקנה דווקא מעדיפים לא לזכור זאת). ב-2009 הוא נדד לצ'לסי, וזכה מיד בדאבל, אבל אז החליט רומן אברמוביץ' שהוא מאוהב באנדרה וילאש בואש, ואנצ'לוטי נדד לפאריס סן ז'רמן שבדיוק נרכשה על ידי הקטארים. בעונה השניה בעיר האורות הוא הצעיד את הקבוצה לאליפות, ואז פותה על ידי ריאל מדריד ועזב בטונים מעט צורמים. כיורשו של ז'וזה מוריניו הוא אמנם לא הצליח לקחת אליפות במשך שנתיים, אבל היה האיש שהביא את הזכיה העשירית המיוחלת בליגת האלופות לפני שנתיים. ההחלטה של הנשיא פלורנטינו פרס להעזיב אותו בקיץ שעבר התקבלה בזעם על ידי האוהדים והשחקנים.
- 21:25, שידור ישיר בספורט2: באיירן מינכן – מנצ'סטר סיטי
- ליגה גרמנית: חדשות, תקצירים ולוח המשחקים – לחצו כאן
אז היו ברשימה איטליה, אנגליה, צרפת וספרד – וכעת מגיע התור של גרמניה. כאשר הודיע פפ גווארדיולה על המעבר למנצ'סטר סיטי, הודיע מועדון הפאר מהבונדסליגה על האיטלקי כמחליפו, ויש בכך הגיון רב. הקטלוני, גאון ככל שיהיה, התיש את המערכת מכל הכיוונים. מעטים המועדונים שמסוגלים לשרוד את הגישה הטוטאלית והאובססיבית של גווארדיולה לאורך זמן. אחריו, יש צורך להירגע ולנשום. גם ריאל מדריד הייתה זקוקה לכדור הרגעה אחרי עידן מוריניו הסוער, מסיבות אחרות לגמרי. בשני המקרים, אנצ'לוטי עונה באופן מושלם על ההגדרה.
אנצ'לוטי ורומניגה, כבר מסתדרים מצוין ביחד (gettyimages)
מדוע? כי אנצ'לוטי הוא מאמן הצמרת הכי שקט ונוח בעולם. פעם, בצעירותו, הוא היה עקשן כפרד, ודחק את ג'יאנפרנקו זולה מפארמה אחרי שאילץ בכוח את הפליימייקר הנהדר לשחק באגף. בניגוד לאחרים, הוא הבין את הטעות עם הזמן והודה בה. זה היה שיעור חשוב, והאיטלקי הפך גמיש יותר ויותר ככל שחלפו השנים. במקביל, "זמן האיכות" הבלתי נגמר עם סילביו ברלוסקוני במילאן לימד אותו להסתדר עם בוסים שתלטנים. הוא יודע להיות סמכותי בקבוצה, אך לא לעורר סערות עם הנשיאים. אם יש דרישות ספציפיות שנובעות ממניעים פוליטיים פנימיים, אנצ'לוטי יקבל אותן בלי לעשות רעש – כי הרי גרוע מברלוסקוני פשוט לא יכול להיות.
היחס שלו לשחקנים אבהי וחם. זה לא אומר שהדרישות המקצועיות נמוכות – נהפוך הוא. ואולם, אנצ'לוטי תמיד ינסה להסביר את שיקוליו לשחקנים ולא יתעלם ממצוקותיהם. הוא גם יודע להקשיב. את העמדה המיוחדת של אנדראה פירלו כפליימייקר נסוג במילאן המציא פירלו בעצמו. אנצ'לוטי הקשיב, הסכים לנסות, וכולנו היינו עדים לתוצאה המהפנטת.
הוא לא הגאון הטקטי הגדול בעולם, אבל הוא ממש לא מקובע – וזה מעניק לו יתרון על טקטיקנים מפוארים שלא מסוגלים לצאת מהמסגרת. האיטלקי משחק עם מה שיש ומשתדל למקסם את הפוטנציאל של הכוכבים שעומדים לרשותו. מוריניו, למשל, ניסה לדחוק את אנחל די מריה לאגף, אבל אנצ'לוטי הבין שהארגנטיני ייהנה הרבה יותר בתפקיד מרכזי – וגרם לו לפרוח בעונתו הטובה ביותר עד כה ב-2013/14, בדרך לזכיה בליגת האלופות. כריסטיאנו רונאלדו שמח מאוד לעבוד איתו, עשה מאמצים כבירים לרמוז לפרס להשאירו, ואף הגדיר אותו כמאמן הטוב ביותר שהיה לו. לפני אלכס פרגוסון.
פפ גווארדיולה, הרבה אוהדים שמחו להיפטר ממנו (gettyimages)
אוהדי באיירן רבים לא סימפטו את גווארדיולה יתר על המידה. הם ראו בו נטע זר שלא מתאים למסורת של המועדון, האשימו אותו בעזיבת הסמל בסטיאן שוויינשטייגר, וקצת מאסו בשינויי התפקידים התכופים של השחקנים. הם מתגעגעים לסגנון הישיר והאווירה הכיפית בימיו של יופ היינקס, וזוכרים גם כי הוא האחרון שהצעיד את הבווארים לזכיה בליגת האלופות. אנצ'לוטי הרבה יותר קרוב להיינקס מאשר לפפ. הוא אמנם לא גרמני, אך לאורך הקריירה הוכיח כושר הסתגלות מופלא והיה אהוד מאוד ביציעים של כל הקבוצות שאימן מאז מילאן.
זו התכונה החשובה ביותר בזכותה נכנס האיטלקי לספר השיאים. השחקנים יאהבו אותו, המנהלים יסתדרו איתו והתקשורת תקבל פחות נושאים צהובים. האם זה מספיק כדי לשחזר את הטרבל של יופ? זו כבר שאלה אחרת לגמרי, והמסע לעבר המטרה כבר התחיל.
כמו תמיד, המסע מתחיל בחיוך (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?