תמצית הקריירה של מירוסלאב קלוזה הגיעה באותו ערב היסטורי בבלו הוריזונטה ב-8 ביולי 2014. דווקא על אדמת ברזיל ומול נבחרת ברזיל, ודווקא מול עיניו של רונאלדו הגדול ביציע, קלוזה השאיר אותו מאחור והפך למלך השערים בכל הזמנים במונדיאלים, כשבעט על השוער ז'וליו סזאר וכבש מהריבאונד את שערו ה-16 בגביע העולם.
קלוזה רשם באותו ערב את שמו באותיות זהב בדפי ההיסטוריה של הכדורגל, אבל מי זוכר את זה? ההישג האישי שלו נבלע במשחק הכדורגל המדהים ביותר שנראה. אותו 1:7 היסטורי ובלתי נשכח של הנאציונאל-מאנשאפט על הסלסאו.
וקלוזה עצמו? הוא כהרגלו לא דיבר, לא החליף מילה עם התקשורת. אפילו לא אחרי משחק בו קבע שיא היסטורי שספק אם יישבר בעשורים הקרובים!
קלוזה במדי ברמן מול טרי וצ'לסי (gettyimages)
כזה הוא קלוזה. אנטי גיבור קלאסי. את הודעת הפרישה שלו מהנבחרת מסר בעיתוי סתמי – חודש לאחר המונדיאל בברזיל (11 באוגוסט). את הודעה הפרישה שלו מכדורגל מסר אתמול (שלשום), כשעולם הכדורגל מדבר על מנצ'סטר סיטי -ברצלונה.
קלוזה מעולם לא היה סופרסטאר ולא חיפש את אור הזרקורים. הצופים אהבו ללעוג לסלטה המגושמת שלו אחרי חגיגות שערים, לזלזל ביכולותיו הבסיסיות ו"המוגבלות" ככדורגלן ולריצה הרובוטית עם האגודלים השלופים. המחמאה הכי גדולה שקיבל הייתה "יעיל". כשכבש 5 שערים במונדיאל 2002, הזכירו לו שהוא כבש את כל השערים בשלב הבתים, שכולם נכבשו בנגיחות ושזה כולל שלושער נגד סעודיה.
עם הזמן למדו להעריך את הקילריות, הווינריות, החדות, חוש המיקום ומשחק הראש הנדיר שלו, אבל קלוזה הצנוע (אחד השחקנים ההוגנים ביותר) אף פעם לא נחשב לאחד השחקנים הבכירים בעולם. ולא הייתה לו שום בעיה עם זה.
הקפיצה המפורסמת של קלוזה לאחר כיבוש (gettyimages)
רק פעם אחת הוא עשה כותרות מרעישות, וגם זה בעל כורחו. זה קרה ב-2007, כשנפוצו שמועות שקריות לפיהן הגרמני-ניגרי פטריק אוומויילה, ששיחק לצד קלוזה בוורדר ברמן, מנהל רומן עם אשתו סילביה קלוזה ואף הכניס אותה להריון עם התאומים שילדה (נוח ולואן). קלוזה נעלב מאוד מהשמועות השקריות שנפוצו, ושעד היום יש בגרמניה אנשים שמאמינים בהן.
שנות השיא בקריירה שלו היו במדי ורדר ברמן (2004-2007), כולל 25 שערים ב-26 משחקי ליגה ב-2005/6, אבל כשעזב בזעם את ברמן לטובת באיירן מינכן, הוא לא הצליח – כבש 24 שערים בלבד לזכות הבווארים – פחות מ-0.25 שערים בממוצע למשחק ב-4 עונות.
וזה הסיפור כולו. קלוזה הוא חלוץ נבחרות היסטורי, אבל ברמת הקבוצות הוא היה חלוץ טוב ואיכותי, אבל לא יותר. הוא שיאן כיבושי המונדיאל ושיאן הכיבושים של גרמניה (71), אבל אף אחד במדינה לא יעז לטעון שהוא חלוץ טוב יותר מגרד מולר או אווה זלר.
קלוזה והגביע העולמי (gettyimages)
כי קלוזה הוא האנטי גיבור. גרמניה זכתה במונדיאל 2014 כשהוא כבר אחרי שיאו וקיבל פחות דקות משחק. למעשה, מריו גצה שהחליף את קלוזה בדקה ה-88 בגמר מול ארגנטינה, הפך לגיבור כשכבש את שער הניצחון המפורסם במרקאנה.
קלוזה, יליד פולין, הגיע לגרמניה בגיל 8, כשהוא יודע רק שתי מילים בגרמנית – "כן" ו"תודה". היה לו קשה מאוד להתאקלם בבית ספר ובחברה סביבו. אז הוא מצא את הכדורגל – השפה הבינלאומית שמעלה את החלשים בחברה, ובהם כידוע בני מהגרים, לפסגה. לא היה לו כישרון כמו אוזיל או בואטנג. היו לו משמעת, מוסר עבודה ומקצוענות. הוא שיפר כל אלמנט במשחק שלו במגרש האימונים – אתלטיות, תנועה, הבנת משחק, בעיטה בשתי הרגליים וכמובן נגיחות. ותמיד נותר צנוע ושם את מטרות הקבוצה לפני מטרותיו האישיות.
וזה מוסר השכל נפלא: בזכות ההתמדה והחריצות שלו, מירו מקדים את רונאלדו, פלה, מולר וכל הענקים האחרים ברשימת הכובשים במונדיאל. גם אם הוא כמובן רחוק מלהיכלל ברשימה של הגדולים ביותר, קלוזה בכל זאת יישאר כדורגלן היסטורי, ומעל הכל דוגמה ומופת בכדורגל – שהוא ענף הספורט הכי קבוצתי בעולם.
מה דעתך על הכתבה?