לאורך השנים נאלצו אוהדי בורוסיה דורטמונד להתמודד עם נהירת כוכביהם לבאיירן מינכן. הבגידה של מריו גצה כאבה, הרצון הלא מוסתר של רוברט לבנדובסקי להמשיך את הקריירה באליאנץ ארנה צרם. ואולם, הכל מתגמד אל מול העזיבה של מאטס הומלס. הוא היה הקפטן, הלב הפועם של הצהובים-שחורים, ולא פחות חשוב – הוא גדל בבאיירן, הוזנח בשורותיה, ובמשך שנים ארוכות העדיף לשמור אמונים לקבוצה שטיפחה אותו. הוא לא רק היה אחת הדמויות המזוהות ביותר עם המועדון. הוא היה הסמל האולטימטיבי ליכולתה של בורוסיה להסתכל על היריבה הבווארית בפנים ולהרגיש שווה. הוא הוכיח, שנה אחרי שנה, שהכסף הגדול במינכן לא יכול מסוגל לקנות הכל, שהבונדסליגה יכולה להיות תחרותית, שהנשמה חשובה מכל דבר אחר.
ואז הוא עזב. זו לא סתם צביטה בלב. זו לא אבידה שגרתית. זו המכה החזקה ביותר שאפשר לדמיין. גם היום רבים מאוד בדורטמונד לא מסוגלים לראות את הומלס באדום. זה לא טבעי, זה הגיוני, מנוגד לכל מה שהורגלו לחשוב ולהרגיש. אפילו חברי ההנהלה הבכירים ביותר שותפים לתחושה האיומה הזו. "היתה לנו חברות חזקה מאוד, ואני צריך להודות שיש לי דמעות בעיניים בכל פעם שאני חושב שמאטס כבר לא איתנו", אומר הנשיא ריינהארט ראובאל.
ייתכן שגם הומלס צריך להסתיר את הדמעות כאשר הוא נזכר ב-8 השנים המאושרות בדורטמונד. בניגוד מוחלט לגצה ולבנדובסקי, הוא לא עזב בלב שלם. נהפוך הוא – הבלם התייסר במשך חודשים, ונטה להישאר בבורוסיה עד לסיום הקריירה. הוא כבר היה רגיל לדחות את כל ההצעות הרבות שזרמו לעברו, כי הרי עד 2012 אפילו היתה לבאיירן אופציה לרכוש אותו חזרה תמורת 8 מיליון יורו בלבד, לו רק היה מסכים. והוא לא הסכים. "לא אכפת לי מבאיירן", הצהיר הומלס במהלך יורו 2012. הוא זכר היטב כיצד אוטמר היצפלד לא נתן לו הזדמנות ב-2007, וכיצד יורגן קלינסמן לא היה מעוניין בשובו מעונת השאלה בדורטמונד ב-2008. זה כלל לא היה רלוונטי מבחינתו, וגם יתר המחזרים נענו בשלילה. הומלס סירב לחתם בקיץ שעבר במנצ'סטר יונייטד, והאמין מאוד בפרויקט השאפתני של המאמן תומאס טוכל.
אחרון הנוטשים, הומלס עם קלופ (AFP)
אלא שלשיקולים המשפחתיים יש השפעה עצומה על קבלת ההחלטות של אנשים, גם אם מדובר בכוכבי כדורגל. במקרה של הומלס, המשפחה היתה ונותרה במינכן. אביו הרמאן עבד בבאיירן עד 2012 במחלקת הנוער, ואף הדריך שם בזמנו את מאטס. אמו, עיתונאית הספורט המצוינת אולה הולטהוף, עובדת כעורכת ברדיו הבווארי. אחיו יונאס גר במינכן ומשחק באונטרהאכינג הצנועה מהפרבר הדרומי. ובקיץ שעבר התחתן הומלס עם חברתו מזה שנים ארוכות, קטי. זה הקש ששבר את גב הגמל, כי גם היא גדלה במינכן, וכל משפחתה גרה בעיר.
קטי אמנם עברה בזמנו לדורטמונד עם חברה לחיים, אך היא דוגמנית, ועיקר עבודתה היתה ונותרה במינכן. ככל שחלפו השנים, היא היתה חייבת לבלות זמן רב יותר ויותר בבוואריה. הזמן שבילה הזוג ביחד הצטמצם. לאור העובדה כי כל בני המשפחה נמצאים בבוואריה, גם החתונה נערכה במינכן, וקטי פעלה רבות מאחורי הקלעים על מנת לשכנע את בעלה להעתיק את מקום מגוריו. הלב של מאטס נקרע, אבל בשורה התחתונה הוא לא ראה ברירה אחרת. הוא אולי לא רצה לעזוב את המועדון האהוב ואת חבריו הרבים, אבל האיחוד המשפחתי היה חשוב יותר, ובבאיירן בכל זאת יש סיכוי טוב יותר לזכות בתארים, שלא לדבר על משכורת שמנה יותר. הוא הרגיש שהצעד בלתי נמנע, ועדיף היה לעשותו לפני תום חוזהו בבורוסיה, על מנת שהצהובים-שחורים יקבלו דמי העברה ממינכן. הוא לא רצה לעזוב כשחקן חופשי.
הפנים אומרות הכל? (AFP)
היה אירוני מאוד, אם כך, שמשחקו הרשמי של הומלס במדים האדומים התקיים באצטדיונה של דורטמונד, בסופר-קאפ הגרמני, והוא אף בישל לתומאס מולר ב-0:2. אלא שהיתה זו התמודדות קצת פחות חשובה מהקרב הקלאסי במסגרת הבונדסליגה. ב-19:30 (ישיר בספורט2) יגיע הומלס לזיגנל אידונה פארק וינסה לגבור על האקסית המיתולוגית שוב, גם אם עמוק בלב הוא עדיין אוהד את דורטמונד. בתוך תוכו, הוא נשאר הקפטן שלה. הוא ויתר על אהבת חייו בכדורגל על מנת לבלות את כל זמנו הפנוי עם אהבת חייו האמיתית. לאוהדי דורטמונד קשה על בלתי אפשרי להשלים עם הבחירה הזו, אך הם גם לא מסוגלים לשנוא אותו. הם פשוט בוכים, כמו הנשיא שלהם.
איך יקבלו אותו בבית? (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?