בחודשים האחרונים של 2004, נבחרת גרמניה עדיין אספה את השברים אחרי הכישלון המהדהד ביורו באותה שנה. בזמן שנבחרות אחרות באירופה היו עסוקות במוקדמות מונדיאל 2006, יורגן קלינסמן היה טרוד בגיבוש הנבחרת שלו לטורניר הביתי, באמצעות משחקי ידידות. ב-9 באוקטובר 2004, ממש לפני 20 שנה, חלוץ העבר ושחקניו קיבלו הזדמנות להתחבר עוד קצת אחרי שנענו בחיוב להזמנה למשחק ידידות בטהראן.
ההגעה של נבחרת גרמניה לאיראן בפעם הראשונה אי פעם, עוררה התרגשות עצומה ברחובות – ועד מהרה מסתבר שהיא גם העירה את הכמיהה האיראנית לגרמניה הנאצית שנפלה עשרות שנים קודם לכן.
כ-110 אלף צופים הצטופפו באצטדיון אזאדי בטהראן. השלטונות דאגו למקם בשולי האצטדיון כמה עשרות נשים מחויכות וידעו לשלוח לשם את הצלמים הגרמנים, אבל באחד מכלי התקשורת לא אכלו את הלוקש וסיפרו: "110 אלף צופים הגיעו למשחק, בערך 109,980 מהם היו גברים".
הנבחרות התייצבו להשמעת ההמנונים וכשזה של גרמניה הושמע באצטדיון אזאדי, הגיע רגע שהביך מאוד את האורחים – או יותר נכון את האוהדים שצפו במשחק בטלוויזיה, כי השחקנים לא ראו את המתרחש; מאות איראנים ביציע הצדיעו במועל יד. במקרה, או שלא, הבמאי האיראני ידע להתמקד בהם לכמה שניות.
טוויטר וטיקטוק עדיין לא קמו, פייסבוק הייתה בחיתולים ועידן הרשתות החברתיות למעשה לא היה קיים. הבעת דעות ותקשורת בין אנשים מול המסך, הייתה בעיקר דרך פורומים ושם גרמנים רבים הביעו כעס אחרי שצפו במשחק בטלוויזיה והרגישו מבוכה מהג'סטה המכוערת.
ב-tagesspiegel כתבו: "למרות ניצחון 0:2, יורגן קלינסמן ראה קצת 'חוסר ודאות' בנבחרת שלו – ואולי זה קרה בגלל הנסיבות: קהל עצום, העובדה ששחקני היריבה כרעו לתפילה רגע לפני ההמנונים, או אולי זה שהרבה מאוד איראנים הצדיעו במועל יד – כנראה לא מתוך כוונה לעורר פרובוקציה בפני הגרמנים, אלא כדי להביע שנאה לישראל וליהודים".
בבלוג TELOS Scope ציינו: "למרות שכנראה שמיליוני גרמנים שצפו במשחק בטלוויזיה כנראה היו בהלם, המעשה של האוהדים לא היה מפתיע. שבאיראן יש תפוצה רחבה של תעמולה שנעשה בה שימוש לפני עשרות שנים בגרמניה הנאצית".
בשנות ה-30 מנהיג איראן, רזא שאה פהלווי, מאוד התרשם מהמדיניות של גרמניה הנאצית, חיזק את הקשרים בין המדינות ודאג להגעתם של מומחים גרמנים שיסייעו בפיתוח תשתיות באיראן. הוא נודע באהדתו להיטלר והתיר חופש פעולה לסוכנים גרמנים בטהראן. בשנים 1939-1941, איראן אף הייתה שותפת הסחר הכי גדולה של גרמניה הנאצית.
ב-1941 הוא הוזז מתפקידו והוגלה, ומי שירש אותו היה בנו, מוחמד רזא שאה פהלווי – השאה האחרון של איראן לפני המהפכה ב-1979. משטר האייתוללות לחם בשלטון השאה והפיל אותו, אבל כנראה שנותרה שם איזו כמיהה לגרמניה הנאצית.
מה דעתך על הכתבה?