"אף אחד לא הצליח לדבר": היום שבו שוער נבחרת גרמניה שם קץ לחייו

ב-10 בנובמבר 2009, היום לפני 15 שנים, נבחרת גרמניה התכוננה למשחק הידידות שלה בבית מול צ'ילה, כאשר עוזר מאמן הנבחרת, אוליבר בירהוף, בישר לשחקנים ולצוות על חדשות שהם לא העלו על דעתם שאי פעם ישמעו. "אף אחד לא דיבר במשך 25 דקות. אף אחד לא הצליח להאמין, אף אחד לא הצליח לומר מילה", כך סיפר בלם ארסנל לשעבר פר מרטסאקר על הרגע בו נודע להם ששוער הנבחרת, רוברט אנקה, שם קץ לחייו.

רוברט אנקה, שוערה של האנובר 96 באותה תקופה ומי שהרבה ציפו שיהיה השוער הפותח של גרמניה במונדיאל 2010, נמצא ללא רוח חיים במפגש פסי רכבת קרוב לביתו. משטרת גרמניה אישרה מאוחר יותר כי השאיר אחריו מכתב התאבדות, אך לא חשפה היכן. הוא היה בן 32 במותו.

אלמנתו של אנקה, וספורטאית הקרב חמש המודרני, טרסה רים, סיפרה לאחר מותו על המאבק הארוך שלו עם דיכאון, שגם הקשה עליו לשמור על קריירה יציבה לאורך זמן. דווקא כאשר היה נראה שהוא מוצא את עצמו מחדש בהאנובר, מותו של ביתו הקטנה לארה שנולדה עם מום בלב ב-2006, החזיר אותו כמה צעדים לאחור. "היו לו שלושה התקפי דיכאון בחייו, והאחרון לצערנו הרג אותו" אמרה רים. "לפני כן הוא היה בן אדם טוב לב ומצחיק, הוא היה בעל נפלא, ואבא נהדר".

בעקבות מותו, ולבקשת שחקני נבחרת גרמניה, משחק הידיות מול צ'ילה בוטל. בימים שלאחר מותו אנקה זכה למחוות רבות במגרשי כדורגל בעולם, וב-15 בנובמבר קרוב ל-40,000 נכחו באזכרתו באצטדיונה של האנובר, הוא נקבר בבית קברות מחוץ להאנבור, לצד בתו לארה.

מותו של אנקה היה בעל השפעה רבה. הוא היה מהראשונים שהעלו למודעות את נושא הבריאות הנפשית אצל ספורטאים, מה שהיום כבר נושא שעוסקים בו הרבה, ושהרבה מהספורטאים הגדולים בעולם משמיעים לגביו את קולם. האלופה האולימפית סימון ביילס, ואלוף ה-NBA לשעבר קווין לאב, הם רק שתי דוגמאות לספורטאים שדיברו הרבה על הנושא של בריאות נפשית וחשיבותה, ושזו לא בושה להשמיע קול או לבקש עזרה.