לתאר את החוויה של להיות במגרש עם קצת פחות מ-82 אלף איש שבאים לצפות במשחק הכדורגל הגדול ביותר שיש בגרמניה, כנראה שלא אצליח להעביר במילים. השירה האדירה בזמן החימום של אוהדי דורטמונד היא חוויה כל כך עוצמתית ומרגשת שצריך לחוות אותה כדי לחוש עד הסוף את התחושות.
הקלאסיקר הוא פשוט פסטיבל אחד גדול. כבר משעות הצהריים המוקדמות אלפי אוהדים נוהרים למתחם השוק, שהפעם התחדש לקראת חג המולד, כך שהיו מספיק תירוצים לכל מי שרצה להגיע לאזור. הבירה נשפכה כמו מים, נקניקיות, בייגלה וכל שאר המאכלים המקומיים נצפו בשפע.
שלוש מעלות בשמש, כאילו שיש להם מושג מה זה שמש בכלל, אבל האווירה מתוחה. מדי פעם נצפו אוהדי באיירן מינכן אבל לא יותר מדי, ובכל מקרה גם אם אתה אוהד באיירן ונקלעת למעוז אוהדי דורטמונד אין באמת חשש לאלימות – תרבות הכדורגל והתרבות הגרמנית חזקות יותר מכל דבר אחר. השוק, למרות היותו עמוס מאוד, היה גם שקט מאוד – אין צעקות, כולם מדברים בלחש.
שעתיים וחצי לפני המשחק נחיל האוהדים (סוף סוף נחיל בקונוטציה חיובית) עושה דרכו למגרש. חנות המזכרות מפוצצת בלקוחות, התורים למזנונים ארוכים מאוד, וההכנסה שדורטמונד משיגה רק מהאירוע התרבותי של המשחק בטח מסייעת לה לא מעט. ואל תטעו, זה לא בגלל שבאיירן הגיעה לעיר – בכל משחק, לא משנה מול מי, המגרש מפוצץ, אין להשיג כרטיסים.
ברגע שאתה צועד במדרגות ונכנס לתוך המגרש, כאילו הגעת לעולם אחר, סוג של בועה. העוצמה של המגרש הזה, גם כשהוא היה חצי ריק שעתיים לפני המשחק, היא מפחידה. אגב, הקיר הצהוב כבר היה מפוצץ יותר משעתיים לפני המשחק – החבר'ה שם לא באים לשבת, הם באים לעבוד.
בדקות שלפני המשחק קרה משהו מוזר: ביציע של אוהדי באיירן פתאום התכסו להם מאות אוהדים בדגלים ונראה היה שמשהו מתרחש. את התשובה קיבלנו עם השריקה – אבוקות, רימוני עשן וזיקוקים פיארו את היציע של באיירן, והפלא ופלא, אין אף שוטר באזור. גם במחצית השנייה הריטואל חזר: מכסים את מאות האוהדים בדגלים ומיד אחר כך היציע בוער. החלק המדהים במחצית השנייה היה שלכל אורכה היו אמצעי פירוטכניקה ביציע – לא היה אפילו רגע אחד במחצית השנייה שבו משהו לא בער ביציע. זה היה מאוד יפה ומרשים לראות. לזכותם של האוהדים ייאמר שבשום שלב הם לא הפריעו למשחק להתנהל – הם שרו ללא הפסקה והדליקו אבוקות לרוב, אבל התעסקו בעצמם ולא יותר.
רגע לפני שהגבלות הקהל בישראל מוסרות לחלוטין ומאפשרות לנו ליהנות מאצטדיונים מלאים, כדאי שגם האוהדים, ובעיקר מארגני המשחקים, ימצאו את הדרך שתאפשר לקהל להביע את עצמו ומנגד הביטחון האישי והיכולת לנהל את המשחקים לא ייפגעו.
והיה גם משחק: באיירן הייתה טובה יותר, החזקה יותר בכדור ולחצה, אבל בעיקר לא הצליחה לייצר כמות הזדמנויות מספיק גדולה כדי לממש את היתרון בשדה. זו הייתה כנראה ההזדמנות האחרונה של דורטמונד לחזור למאבק הצמרת, והיא שוב כשלה בה. הסגל שלה קצר מדי מכדי להכיל שלוש מסגרות תובעניות, ולפי הדיווחים אין כוונה לפתוח את הכיס בינואר ולהביא שחקנים חדשים.
מהצד השני, היה נחמד מאוד לצפות בדניאל פרץ עורך חימום במשחק הגדול הזה, ולא ברור מה יעלה בגורל העונה שלו. הקלאסיקר הראשון של העונה הסתיים בשוויון 1:1. דורטמונד תצטרך להשתפר מאוד אם היא רוצה להיות בטופ 4 בסיום העונה, ובאיירן תחזיר לעצמה את האליפות שאיבדה בעונה שעברה – הפער בינה לבין האחרות פשוט גדול מדי.
מה דעתך על הכתבה?