ארלינג הולאנד משתדל מאוד לטפח תדמית חיובית – מעין ספורטאי מושלם ללא בעיות התנהגות עם גישה בריאה לחיים וחוש הומור מפותח מאוד. ספיגת כרטיס צהוב בדקה ה-88 בגין זעם על שריקה לא נכונה לנבדל לטעמו, בעוד קבוצתו מובילה 1:5, לא בדיוק מתיישבת עם הדימוי הזה.
זה מה שקרה כאשר בורוסיה דורטמונד הביסה את פרייבורג ביום שישי האחרון, ואולי מדובר באירוע זניח לחלוטין, אך מצד שני שום דבר לא יכול להיות זניח כאשר אתה אחד הכוכבים המבוקשים ביותר בשוק ההעברות ומיוצג על ידי מינו ראיולה. הראיון המוזר בתום המשחק הדגיש זאת היטב.
"לא דיברת על עתידי בחצי השנה האחרונה, מתוך כבוד לדורטמונד, אבל עכשיו המועדון התחיל להפעיל עלי לחץ כדי לקבל את ההחלטה. אני רק רוצה לשחק כדורגל, אבל הם לוחצים, ולכן אצטרך לקבל את ההחלטה בקרוב", הוא אמר. בהנהלת דורטמונד הגיבו בתדהמה. "האמירה של ארלינג הפתיעה אותנו כי אין כרגע דדליינים, ואפילו לא שיחות. ברור כי בשלב מסוים נצטרך לנהל שיחות כאלה. זה טבעי וכך הדברים מתנהלים", אמר המנכ"ל מיכאל צורק.
כאן צריך להבדיל בין שני סוגי החלטה. מבחינת האוהדים הסקרנים ברחבי תבל, השאלה המרכזית בפניה עומד הנורבגי היא לאן לעבור בקיץ. עם זאת, את בורוסיה דורטמונד זה לא ממש מעניין, כל עוד לא מדובר בבאיירן מינכן. חוזהו במועדון מסתיים בקיץ 2024, אבל החל מיוני יעמוד סעיף השחרור על 80 מיליון יורו.
הדבר ידוע לכולם כבר מזמן, וכל אחד יכול לשים צ'ק על השולחן ולקחת את השחקן, בתנאי שהוא עצמו מסכים. לבורוסיה אין ולא יכולה להיות כל השפעה על המהלך. צורק רק רוצה לתכנן נכון את העתיד, להיערך מקצועית ולהחתים מחליף במידת הצורך. מבחינתו, השאלה המרכזית היא לא לאן יעבור הולאנד, אלא מתי.
כלומר, כאשר מתלונן הולאנד על לחץ מצד קבוצתו הנוכחית, הוא לא מספר על התלבטות בין ריאל מדריד לברצלונה. הוא מתייחס לסוגיית ההישארות, ואם זה המצב, הרי שהאופציה הזו לא פסולה לחלוטין לכל הפחות. אם יודיע לצורק על כוונתו לעזוב, הוא יכול לבחור בשקט נפשי את היעד המועדף גם לאחר מכן. לפיכך, קיימת הפרדה ברורה בין שתי הסוגיות האלה, וצריך להתייחס קודם כל לראשונה.
אז האם כדאי להולאנד לעזוב את דורטמונד? מצד אחד, הוא נמצא שם כבר שנתיים, אחרי המעבר מזלצבורג בינואר 2020, שומר על ממוצע כיבושים של יותר משער למשחק בכל המסגרות, אבל עדיין לא מתקרב לזכיה באליפות, שלא לדבר על ליגת האלופות. בעולם המודרני, בו הקצב מהיר מדי, ניתן להבין מדוע יכולה להתעורר כאן תחושה של מיצוי. כאחד החלוצים הטובים בתבל, הולאנד עשוי לרצות לשחק באחד המועדונים המובילים בתבל, בו יהיה לו סיכוי לזכות בכל התארים, ואף להשתדרג מאוד כלכלית על הדרך.
מצד שני, הוא רק יחגוג את יום הולדתו ה-22 ביולי, ורוב הקריירה נמצא עדיין לפניו. נכון לעכשיו, הוא נמצא במועדון שמתאים לו כמו כפפה ליד, המומנטום אדיר, ואפשר לנצל אותו על מנת להעלות את ערכו עוד ועוד. האם המומנטום הזה יישמר אחרי המעבר הצפוי? אף אחד לא יכול להיות בטוח, ואין אף קבוצה שמחזרת אחריו בה ניתן להגדיר את המצב להגעתו כאידיאלי.
זאת ועוד – הקורונה גזלה ממנו קשר עם האוהדים במשך רוב הקדנציה שלו בדורטמונד. במשך תקופה ארוכה מדי, הוא נאלץ לשחק מול יציעים ריקים, וזה המצב גם בימים אלה. האם לא יהיה נחמד להמתין לתום המגיפה וליהנות מהאוהדים המדהימים של בורוסיה ומהקיר הצהוב שלה במלוא הדרו?
אפשר לקחת כדוגמא את הקריירה של המתחרה הישיר בדורו, קיליאן אמבפה. הצרפתי, המבורג מהולאנד בשנה וחצי, הצטרף לפריז סן ז'רמן בקיץ 2017, וצפוי לעזוב בקיץ הקרוב לטובת ריאל מדריד כשחקן חופשי כאשר חוזהו יפוג. במקרה שלו, בהיעדר סעיף השחרור, למועדונו הנוכחי היה כוח להחזיק אותו, וכך הוא אכן עשה, אבל בטווח הארוך זה רק הועיל לאמבפה עצמו.
הוא נהנה מיציבות תעסוקתית, ערכו רק האמיר, והוא לא קפץ ממקום למקום מהר מדי. הוא יחתום בקבוצת חלומותיו בגיל 23, על תקן כוכב בשל ומנוסה מאוד, ויקבל תנאים כספיים חלומים בכל קנה מידה – טובים יותר גם בהשוואה לסכומים שיכול היה להרוויח לו ריאל היתה נדרשת לשלם תמורתו הון עתק.
אז נכון, אמבפה משחק בקבוצה חזקה יותר על הנייר, זוכה באליפויות ונהנה ממשחקים רבים יותר בצ'מפיונס-ליג, אבל הוא עושה את זה בליגה פחות זוהרת, והאתגר המקצועי שלו בצרפת נמוך בהשוואה לשאיפות האליפות של דורטמונד בבונדסליגה. תארו לעצמכם מה יקרה אם בעונתו האחרונה בבורוסיה יצליח הנורבגי לקטוע את רצף האליפויות של באיירן ולהביא את הצלחת הנכספת לקהל בצהוב-שחור. האם לא שווה להמתין קצת בשביל הסיכוי הזה?
עובדה היא כי הימצאותו בקבוצה "השניה" בלבד בגרמניה לא מנעה ממנו להפוך לכוכב על דומיננטי בקנה מידה בינלאומי – את מעמדו הנוכחי הוא לא הרוויח בנבחרת שלא העפילה לא ליורו 2020 ולא למונדיאל הקרוב. המעמד הזה יעמוד במבחן כאשר הוא יעשה את הצעד הבא. אין סיבה לחשוש מהמבחן הזה, כמובן – הוא טבעי ורצוי – אבל העיתוי בהחלט קריטי.
אם יצטרף לריאל מדריד, הוא יהיה בכל מקרה הרכש השני בחשיבותו בקיץ אחרי אמבפה, ובשבוע האחרון אף נפוצו הדיווחים לפיהם קארים בנזמה הודיע לפלורנטינו פרס כי יעזוב את הולאנד יוחתם. אין הגיון של ממש להגיע בנסיבות אלה, כי הן עלולות להיות רעילות מדי. עדיף להמתין לירידתו של הצרפתי מהבמה, ואם הולאנד מעדיף את ריאל, ההמתנה מבורכת מבחינתו.
ברצלונה? הקטלאנים יצטרכו לעשות שמיניות באוויר מבחינה פיננסית על מנת לממן את הרכישה, וכלל לא בטוח שיצליחו לעמוד במשימה. גם אם כן, הוא יגיע למועדון שנמצא במשבר עמוק, על תקן המושיע האולטימטיבי. התפקיד הזה אטרקטיבי, כמובן, אבל עומס הציפיות ממנו לא יהיה הגיוני, וכדאי גם לזכור מה קרה לעוסמאן דמבלה שהגיע מדורטמונד לבארסה. גם אם הולאנד מעדיף את ברצלונה, כדאי לו להמתין.
מנצ'סטר סיטי? לא לגמרי בטוח שהיא מתאימה להולאנד מבחינה סגנונית, אחרי שנתיים בהן מלמד פפ גווארדיולה את חניכיו לשחק במערך ללא חלוץ טבעי. גם אם הוא רוצה לחתום בקבוצה בה שיחק אביו, אולי כדאי לחכות. מנצ'סטר יונייטד? עם כל הבלגן הניהולי, תעלומה בכל הקשור לזהות המאמן הבא, והדיווחים הביזאריים בצהובונים על כך שהובטח לרלף רנגניק בונוס שמן על החתמתו, זה בוודאי לא העיתוי האידיאלי.
בסופו של דבר, ברור שהולאנד ימשיך לקבוצה "גדולה" יותר מדורטמונד, אבל במצב הנוכחי יש היגיון בריא להישאר לעוד שנה או שנתיים. התהילה לא תברח לו. בדיוק להיפך – הוא עשוי רק להשתדרג עוד יותר במקום בו הוא כה מתאים וכה נערץ. רוברט לבנדובסקי עזב את בורוסיה כשחקן חופשי בגיל 25. הוא לא מצטער שלא עשה זאת קודם, נכון?
מה דעתך על הכתבה?