כל אוהד איינטרכט פרנקפורט זוכר את התאריך הזה. גם אלה שטרם נולדו אז, ב-16 במאי 1992, מרגישים כאילו היו שם, באיצטדיון של האנזה רוסטוק, מוכנים לחגוג את האליפות ההיסטורית עם הקבוצה המזהירה שלהם, ואז בכו כאשר החלום המופלא שלהם התנפץ לרסיסים קטנים. יש לזה מגוון שמות – "אסון רוסטוק", "טראומת רוסטוק", "הקטסטרופה של רוסטוק".
הצלקת הזו עמוקה, והיא עדיין כואבת מאוד. לו רק היו לוקחים את הזהב לפני 30 שנה, מאמינים כולם בפרנקפורט כי המועדון שלהם היה הולך בכיוון אחר לגמרי. הם היו הופכים לאימפריה, לכוח משמעותי מאוד בכדורגל הגרמני, האירופי והעולמי. במקום זאת, הם צללו למעמקים והתרגלו להיזהר מציפיות גבוהות מדי. "אוהדי פרנקפורט תמיד חוששים מהתסריט הגרוע ביותר", אומר אחד העיתונאים הבכירים בעיר. זו הדרך להגן על עצמם פסיכולוגית. כך נמנעים מאכזבות איומות.
"כדורגל של שנת 2000"
זו היתה אמורה להיות האליפות השניה של איינטרכנט. הראשונה היתה אי שם ב-1959, עוד לפני שבונדסליגה הוקמה, ועיר כולה השתוקקה לשבור את הבצורת. היו בפרנקפורט קבוצות מצוינות, במיוחד בשנות ה-70' בניצוחם של יורגן גראבובסקי, ברנד הולצנביין וברנד ניקל, אבל הסגל ההוא לא הצליח לטפס לפסגה. כעת, היתה זו קבוצה מלהיבה באמת. עם המאמן הסרבי הססגוני דרגוסלאב סטפאנוביץ' על הספסל, היא שיחקה כדורגל התקפי מאוד, ראוותני ומשוחרר. אנדי מולר ואובה ביין משכו בחוטים בקישור וסיפקו מסירות אמנותיות, אנטוני יבואה הגנאי היה התגלית המזהירה בחוד. הם דהרו קדימה בכל הזדמנות, הפכו לחובבי הקהל הנייטרלי, וגם היריבים כיבדו אותם מאוד. "זה כדורגל של שנת 2000", אמר קפטן קרלסרוהה מיכאל הארפורט, וזה תפס. זה היה הכינוי של איינטרכט גם בתקשורת.
למחזור הנעילה היא הגיעה בפסגה, בזכות הפרש שערים עדיף בהשוואה לשתי הטוענות הנוספות לכתר – שטוטגרט ודורטמונד. עם 75 שערי זכות ב-37 משחקים, המאזן הטוב בגרמניה בפער ניכר, היתרון הזה היה מוצדק, והיה צריך רק להשלים את המלאכה על חשבון רוסטוק, שדורגה מתחת לקו האדום ונלחמה נגד הירידה. איינטרכט היתה תלויה בעצמה. ניצחון – ואפשר לצאת לחגיגות בלי קשר לתוצאות במגרשים האחרים.
השמפניה כבר היתה מוכנה
יותר מ-10 אלף אוהדים עשו את הדרך הארוכה למזרח גרמניה כדי לעודד ולהיות שותפים להיסטוריה. החולצות כבר הודפסו, וכך גם הגלויות המיוחדות. ארגזי השמפניה חיכו עם הקרח בתא המטען של האוטובוס הקבוצתי. בכיכר המרכזית של פרנקפורט הכינו את התפאורה לתהלוכה הגדולה שהיתה אמורה להתקיים למחרת. הפרשנים היו בקונצנזוס מוחלט – זו היתה האלופה הראויה ביותר, ויכולתה לעשות את הצעד האחרון לתהילה לא הוטלה בספק. ב-16 במאי 1992, היה אמור להיכתב פרק חדש ומפואר במיוחד בתולדות הכדורגל הגרמני.
ואולם, על המגרש לא הכל הלך לפי התוכניות. גם רוסטוק היתה זקוקה נואשות לניצחון, והמאבק היה נוקשה ורווי אמוציות. התקפה רדפה התקפה, התיקולים היו חריפים, אנדי מולר רשם את ההחמצה הגדולה ביותר, והמחצית הראשונה הסתיימה בתיקו 0:0. בינתיים, שטוטגרט חזרה מפיגור כדי להשוות ל-1:1 בלברקוזן, אבל עדיין דורגה אחרי פרנקפורט. לעומת זאת, דורטמונד הובילה 0:1 בדואיסבורג, ובשלב זה היא היתה זמנית במקום הראשון. פרנקפורט היתה חייבת לשבור את האנזה אחרי ההפסקה כדי לקבל את הצלחת. הלחץ הלך והתעצם.
פנדל! בעצם, לא
בדקה ה-65, היו האוהדים האורחים בהלם כאשר יינס דובה הושאר לחלוטין ללא שמירה ברחבה והעלה את רוסטוק ל-0:1, אבל מיד לאחר מכן הם צהלו כי אקסל קרוזה נגח את שער השיוויון, והקרח נשבר. כוכבי פרנקפורט העבירו מהילוך שישי לשביעי, המסירות נעו מהר עוד יותר, ובדקה ה-76 זה הגיע. יבואה קלט את הכדור עם הגב לשער, השאיר אותו לראלף ובר, והקשר דהר לתיבת השוער בדרך להבקיע. שטפן בוגר הכשיל אותו מאחור. פנדל! כך, לפחות, חשבו כולם באיצטדיון, פרט לשופט אלפונס ברג שלא שרק וסימן בידו להמשיך לשחק.
מתוסכלים וזועמים, המשיכו שחקני איינטרכט לתקוף. אדגר שמיט המחליף הדביק כדור לעמוד, שוער האנזה דניאל הופמן תפס יום אדיר, ואז – בדקה ה-89 – כאשר כולם כבר הפקירו לגמרי את העורף, באה גם המתפרצת. בוגר, האיש שהפיל רק לפני זמן קצר את ובר, רץ לבדו לעבר שוער פרנקפורט אולי שטיין, עקף אותו וגילגל את הכדור ברשת. 1:2 לרוסטוק, והעולם פשוט קרס מבחינת האדומים-שחורים. בערך באותו הזמן, נגח גידו בוכוואלד את שער הניצחון של שטוטגרט בלברקוזן, והביא לקבוצתו אליפות. דורטמונד סיימה שניה, פרנקפורט נותרה רק שלישית במרחק שתי נקודות מהן.
השופט נכנס לדיכאון
אחרי שריקת הסיום, ניסה ובר לתקוף פיזית את השופט, ואז שבר מצלמות בדרכו לחדר ההלבשה. רוב חבריו נפלו על הדשא ופרצו בבכי חסר מעצורים. זה היה גם גורלם של האוהדים, והמראות ברחבי רוסטוק היו קשים מאוד. בתחנת הרכבת, נצפו אלפים ממוטטים על הרצפה, הרוסים לחלוטין. היו שמצאו את הכוחות לנופף לשחקנים שעזבו באוטובוס העצוב, עם בקבוקי השמפניה שנותרו בתא המטען. איש מהאוהדים לא האשים את האלילים שלהם. כולם ידעו שהשחקנים עשו את המקסימום. "הבחורים נלחמו. עכשיו החיים נמשכים", אמר סטפאנוביץ' במסיבת העיתונאים, בה הציג קור רוח מופתי לאור הנסיבות. מילים אלה, "החיים נמשכים", הפכו למוטו של אוהדי פרנקפורט לשנים ארוכות. איכשהו, הן נתנו להם כוח להבין שמותו של החלום הוא לא המוות הסופי.
כאשר צפה בהילוכים החוזרים בטלוויזיה, הודה השופט ברג כי שגה. "הייתי צריך לשרוק לפנדל, ואני מבקש סליחה מפרנקפורט", הוא אמר, שקע בדיכאון, ואף שקל לפרוש. "זה היה הפנדל הכי ברור שראיתי אי פעם", הצהיר הבלם אובה בינדוואלד, אבל גם בפרנקפורט הודו – בלי קשר לפנדל, הם היו צריכים לנצח את היריבה, שגילתה עליונות מנטלית ברגע הנכון. לא שזה ניחם אותה. התוצאות האחרות הלכו לרעת רוסטוק, והיא ירדה למרות הניצחון הדרמטי.
הייאוש לא נעשה יותר נוח
הפספוס של פרנקפורט היה טרגי עוד יותר לנוכח העובדה כי אופ"א בדיוק חנכה אז את המיתוג החדש של גביע האלופות. איינטרכט יכולה היתה להפוך לקבוצה הגרמנית הראשונה בליגת האלופות, לקבל מענקים נדיבים ולחזק עוד יותר את הסגל. לימים, חשף סטפאנוביץ' כי החתמתו של מחמט שול, הכוכב הגרמני הצעיר המבטיח ביותר, מקרלסרוהה כבר היתה סגורה במקרה של זכיה באליפות.
במקום זאת, הלך שול לבאיירן מינכן, במדיה זכה בשמונה אליפויות. אנדי מולר עזב באותו קיץ ליובנטוס, ולאחר מכן חזר למולדתו כדי להצטרף לדורטמונד ולהוביל אותה לאליפויות היסטוריות ב-1995 וב-1996. ופרנקפורט? היא הלכה ודעכה, מכרה את יבואה ללידס יונייטד ב-1995, וירדה לראשונה בתולדותיה לליגה השניה ב-1996. תוך ארבע שנים, היא הפכה מהקבוצה הטובה במדינה לשבר כלי.
לכן, ככל שחלפו השנים, הכאב על אסון רוסטוק לא נהיה קל יותר להתמודדות. בדיוק להיפך – הוא רק הפך לסמלי עוד יותר, וכל הצרות שחווה המועדון הזה לאורך 30 השנים האחרונות מחזירות את האוהדים בתודעה לאותו יום גורלי. הם היו צריכים להיות הקבוצה הגרמנית בליגת האלופות, בדיוק כפי שהם היו הקבוצה הגרמנית הראשונה בגמר גביע האלופות. אז, ב-18 במאי 1960, נתנה איינטרכט פרנקפורט פייט אדיר בגלאזגו לריאל מדריד, גם אם הובסה לבסוף 7:3 במה שמוגדר כאחד המשחקים הגדולים בתולדות המפעל. ובגלל הקטסטרופה מול האנזה, היה זה בעצם משחקה האחרון של פרנקפורט במפעל האירופי הבכיר.
אז ביום רביעי, יומיים אחרי שציינו 30 שנה לאסון רוסטוק, ובדיוק 62 שנה אחרי ההפסד לריאל, יכולה איינטרכט פרנקפורט לסגור מעגל. אם תנצח בגמר הליגה האירופית את ריינג'רס, היא לא רק תקטוף תואר יוקרתי, אלא גם תקבל סוף סוף את הכרטיס לליגת האלופות שנגזל ממנה באכזריות כה רבה ב-1992. עשרות אלפי אוהדים נהרו לסביליה כדי לעודד את קבוצתם האהובה. תחזיקו להם אצבעות כדי שזה לא יסתיים שוב בדמעות.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
מה דעתך על הכתבה?