לקראת משחקים גדולים נהוג לייצר פרטי מרצ'נדייז משותפים לשתי הקבוצות המעורבות, ובמיוחד את הצעיפים החצויים עם הסמלים והצבעים שלהן. בגמר הגביע הגרמני המסורת הזו לא תחול העונה, כי פרייבורג הודיעה חד משמעית, עוד בתחילת החודש, שהיא אוסרת בתוקף להשתמש בסמל שלה ליד זה של יריבתה, ר.ב לייפציג.
"עושים את זה דברים האלה בשביל האוהדים. אם האוהדים שלנו לא מעוניינים בכך, ואין בסיס כלשהו לשיתוף פעולה, אז זה לא רלוונטי", טען סגן יו"ר פרייבורג, אוליבר קלי. היה ברור שההחלטה הזו עשויה לעשות כותרות, אבל אפילו הוא נדהם עד כמה התמיכה בה היתה עוצמתית.
ימים ספורים אחרי ההכרזה הזו, העפילה איינטרכט פרנקפורט לגמר הליגה האירופית, והאושר היה עצום, אבל במסגרת החגיגות דאג הנשיא פטר פישר להדגיש עד כמה הוא שמח מתוצאת חצי הגמר השני, בו הפתיעה ריינג'רס את לייפציג הפייבוריטית ומנעה גמר כל-גרמני. "זה פשוט נהדר – מועדון עם מסורת נגד מועדון עם מסורת. יהיה זה כבוד להתמודד מול יריבה כזו", הוא צהל, והיה ברור כשמש שהוא לא אוהד ספציפית את המועדון הכחול מגלאזגו. הוא היה מקבל בהתלהבות זהה גם את סלטיק, או למעשה כל יריבה "נורמלית" אחרת. רק לא רד בול.
לייפציג מהווה סדין אדום והסלידה ממנה לא דועכת עם הזמן. בדיוק להיפך – היא רק הולכת ומתעצמת בגלל ההצלחה הספורטיבית והניהולית של המיזם בו רואים רוב האוהדים הגרמנים תופעה פסולה לחלוטין. כעת יש חשש רציני לכך שהיא תלקט תואר ראשון בהיסטוריה הקצרה שלה, בגמר גביע שלישי תוך ארבע שנים. השוורים האדומים הובסו 3:0 מול באיירן מינכן ב-2019, ונכנעו 4:1 לדורטמונד ב-2021, אבל הערב (21:00, ספורט1) הם פייבוריטים נגד הקבוצה הצנועה מהיער השחור שמייצגת לעומתם את הכדורגל האמיתי, השורשי והנכון. אוהדי פרייבורג דאגו להדגיש את ההבדלים האלה במניפסט שלם.
חוג אוהדים בשם קורילו אולטראס של פרייבורג פרסם ביום רביעי באתר האינטרנט שלו סקירה ארוכה של חטאי ר.ב לייפציג. "זאת לא יריבה רגילה. זה משחק בין הפכים. מצד אחד, מועדון דמוקרטי ואותנטי שנמצא בבעלות מוחלטת של חבריו. מצד שני, שלוחה מסחרית מפוצצת בכסף של קונצרן אוסטרי. ר.ב לייפציג ביססה את עצמה בכדורגל הגרמני, אבל זה לא אומר שהמשחקים מולה הפכו לשגרתיים. זה לעולם לא יקרה", נכתב בתחילת המאמר ולאחר מכן צללו המחברים לחוסר הצדק בהקמת הפרוייקט, היותו מנוגד לתקנון, הדרך בה עקפו אנשי רד בול את האיסורים באמצעות השתלטות על מועדון בליגה החמישית בה התקנון המדובר לא היה תקף, והזכירו גם את הרצח שבוצע למועדון המקורי בזלצבורג שנהג לשחק במדים הסגולים והגיע לגמר גביע אופ"א ב-1994.
העניין הוא שרד בול באמת עושה את הדברים נכון. היא לא שופכת כספים על כוכבי על, למרות שמבחינה כלכלית יכולה היתה להרשות לעצמה גם החתמות נוצצות במיוחד. במקום זאת, היא משקיעה באקדמיות נהדרות, בטיפוח שחקנים אלמונים, בגידול מאמנים צעירים שנהנים להיות חלק ממועדון שבנוי על אסטרטגיה ארוכת טווח, ברשת סקאוטים פנומנלית בכל קנה מידה, וגם בשימור הכוכבים לאורך זמן כך שהם הופכים לפנים של המועדון – והפנים האלה בהחלט חיוביות. השוער ההונגרי פטר גולאשי והקשר השבדי אמיל פורסברג נמצאים שם מ-2015 כאשר הקבוצה עוד היתה בליגה השניה, החלוץ הדני יוסוף פאולסן הצטרף עוד ב-2013 כשלייפציג שיחקה בליגה השלישית. יש גם כוכבים גרמנים שצמחו שם – הבלם וילי אורבן (שבחר לייצג את נבחרת הונגריה), המגנים מרסל הלסטנברג ולוקאס קלוסטרמן.
הקונצרן הזה איתר את הכישרון ההונגרי דומיניק סובוסלאי, הביא אותו לזלצבורג בגיל 16 ושידרג אותו לכוכב גדול. רד בול לקחה את כריסטופר אנקונקו מקצה הספסל של פריז סן ז'רמן והפכה אותו לשחקן העונה בבונדסליגה. היא גם יודעת למכור את אלה שמעדיפים לעזוב במחיר הנכון, ולא עומדת בדרכם – יעידו על כך, למשל, נאבי קייטה ואיברהימה קונאטה שמככבים כעת בליברפול. היא גם סיגלה לעצמה סגנון אטרקטיבי, מציגה לרוב כדורגל התקפי סוחף, ונותנת לאוהדים שואו על בסיס שבועי. בקיצור, לו היה מדובר במועדון "נורמלי", הוא היה זוכה לאהדה רחבה מאוד. ואולם, זה לא מועדון נורמלי, ולכן כל ההישגים לא מעניקים לו אפילו קמצוץ קטן של אהבה.
כולם בגרמניה זוכרים היטב שמדובר במועדון מלאכותי שלא היה אמור לקבל רשיון כלל, וגם בעיר לייפציג עצמה הוא מתקשה מאוד לגייס תמיכה ראויה. את ההבדלים ניתן היה לראות בבירור במסעותיהן של פרנקפורט ולייפציג בליגה האירופית העונה. אוהדי איינטרכט מילאו את קאמפ נואו, הציפו את לונדון בחצי הגמר מול ווסטהאם, ויותר מ-100 אלף נסעו לסביליה לקראת הגמר – רובם המוחלט ללא כרטיסים. מנגד, התלונן מאמן לייפציג דומניקו טדסקו על כך שהאיצטדיון הביתי לא היה בתפוסה מלאה בחצי הגמר מול ריינג'רס, ולגלאזגו טסו בקושי אלף אוהדים ממזרח גרמניה. לא ניתן להשוות בין שני המועדונים האלה. מבחינת אוהד גרמני רגיל, ר.ב לייפציג היא תקלה, והעובדות מדברות בעד עצמן.
כאשר התקלה הזו מתקרבת לתואר, הזעם מתחדד, אבל לעתים עלולים האוהדים לחוש דיסוננס קוגניטיבי. מי שלא אוהד את באיירן מינכן שונא אותה, ולא יהיה לו קל לתמוך בה בלב שלם בגמר גביע, גם אם היא מתמודדת מול לייפציג. אוהדי שאלקה מתעבים את דורטמונד ברגשות כה עזים שהם לא יהיו מסוגלים להיות בעדה בשום מצב. "אני מרגיש רע פיזית כאשר אני רואה את הצהוב-שחור שלהם", אמר לי פעם עיתונאי בכיר (כן, עיתונאי) המזוהה עם שאלקה. אז גם הוא לא סובל את הפרוייקט רד בול, אבל להיות בעד בורוסיה בגמר גביע אשתקד? עד כאן, הגזמנו.
העונה אין לאף אחד בעיה כזאת, כי לפרייבורג אין שונאים והיא לא מעוררת רגשות שליליים אצל אף אחד. אין לה מתחרות כלל ביער השחור, ואם רוצים למצוא בכוח יריבות איזוריות, אז אפשר להזכיר את קרסלרואה שטבעה מזמן בליגה השניה ואת שטוטגרט שנמצאת במרחק כ-200 קילומטרים. זה ממש מאולץ, כי שטוטגרט וקרסלרואה טיפחו לאורך זמן יריבות אמיתית, וממש לא התייחסו לפרייבורג כאל יריבה משמעותית – היא הרי עלתה לליגה הבכירה לראשונה רק ב-1993. אין בין האוהדים האלה דם רע, וכל אוהד קרסלרואה יעדיף בשמחה את פרייבורג על פני לייפציג, מה גם שבוגר המועדון – בלם העתיד של הנבחרת ניקו שלוטרבק – הוא הכוכב הצעיר הגדול בהגנה פרייבורג.
שלוטרבק, שיצטרף הקיץ לדורטמונד, יהיה מאושר להעניק לקבוצה שנתנה לו כל כך הרבה מתנת פרידה מושלמת עם זכיה בגביע, אבל גם עצם ההעפלה למעמד מרגשת מאוד את כל היער, כי זה הגמר הראשון ב-118 שנות קיומו של המועדון. ההישג הזה הוא סוג של פרס על מפעל חיים לרבים כל כך. המאמן כריסטיאן שטרייך, אולי הדמות הנערצת ביותר בליגה כולה, נולד באיזור, שיחק במועדון, הצטרף אליו מחדש ב-1995 כמאמן נוער, קודם לתפקיד המאמן הראשי ב-2011 ונמצא בתפקיד כבר יותר מעשור. הוא עובד בהרמוניה מושלמת עם היו"ר יוכן זאייר והמנהל הספורטיבי קלמנס הרטנבאך, שעובדים במשרותיהם מאז תחילת המילניום.
יציבות היא שם המשחק במועדון שמתנהל עם אחד התקציבים הנמוכים בבונדסליגה, כ-40 מיליון יורו. יש שם אווירה משפחתית, ושחקנים מסוימים פשוט לא רוצים לעזוב לעולם, גם כאשר הצעות כספיות נדיבות זורמות לכיוונם. המגן השמאלי והקפטן כריסטיאן גונטר נולד באיזור, התקבל לאקדמיה של פרייבורג ב-2006, ומאז הוא שם – בזכותה הוא אף הגיע לנבחרת. גם הקשר ניקולאס הופלר נמצא במועדון מאז התקבל לאקדמיה ב-2005. ביחד עם שטרייך, הם אפילו זכו פעם בגביע הגרמני לנוער, ועכשיו יש להם צ'אנס להניף את הדבר האמיתי, בתום עונה חלומית ומזהירה, במהלכה נאבקה פרייבורג על הכרטיס לליגת האלופות, והתאכזבה קלות כאשר סיימה "רק" במקום השישי.
את העונה המפוארת הזו, במהלכה אף נפרדה בדמעות מהאיצטדיון הישן המיתולוגי דרייזמשטדיון ועברה למתקן החדיש בקצה השני של העיר, רוצה פרייבורג לסיים עם תואר ראשון בתולדותיה, והיא יודעת שכל גרמניה איתה. זו לא הגזמה – 99.9 אחוזים מחובבי הכדורגל במדינה יתמכו בה. הרי ללייפציג עצמה כמעט ואין אוהדים. מבחינת האהדה, זה יהיה כנראה הגמר הכי חד צדדי בתולדות הכדורגל העולמי.
מה דעתך על הכתבה?