האם מירוסלב קלוזה יחזור לקייזרסלאוטרן? זו השאלה שהעסיקה למשך מספר שעות את העיר לפני שבועיים, כאשר המאמן מרקו אנטוורפן פוטר במפתיע, ושמו של חלוץ העבר האגדי עלה בתקשורת כמועמד מוביל להחליפו. קשה לומר שהאוהדים התלהבו מהרעיון, כי אין לקלוזה נסיון כמאמן עצמאי בקבוצה כלשהי, אבל גם זה התברר בסופו של דבר כברווז. כך מצא את עצמו המועדון בתוך שערוריה חדשה, וזה דווקא שגרתי.
אולי אוהדי מנצ'סטר יונייטד לא מרוצים ממצב מועדונם, אבל הם יכולים להתנחם בעובדה כי הקבוצה שחולקת איתם את הכינוי "השדים האדומים" היא מודל כמעט מושלם לפיאסקו ניהולי מתמשך. מועדון הפאר הזה התדרדר לנקודות שפל מחפירות בכל קנה מידה, עמד לא פעם בפני פשיטת רגל מוחלטת והיעלמות, וגם עכשיו – כאשר יש לו הזדמנות נדירה לחזור איכשהו לליגה השנייה ולהחיות חלקית את האימפריה – נדמה כי הוא עושה מאמץ כביר להיכשל שוב. ברוכים הבאים למציאות של כאוסלאוטרן. הגרמנים טובים במשחקי מילים מסוג זה, והתואר המפוקפק הזה הוענק לקייזרסלאוטרן כבר לפני שני עשורים.
אז, ב-2002, דיברה כל קייזרסלאוטרן על המונדיאל. קלוזה, הכוכב הנערץ של הקבוצה, הוכתר לסגן מלך השערים בגביע העולם וסייע לגרמניה להעפיל לגמר, בעוד באיצטדיון המקומי החלו עבודות השיפוץ הנרחבות לקראת אירוח הטורניר הביתי ב-2006. וזה היה טבעי מאוד, כי אוהדי קייזרסלאוטרן גאים מאוד להיות מזוהים עם הזכיה במדליות הזהב ב-1954. האחים פריץ ואוטמאר ואלטר בחוד והקשר הבלתי נלאה הורסט אקל במרכז המגרש היוו את עמוד התווך של הנבחרת ההיא, וגם האיצטדיון נקרא כיום על שמו של פריץ ואלטר שהלך לעולמו בדיוק ביוני 2002, כאשר יורשו חורר רשתות ביפן ובדרום קוריאה.
בדיעבד, רואים האוהדים את ההתעקשות לארח משחקי מונדיאל בעיר כגורם מרכזי לקריסה. המועדון השקיע הרבה כסף, בהנחה שנראתה אז סבירה כי הוא ימשיך להיות בצמרת הגבוהה של הכדורגל הגרמני והאירופי. אמנם קייזרסלאוטרן כבר ירדה ב-1996 לליגה השניה, אבל זו באמת היתה תקלה חריגה שנבעה מחוסר מזל קיצוני – מאזן ההגנה שלה היה באותה עונה השני בטיבו בליגה. וזה תוקן במהרה, כי לאוטרן שבה לבונדסליגה ב-1997 עם אוטו רהאגל כמאמן, ומיד זכתה באליפות ב-1998. אז באו גם ההעפלה לרבע גמר ליגת האלופות ב-1999 ולחצי גמר גביע אופ"א ב-2001, וביציעים היו בטוחים שהעתיד יהיה ורוד. הם טעו.
עבודות הבנייה באיצטדיון, ביחד עם הוצאות ראוותניות מדי בשוק ההעברות, דירדרו את המועדון לחובות כבדים, וכבר בשלהי 2002 הוא נאלץ למשכן את כרטיסו של קלוזה אצל חברה שניהלה הגרלות. זה ממש לא הספיק, ולכן ב-2003 איבדה קייזרסלאוטרן גם את הזכויות על האיצטדיון, שהועברו לקונצרן מקומי שהוקם על ידי העיריה לצורך כך – ומאז משלם המועדון דמי שכירות במקום להיות בעל הבית. גם זה לא הספיק, רוב הכוכבים נמכרו, קלוזה עצמו נדד לברמן ב-2004, וכאשר אירחה קייזרסלאוטרן שני משחקים של נבחרת איטליה במונדיאל 2006 השדים האדומים בדיוק חוו ירידה כואבת מאוד לליגה השניה.
זו כבר ממש לא היתה תקלה, וב-2008 כבר עמד המועדון בפני אפשרות ריאלית של ירידה לליגה השלישית. המאמנים, המנהלים הספורטיביים התחלפו בתדירות גבוהה, וגם החזרה לבונדסליגה ב-2010 התבררה כחוויה קצרצרה. איתי שכטר וגילי ורמוט היוו אז דוגמאות למדיניות רכש בעייתית, וב-2012 ירדו השדים האדומים בפעם השלישית, אולי לתמיד. עשור חלף מאז, והמצב רק הלך והחמיר, עד כדי חשש אמיתי לגורלו של המועדון ההיסטורי המפואר. האוהדים שמרו לו אמונים והמשיכו למלא את היציעים, אבל ההנהלות כשלו בזו אחר זו, החובות האמירו, והביטוי כאוסלאוטרן הופיע בתדירות גבוהה בתקשורת. יידרשו ספרים עבי כרס כדי לפרט את כל המחדלים הרבים והסכסוכים הפנימיים שליוו את השדים האדומים בעשור הזה.
לכן אף אחד לא הופתע כאשר לאוטרן ירדה לליגה השלישית ב-2018, נתקעה שם, ונקלעה למאבקי תחתית בעונה שעברה, תוך שהיא עושה שמיניות באוויר כדי לא להכריז על פשיטת רגל. כאשר מונה מרקו אנטוורפן בפברואר 2021, היו לזכות הקבוצה 3 ניצחונות בלבד ב-21 מחזורים, והירידה לליגת החובבים נראתה כמעט בלתי נמנעת. בעיתונות המקומית כבר דנו אז בהרחבה כיצד היא עלולה להתפרק מכל נכסיה, ולא תוכל עוד להשתמש כלל באיצטדיון פריץ ואלטר. הבוס החדש חולל סוג של נס כאשר ייצב את הספינה, הפסיד פעם אחת ב-10 המחזורים האחרונים, ולאוטרן למדה מחדש כיצד להבקיע שערים. השדים האדומים שרדו על חודן של שתי נקודות, וכולם נשמו לרווחה.
העונה, אחרי פתיחה עלובה במיוחד, שינה דרבי אחד מול מנהיים את כל המומנטום. לאוטרן איבדה שני שחקנים בכרטיסים אדומים במחצית הראשונה, אבל שמרה על 0:0, והבטחון העצמי נסק לפתע לגבהים חדשים. עם 17 ניצחונות ב-25 מחזורים בין ספטמבר לאפריל, טיפסה הקבוצה למקום השני, וביציעים החלו להופיע השלטים: "אנחנו חוזרים". הם לא חזרו. שלושה הפסדים רצופים במחזורי הסיום הרסו את החגיגה, ובמקום עליה אוטומטית הסתפקה קייזרסלאוטרן במקום שלישי ובכרטיס לפלייאוף. "לא נורא, נעשה את המקסימום", הכריז אנטוורפן, אשר את רגליו היו אוהדים רבים מוכנים לנשק כדי להודות על העבודה המופלאה עם סגל צנוע. ואז הוא פוטר.
הלם זו מילה עדינה כדי להגדיר את תגובת האולטראס למהלך ההזוי הזה. זה לא היה סוד כי המנהל הספורטיבי תומאס הנגן, שהגיע לקבוצה אחרי המאמן, לא מסתדר עם האיש שלא מוגדר כמינוי האישי שלו, והיו שמועות על כך שהמאמן עלול להיזרק בסיום העונה, אבל איש לא העלה בדעתו שאפשר לעשות את זה לפני שני המשחקים הגורליים שיקבעו את עתיד המועדון. החזרה לליגה השניה אמורה להזרים הכנסות גבוהות הרבה יותר, להחתים שחקנים חדשים וגם להביא ספונספורים חדשים לקבוצה שתהיה מסוגלת סוף כל סוף לעשות כותרות חיוביות. במקום זאת, האיש החשוב ביותר הועזב, ביחד עם עוזרו שהיה פופולרי מאוד אף הוא בקרב השחקנים. הנגן, בוגר האקדמיה של המועדון, אשר תמונתו פורץ בבכי חסר מעצורים אחרי הירידה הראשונה ההיא ב-1996, עלול להיות חתום כעת על אסון בקנה מידה משמעותי יותר.
קלוזה? הם לא היו מקבלים בזרועות פתוחות אפילו אותו, אבל כוכב העבר לא הגיע בכל מקרה. במקומו מונה דירק שוסטר, שהעלה את דרמשטאד לבונדסליגה ב-2014, אבל לא עשה הרבה מאז, הוא האיש שגויס על חוזה שנותר חסוי. אולי הוא הגיע רק לשני המשחקים בפלייאוף מול דינאמו דרזדן שסיימה במקום ה-16 בליגה השניה. האחריות על כתפיו עצומה, במועדון זר לו לחלוטין, עם השחקנים שהכיר רק לפני ימים ספורים. כן, זו שוב כאוסלאוטרן.
האוהדים באדום מילאו את האיצטדיון המיתולוגי במשחק הראשון שישי, וראו משחק חלש של שתי הקבוצות שהסתיים בתיקו 0:0. הערב, בדרזדן, לעיני הקהל העוצמתי והנלהב שלה, חייבת לאוטרן לעשות יותר כדי לגבור על היריבה העדיפה ולהעפיל על חשבונה לליגה השניה. זו עלולה להיות ההזדמנות האחרונה שלה. אם לא תיקח אותה כעת, קיימת סכנה שהיא לא תשוב לעולם.
