ריאל מדריד לא תיקח גם העונה ככל הנראה אליפות בספרד ותסיים בכך ארבע עונות שחונות. איך זה קרה? ליאו מסי וברצלונה לוקחים קרדיט גדול על כך, אבל גם לפלורנטינו פרס יש תרומה נכבדה למצב. למעשה נשיא הבלאנקוס הוא האחראי העיקרי להפיכתה של ריאל ללוזרית.
להלן רשימה חלקית של חטאיו.
- ראניירי איים לספסל את מחרז
- הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט1
1. בניית מותג ולא בניית קבוצה
זהו למעשה החטא המרכזי של פרס. במאה הקודמת ריאל מדריד היתה קודם כל מועדון כדורגל. מבחינת הנשיא הנוכחי היא מותג מסחרי. כך הוא גם מתחזק אותו. שיקולים מסחריים מועדפים תמיד על שיקולים ספורטיביים. כל שחקן רכש פוטנציאלי נמדד ביכולתו למכור חולצות ולתרום לבאזז תקשורתי סביב המועדון. מסע ראוותני במזרח הרחוק? קדימה. משחק ידידות מטופש מול מילאן באבו דובאי במקום מנוחה לשחקנים בחג המולד? בואו נסחוט אותם, גם אם זה יהרוס את המומנטום.
בייל. אנצ'לוטי לא ממש ידע מה לעשות איתו (Gettyimages)
2. התמכרות לראוותנות (החתמת כוכבים יקרים)
כפועל יוצא מקידום המותג, רק תשלום סכומי עתק בא בחשבון בחיזוק הסגל. גארת' בייל הוא שחקן אדיר, אבל לא במחיר של 100 מיליון יורו שנקבע באופן שרירותי על מנת לשבור את שיא ההעברות בעולם. באופן פרדוקסלי, פרס מעוניין להעלות את המחירים ככל הניתן במקום להשתדל לחסוך. ראוותנות היא חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה התקשורתית שלו. ולא שכחנו שכאשר בייל נרכש, המאמן דאז קרלו אנצ'לוטי לא ממש ידע כיצד לשלב אותו בהרכב.
שחקנים "זולים" לא נחשבים אטרקטיביים מספיק. לעומת זאת, ילד פלא כמו מרטין אודגארד הנורבגי הוחתם וקיבל שכר מטורף בכל קנה מידה, אשר ניפח את האגו שלו לממדים מפלצתיים ופגע קשות בסיכוייו להפוך לכוכב אמיתי. מסיבת עיתונאים נוצצת עם סופרסטאר חדש הכרחית כמעט בכל קיץ, ללא קשר לצרכים של המועדון.
3. הזנחת בוגרי אקדמיה
הצד השני של המטבע – שחקני האקדמיה הם הזולים ביותר, ולכן גם הכי פחות חשובים מבחינת פרס, על אף שהם מהווים נכס עצום למועדון. בניגוד לברצלונה, שהעדיפה לקדם את בוגרי לה מאסיה (גם אם נטייה זו פחתה משמעותית לאחרונה) ולאתלטיקו מדריד הבונה רבות על שחקנים מקומיים, ריאל זורקת כמעט את כולם לפח. במקרים בודדים היא משכילה להחזיר את בוגרי האקדמיה שלה, כפי שעשתה עם דני קרבחאל שנמכר במקור ללברקוזן. לשחקני בית מחויבות מיוחדת למועדון, והיעדר כוכבים מסוג זה פוגע קשות בסיכויי ההצלחה, וגם בקשר בין הקבוצה לאוהדיה.
רונאלדו. אפילו הוא לא חסין מפרידה מכוערת (Gettyiamges)
4. חוסר כבוד לסמלים
העזיבה של איקר קסיאס בקיץ האחרון היתה צורמת במיוחד. היחס המחפיר כלפי האיש שהיה אמור לסיים את הקריירה בברנבאו ולהישאר הסמל האולטימטיבי לא חדש בעידן פרס. ב-2003 הוא פיטר את המאמן ויסנטה דל בוסקה וזרק את הקפטן פרננדו היירו מיד אחרי הזכייה באליפות. בהמשך העזיב גם את קלוד מאקללה ואף דאג להעליבו. הפרידה מגוטי ב-2010 היתה מכוערת, וגם ראול יכול היה לעזוב בנסיבות חיוביות יותר. תהיו בטוחים שגם כריסטיאנו רונאלדו יעזוב את הברנבאו בצורה לא מכובדת.
5. מוריניו ותדמית האנדרדוג
אפשר להתווכח על היבטים רבים בעידן מוריניו בריאל, אך דבר אחד ברור – הוא שינה את תדמית המועדון בעיני עצמו. ריאל שמרה לאורך עשורים על כבוד עצמי וממלכתיות, ושידרה עליונות על יריבותיה גם בתקופות הקשות ביותר. מוריניו החדיר את שיטת "כל העולם נגדנו", והפך תודעתית את ריאל לאנדרדוג במאבק מול ברצלונה. המלחמה הפסיכולוגית שניהל מול הקטאלונים פגעה אנושות דווקא בריאל עצמה. בנוסף, למוריניו היה חלק מרכזי בפילוג האוהדים, ובטיפוח מחנאות בחדר ההלבשה. המועדון עדיין מנסה להתגבר על ההשלכות, ופרס – שנתן בזמנו גיבוי מלא למוריניו – נושא באחריות.
מוריניו בריאל. תקופה ששני הצדדים ירצו לשכוח (Gettyimages)
6. שגעון גדלות
בעיני פרס, פלורנטינו הוא הכוכב המרכזי של המועדון. לפני כל השחקנים, כל המאמנים וכל האוהדים, דמותו של הנשיא היא החשובה מכולן. הוא לא הנשיא היחיד בעולם שמתנהג כך, אבל דרכו מזיקה מאוד לריאל. הבלאנקוס לא תצליח להגות אסטרטגיה לטווח ארוך ולבנות את עצמה על יסודות בריאים כל עוד פרס משמש בתפקידו.
מה דעתך על הכתבה?