הרגע הגדול של זיזו
הניצחון של ריאל מדריד היה תצוגה מרשימה של אופי, כבוד וגאווה לבנה. לבוא לקאמפ נואו, המלא ביותר מ-99 אלף אוהדים מוטרפים במשחק לזכרו של יוהאן קרויף, להיקלע לפיגור מתסכל מאוד במחצית השנייה משער מיותר במצב נייח (ועוד מהראש של פיקה השנוא כל כך במדריד), לראות שער ניצחון חוקי של בייל נפסל שלא בצדק, ומיד לאחר מכן להישאר בעשרה שחקנים אחרי הרחקתו של סרחיו ראמוס.
ואחרי כל זה – לצאת עם מהפך ענק (מה שריאל לא עשתה בקאמפ נואו מאז פברואר 1965), ולהנחיל לבארסה הפסד ראשון אחרי חצי שנה ו-39 משחקים רצופים – זה אומר הכל. זו רוח המועדון של ריאל מדריד. הבלאנקוס היו צריכים את הניצחון הרבה יותר מיריבתם המושבעת, ונדמה היה שהשחקנים בלבן רצו (מלשון רצון) ורצו (מלשון ריצה) הרבה יותר.
כמה אירוני – שוער צ'יליאני מוכנע בלה-צ'לינה (gettyimages)
שער השוויון של ריאל סיכם היטב את האופי וחוסר הפחד שהיו לה: המגן מרסלו הוביל התקפה כאילו הוא "מספר 10", טוני קרוס שרגיל לשבת עמוק בקישור האחורי הגיע לרחבה כדי לבשל, ובנזמה כבש נהדר עם בעיטת מספרת, תרגיל שהומצא בצ'ילה (ולכן מכונה "לה-צ'לינה" בדרום אמריקה), והכניע – כמה אירוני – שוער צ'ילאני (קלאודיו בראבו).
לשני אנשים בריאל הקלאסיקו הזה היה משמעותי ביותר: למאמן הטירון זינאדין זידאן ולכריסטיאנו רונאלדו. הראשון היה אדריכל הניצחון, השני היה קבלן הביצועים. שער הניצחון של רונאלדו (שהגיע אחרי בישול ניצחון נהדר שלו לבייל שנפסל) הביא אותו ל-16 שערים במדי ריאל נגד בארסה, אחד יותר מראול ושניים פחות מדי סטפאנו. הפורטוגלי שנראה מתוסכל ואובד עצות בהפסדים לבארסה ולאתלטיקו מדריד העונה, הזכיר לכולם שהוא עדיין כאן, אותו ווינר ושחקן קטלני אם הוא מקבל שטחים בהתקפה.
זידאן הפך לשלישי בלבד שניצח את ריאל בקאמפ נואו גם כמאמן וגם כשחקן (gettyimages)
לגבי רונאלדו – ידענו שהוא שחקן גדול, ולכן הסיפור הגדול הוא ההופעה המקצוענית המרשימה הראשונה של זיזו כמאמן שהצטיין בהכנת קבוצתו ובניהול המשחק. חמשת המאמנים הקודמים של ריאל הפסידו בקלאסיקו הראשון שלהם, ואילו זיזו הפך אתמול לשלישי בלבד (לצד די סטפאנו ודל בוסקה) שניצח עם ריאל את בארסה בקאמפ נואו כשחקן וכמאמן. וזה בהחלט היה ניצחון של מאמן. העלאת "הפועל השחור" קאסמירו בהרכב סייעה לצופף את האמצע ותקעה לבארסה את שטף המשחק. לכן, מסי, ניימאר וסוארס נאלצו לרדת אחורה כדי לקבל כדורים ומיעטו לעשות פעולות משמעותיות בקרבת הרחבה. וכך, בפעם השלישית בלבד מתוך 31 מחזורים, אף אחד משלישיית MSN לא כבש.
ומעבר להכנה הטקטית, ניהול המשחק של זיזו היה מצוין. התגובה של ריאל לפיגור עם הגברת היציאות קדימה, החופש הגדול (לעיתים תמוה) שקיבל מרסלו לפעול באזורים שונים במגרש, החילוף של חסה במקום בנזמה כדי להשיג את שער הניצחון – הכל עבד לזידאן באופן מושלם בקלאסיקו הראשון שלו כמאמן. כנראה שהניסיון לצד מוריניו וכעוזרו של אנצ'לוטי השתלמו לצרפתי. סיכוייו להישאר בעונה הבאה בברנבאו קיבלו אתמול חיזוק.
מסי. פעם שלישית בלבד ששלישיית MSN לא כובשת העונה (gettyimages)
ניצחון שכולו הפסד? הפסד שכולו ניצחון?
התרגלנו לנתח כל קלאסיקו כאילו הוא משחק קריטי והרה גורל. האמת היא שאחרי המחמאות לזידאן ולקבוצה שלו, חייבים להזכיר שזה היה אחד ממשחקי הקלאסיקו הכי פחות חשובים בשנים האחרונות, כשבארסה ממילא ביתרון גדול, וכנראה בלתי מחיק, בטבלה לקראת הישורת האחרונה.
ולכן, צריך להתייחס בצורה חשדנית לקלאסיקו ה-172 בתולדות לה ליגה, שהסתיים בתוצאה השכיחה ביותר (1:2 לריאל – בפעם ה-20). נכון שבארסה עלולה לאבד ביטחון ולהיקלע למומנטום שלילי, אבל העיקר הוא שגם כעת הקטלונים עדיין נמצאים בעמדה מצוינת לזכות ב"דאבל טרבל" היסטורי (שני טרבלים רצופים). ההפסד הוא קריאת השכמה מצוינת, לפני המאני טיים של העונה שמתחיל מול אתלטיקו מדריד ברבע גמר ליגת האלופות.
הדבר הבולט בקלאסיקו היה ששחקני ריאל נראו חזקים, כשירים וחדים יותר ככל שהדקות עברו, ויתרונם היה ניכר בחצי השעה האחרונה. זה המקום להזכיר שחזרנו בדיוק מפגרת הנבחרות בה שחקני בארסה העבירו 190 אלף קילומטר בטיסות (לואיס סוארס לבד טס 28 אלף קילומטר). שחקני ריאל עברו רק 90 אלף קילומטר אוויריים. ואולי חשוב מכך: בעוד מסי, סוארס, ניימאר ודני אלבס נלחמו בכל כוחם במוקדמות המונדיאל, כוכבי ריאל השתתפו במשחקי ידידות אירופים חסרי משמעות וחלקם גם קיבלו מנוחה מזה. ריאל גם יכולה לשלוח זר פרחים לדונגה, מאמן ברזיל, שלא זימן לסגל את מרסלו, שהגיע טעון באנרגיה לקלאסיקו, חרך את המגרש ובנה נהדר את שער השוויון.
הפגרה התישה את ברצלונה: שחקניה העבירו 190 אלף ק"מ בטיסות, לעומת 90 אלף ק"מ של ריאל. סוארס גמע לא פחות מ-28 אלף (gettyimages)
אז העייפות, ההכנה החלקית והמוטיבציה הלא גבוהה (בשל ערך המשחק) פגעו בבארסה, אבל למזלה אין יותר פגרות נבחרות העונה. הלקח העיקרי של לואיס אנריקה מהקלאסיקו הוא שאם הוא ושחקניו לא יהיו חדים ובשיאם, הם בהחלט פגיעים וממש לא בלתי מנוצחים. אם בחודש הבא הבלאוגרנה שוב תחגוג זכיה בשלישיית תארים, נוכל לומר בדיעבד שההפסד בקלאסיקו הגיע לבארסה בדיוק בזמן והיה הפסד שכולו ניצחון.
לריאל אסור להתעלם מהבעיות שלה
בצד המדרידאי, הניצחון היוקרתי נגד היריבה המושבעת מקטלוניה, שלא הפסידה בקאמפ נואו שנה וחודשיים עד הקלאסיקו, אמור להחדיר ביטחון לשחקני ריאל ולזידאן בשלבים המכריעים בליגת האלופות. אם ריאל תזכה בגביע האירופי, ההיסטוריה תספר שכל התחיל ב-2 באפריל בקאמפ נואו. אבל הטעות הגדולה ביותר של ריאל תהיה להתבשם יותר מדי מהניצחון הזה: אסור לשכוח שהבלאנקוס, שנמצאים בעונה בינונית אחרי פאשלות רבות, חייבים להתחזק בקיץ.
ראמוס. חסר אחריות ובירידה חדה – אסור לריאל להתעלם מהבעיות שלה (gettyimages)
גם לאחר הניצחון הגדול הזה, אסור לריאל להתעלם מהבעיות שלה בהגנה ובקישור. סרחיו ראמוס נמצא בירידה חדה ביכולת מאז שחתם על חוזה חדש ומנופח בקיץ. הוא סבל העונה ממספר פציעות שדרדרו אותו, ולצד ניסיונו הרב (יותר מ-500 משחקי ליגה ויותר מ-130 הופעות בנבחרת ספרד) והישגיו הכבירים, ראמוס נותר שחקן חסר אחריות, וההרחקה ה-21 שלו במדי ריאל (ממוצע של הרחקה כל 21 משחקים!) רק הדגישה את זה. פפה כבר בן 33, וחוץ מההתנהגות האינפנטילית האופיינית שלו, גם איבד את ג'רארד פיקה בשער הראשון. קאסמירו, קרוס ומודריץ' אמנם עשו עבודה טובה בקישור נוכח היום הבינוני של בארסה, אבל ריאל עדיין חייבת יותר עוצמה במרכז השדה, עם שחקנים כמו פול פוגבה או נגולו קאנטה.
כי כרגע ריאל מסוגלת רק להסתגר מול בארסה, להחזיק 30% מהזן בכדור ולעקוץ במתפרצות, וזה נוח ומתאים הרבה יותר לעשות במשחק חוץ בקאמפ נואו. אבל בשביל שתוכל לשלוט ולהכתיב את הקצב במשחקים גדולים – ריאל חייבת יותר עוצמה בקישור. אם פלורנטינו פרס יסתנוור מתוצאת הקלאסיקו אתמול, זה עלול להיות ניצחון מדרידאי שכולו הפסד.
מה דעתך על הכתבה?