סביליה ניצלה את פגרת הנבחרות כדי להציג הערב (רביעי) את הבן השב הביתה, סרחיו ראמוס. במסיבת עיתונאים חגיגית, הבלם בן ה-37 דיבר על החזרה לקבוצה בה גדל וממנה נפרד לפני 18 שנה לטובת קריירה מפוארת ועמוסת תארים במדי ריאל מדריד, זכייה היסטורית במונדיאל ועוד פעמיים ביורו עם נבחרת ספרד וגם אליפויות בצרפת עם פריז סן ז'רמן.
"זה מרגש, קיבלתי את ההזדמנות לסגור מעגל במועדון בו נולדתי מקצועית ואישית", אמר ראמוס. "תמיד אמרתי שלפני מותי ארצה לזכות בתואר עם הקבוצה שבנשמה שלי, סביליה. אני אדם שפועל מרגשות ותחושות. אני צריך להאמין בפרויקט. בפריז חשתי שהמעגל שלי הושלם ועכשיו אני מתחיל מחדש בסביליה ונרגש לראות שוב את פיחואן. אני מקווה שאוכל להיות כמו ראקיטיץ', שחזר ולקח תואר כקפטן. זה קשה מאוד, אבל השלב הראשון זה להאמין".
על המגעים: "כשהטלפון צלצל, זה היה אחי שאמר לי שאנחנו צריכים לדבר. היה ויכוח קטן כשהוא דיבר איתי על סביליה. היא הייתה האחרונה להגיע, אבל הראשונה לשתות. לא היו מגעים עם בטיס, בכלל לא הייתה אופציה כזו. סביליה הייתה היחידה בספרד".
על הקהל: "אני חש את האהבה ומעריך אותה. אני מתנצל שוב בפני אלו שנפגעו מדברים שעשיתי ופגעו בהם. טעיתי ואתקן את זה בעזרת הופעות טובות, שערים והגנה על הסמל הזה. כולנו באותה סירה".
על כושרו: "התאמנתי הרבה, התאמנתי טוב. מעולם לא עשיתי את זה לבד כל כך הרבה זמן, אבל ככה לומדים. אני זקוק לדשא, לחברים לקבוצה. אני לא ממהר, אבל רוצה להיות זמין לרשות המאמן כמה שיותר מהר. לגבי הנבחרת, קיבלתי את ההחלטה שלי בזמנו, אבל אם הנסיבות יאפשרו… מי יודע. למה לא?".
על הסיוע לצעירים: "אני יכול לתרום כמו שאלפרו, נבארו, מרטי, דריו סילבה וקפארוס תרמו לי בזמנו. לעזור לצעירים ברגעים קשים ולספק מעט מהחוכמה והניסיון שצברתי במהלך השנים בצמרת העולמית. כאן שופטים לפי תעודת הזהות, אבל תמיד אמרתי שיש שחקנים טובים ושחקנים רעים, לא צעירים ומבוגרים. המגרש מעניק כל יום הזדמנות להראות מי אתה".
מה דעתך על הכתבה?