ריאל מדריד מצאה עצמה במרכז ויכוח המשלב תקנות, פסיקה ספורטיבית ורעש תקשורתי. פרנקו מסטנטואונו, הרכש הצעיר מריבר פלייט שערך את הופעת הבכורה שלו מול אוסאסונה אתמול (שלישי), נרשם בקבוצת המילואים ולובש את החולצה עם המספר 30 – בחירה שאינה נובעת רק מסיבות מנהליות.
מסטנטואונו ביקש במפורש לשמור על המספר הזה כי זה היה המספר שלבש בריבר פלייט, כפי שהודה בהצגתו: מספר בעל ערך סנטימנטלי שרצה לשמור לקראת הקפיצה לאירופה. למרות הרישום בקבוצת המילואים, הוא יהיה בסגל הבכיר.
המהלך עורר ביקורת וטענות ל"רמאות משפטית" תחת סעיף 125 בתקנון ההתאחדות הספרדית לכדורגל (RFEF), האוסר להשתמש בקשר עם קבוצת המשנה כדי לעקוף את החוקים. עם זאת, התקדימים ונוסח התקנות מציירים תמונה שונה לחלוטין: מה שעשתה ריאל מדריד הוא נפוץ, חוקי ותואם את הפייר פליי הפיננסי.
התקנות קובעות שכל שחקן הרשום בקבוצת מילואים מתחת לגיל 23 רשאי לסירוגין בין הקבוצה הזו לקבוצה הראשונה ללא הגבלה, בתנאי שיש לו רישיון תקף ואינו תחת עונש כלשהו. ההגבלה החוקית היחידה מופיעה בסעיף 125 הנ"ל, האוסר על רישומים "בחוסר תום לב" כדי לעקוף את מגבלת המספרים (1 עד 25) או ליצור יתרונות תחרותיים בלתי הוגנים. כלומר, הסיכון התיאורטי קיים, אך המציאות המעשית מראה שהמנגנון מקובל ומשמש את רוב מועדוני הליגה הספרדית.
מיגל גאלאן, נשיא המרכז להכשרת מאמנים בספרד, הזהיר שרישומו של מסטנטואונו עלול להתפרש כ"רישום לא תקין" אם השחקן ישחק בלה ליגה. אולם גם בתרחיש כזה הסנקציה תתקשה לעבור: הארגנטינאי מחזיק ברישיון התאחדות תקף, והמספר שלו (30) מאפשר לו לשחק עם הקבוצה הראשית.
יתרה מכך, התקנות עצמן ברורות: עצם הזימון אינו מהווה עבירה, וכדי שיהיה מדובר ברישום לא תקין יש להוכיח כוונת מרמה – דבר שקשה להוכיח כשיש תקדימים זהים במועדונים רבים.
רישומו של מסטנטואונו בריאל מדריד קסטייה אינו מהלך בודד ואינו בלעדי לריאל מדריד. בשתי העונות האחרונות בלה ליגה, יותר מעשרה שחקנים ערכו את הופעת הבכורה שלהם או שיחקו באופן קבוע בליגה הבכירה למרות שהיו רשומים מנהלית כחברי קבוצת מילואים או אפילו קבוצת בת.
המקרה זוכה לכותרות מכיוון שמדובר ברכש של 62.7 מיליון יורו, אך הנוהל נפוץ ברוב מועדוני העילית. הדוגמאות רבות. בעונה שעברה למשל לאס פאלמס החתימה שני שחקני מפתח, פאביו סילבה ודאריו אסוגו, שהגיעו בהשאלה. מאיורקה השתמשה באותה גישה עם רוברט נבארו. אליהם הצטרפו פלאיו פרננדס מראיו ואייקאנו, חרמן ואלרה מוולנסיה ונאסי אונובאר מאספניול.
כמובן שאלה רק חלק מהמקרים, כשבסך הכל, יותר מ-12 מועדונים נהנו מה"טריק" בשתי העונות האחרונות, מה שהופך את הפרקטיקה לנורמה המגיבה הן לסיבות מנהליות והן לדרישות הפייר פליי הפיננסי. אף אחד מהמקרים הללו לא הביא לסנקציה, מה שמחזק את הרעיון שהתוכנית חוקית ומקובלת לחלוטין במסגרת הרגולטורית.
מה דעתך על הכתבה?