מאמן ויאריאל, מרסלינו גרסיה טוראל, העניק ריאיון מקיף ל"מארקה" שבו דיבר בפתיחות על דרכה של הקבוצה, תפיסת האימון שלו, ניהול חדר הלבשה מגוון – וגם על רגע אישי מטלטל מחייו, כאשר חווה תאונת דרכים קשה והרגיש, לדבריו, "את המוות מקרוב".
מרסלינו סירב להתמקד בסטטיסטיקות, למרות מאזן מרשים במיוחד בליגה (11-2-2 לפני המשחק נגד ברצלונה), והדגיש כי ההישג האמיתי טמון בגישה של הקבוצה: "אני לא גאה בנתון כזה או אחר, אלא בדרך שבה אנחנו משחקים, בגישה של השחקנים ובכך שהם גורמים לנו ליהנות מכל אימון. זה מה שמוביל להצלחה".
על הפער בין התוצאות בליגה לבין אלו בליגת האלופות הודה המאמן כי הקבוצה לא קיבלה את התמורה שהגיעה לה: "היינו קרובים מאוד בהרבה משחקים, אבל לא הצלחנו. בכדורגל, כשיש שוויון, הפרטים הקטנים קובעים. היו משחקים בליגה שיכולנו להפסיד וניצחנו, ובאירופה – ההפך".
מרסלינו התייחס גם לתקופה המורכבת שעברה קבוצתו בעקבות ההדחות מאירופה וגביע המלך: "קל לדבר על מצבי רוח – אלה לפעמים סיסמאות ותירוצים. מה שחשוב זו הדינמיקה. אנחנו בתקופה פחות טובה כי איבדנו חדות, אבל אין לי שום ביקורת על השחקנים".
בהתייחסו לאכזבה לאחר ההדחה מליגת האלופות, תיאר מרסלינו תחושת חוסר אונים נדירה: "השחקן חושב על התוצאה המיידית, המאמן חושב על התהליך. שאלתי את עצמי – זה נורמלי שכל כך הרבה דברים ילכו נגדך שוב ושוב? הרגשתי שזה לא הוגן, בעיקר כלפי השחקנים, בגלל המאמץ והרמה שהציגו".
המאמן דיבר בהרחבה על ניהול חדר ההלבשה והדגיש כי אינו מזהה "אגו" בקבוצה: "הכרתי יותר מ-50% מהסגל כבר מהעונה שעברה. הקושי האמיתי הוא כששחקן יודע שהוא בהרכב שבוע אחרי שבוע – אז צריך לנהל אותו נכון כדי למצות את היכולת שלו לטובת הקבוצה".
ברגע האישי והמרגש ביותר בריאיון, חזר המאמן לתאונת הדרכים הקשה שעבר ב-2017, יחד עם אשתו ואימו: "אני כן רואה ב-23 בדצמבר יום הולדת שני. הרגשתי את המוות מאוד קרוב. זה היה לילה, כרית האוויר נפתחה, ואתה לא יודע איך זה ייגמר. היה לי זמן לחשוב. בסוף אתה רק אומר תודה – אנחנו כאן, ולכן אנחנו מציינים את היום הזה".
לסיום, שיתף גם בקשר המיוחד עם אימו בת ה-89, שצופה כמעט בכל משחק: "לפעמים אני אומר לה – ‘אמא, תירגעי, את נשמעת כמו מאמנת'. אם ניצחנו אנחנו שמחים, ואם הפסדנו – עצובים. היא מבינה כדורגל יותר ממה שחושבים".
מה דעתך על הכתבה?