נתחיל במשפט לא מפתיע במיוחד: התיקו הביתי של ברצלונה מול גרנאדה, במסגרת המחזור החמישי של הליגה הספרדית שנערך השבוע, הפיל מהמרים רבים בארץ ובעולם. כמעט 30 שנה שהמשפט הזה מופיע מדי פעם בדיווחים, זה יכול לקרות, מדי פעם הקבוצה הפייבוריטית לא מצליחה לנצח את הקבוצה החלשה ממנה (על הנייר).
אלא שבניגוד לכל מה שהתרגלנו אליו, בין השאר באמצעות יח"צ בלתי פוסק של המותג "ברצלונה" על ידי מי שהרוויח מכך בעולם ובארץ, הפעם היוצרות התהפכו: התיקו היה מפתיע משום שגרנאדה הייתה אמורה לנצח במשחק. ברצלונה, עד לא מזמן "הקבוצה של המדינה" כאן בארץ הקודש, חילצה תיקו משער דרמטי בתוספת הזמן של המשחק, וטופסי הימורים רבים הושלכו לפח.
האמת? זה מעולה. הכדורגל העולמי מלא בסיפורים מרעננים ומרתקים, גם אם חלק מהגיבורים שלהם ותיקים בסצינה: כריסטיאנו רונאלדו מסתער מחדש על הפרמיירליג עם מנצ'סטר יונייטד, נאפולי פותחת את העונה כאילו דייגו מראדונה בהרכב, צ'לסי נראית מדהים, יובנטוס מתרסקת, ארסנל דורשת ועדת חקירה, התפלץ הנורווגי של דורטמונד מסרב להפסיק להפציץ, וליאו מסי הולך לאיבוד בפריז סן ז'רמן.
ים של סיפורים. ים. וברצלונה? צריך להודות, הקבוצה הזו פשוט יצאה מכל החורים. כמה אפשר היה לשמוע על איך שהיא הביסה עוד איזו קבוצה מסכנה בכדורגל שלא מהעולם הזה – אף פעם זה לא מהעולם הזה – מבלי להשתעמם? אפילו בפיפ"א אתה רוצה להפסיד מדי פעם, שיהיה עניין קצת. כמה אפשר?
הקריסה של ברצלונה העונה מענגת לא רק מפני שסוף־סוף משהו מעניין קורה, אלא גם מפני שמתברר שמאחורי כל הזוהר הייתה שם הונאה אחת גדולה: למועדון יש חוב של למעלה ממיליארד יורו. מדובר, למי שפספס, במועדון שמוכר בשעה אחת מרצ'נדייז כמו כל קבוצות הכדורגל הישראלי ביחד מעידן סטלמך ועד לנינים של ערן זהבי.
ברצלונה היא מועדון כדורגל שמוכר כל דבר בכל מקום ויכול לגבות כסף גדול מאוד על כל מוצר שלו – משחקנים, דרך הופעה למשחקי אימון וזכויות שידור ועד למגן זיעה עם סמל המועדון. וכל זה באופן כללי, ובלי להתייחס ליתרונות הספציפיים האלה שהשתפרו משמעותית ב־15 השנים האחרונות, כשהיה להם השחקן השני או השלישי הטוב בעולם. מדובר במועדון שאמור להיות לו כוח כלכלי חסר תקדים, והנה הוא במינוס של מיליארד ומשהו יורו. רק חסר שיסדרו להם דיון אצל כבוד השופט איתן אורנשטיין וימנו למפרק את עו"ד שחר בן עמי.
חובות בסדר גודל כזה מלמדים על קומבינה לא מוצלחת: בדיוק כמו שרבים וטובים עשו את זה בכדורגל הישראלי (וגמרו עם אות קלון מיאיר רבינוביץ'), כנראה שגם ברצלונה החתימה שחקנים עם כסף שאין לה – שחקנים טובים, כאלה שיכולים להבקיע חמישיות נגד טנריפה ורביעיות נגד אייבר. לחיות על האוברדראפט זה נחמד מאוד, אבל לא ממש ספורטיבי. כי בעצם הכל פה אוויר – ומישהו יצטרך לשאת בחובות האלה ולשלם את הכסף שזרם לשחקנים. הימור נועז במיוחד: זה לא יהיה מי שאשכרה התחייב לשלם את הסכומים הללו.
אז עכשיו אחת הקבוצות הגדולות בעולם תקועה במצב של קבוצה ישראלית טיפוסית מהאייטיז. בקיץ התברר שהקבוצה חייבת 52 מיליון יורו למסי, וזה ממש מזכיר את הפעם ההיא ששחקני בית"ר ירושלים באו לאימון ולא היו מים במקלחות, כי העירייה סגרה את השיבר בגלל חוב עבר לסמי מלכה (אולי זה היה חוב לאבי גולדר, לא צריך להיתפס לקטנות).
ולכן, בסופו של דבר, ועם כל כמה שהכדורגל שלנו מזעזע, על דבר אחד צריך לברך: שיטת הניהול של הכסף פה היא, למרות הבירוקרטיה המתישה, הרע במיעוטו. הבקרה התקציבית, שמחייבת ערבויות במזומן לכל חוזה שמגישה כל קבוצה עבור כל עובד במועדון – היא שיטה טובה מאוד להקטין טעויות. פאשלה כמו הפועל תל אביב של אמיר כבירי היא היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל.
היום קשה לדמיין קבוצת כדורגל ישראלית שתהפוך לחדלת פירעון (אם כי אנחנו תמיד פתוחים להפתעות חדשות). עכשיו רק נשאר שבמנהלת של הלה ליגה מישהו יבוא ויגיד שהגיע הזמן להעתיק את המודל הישראלי, וימנו את שוקי כהן האגדי לפרויקטור של הקמת הבקרה התקציבית הספרדית. נשמע מופרך בקריאה ראשונה, אבל אם ברצלונה חילצה תיקו מגרנאדה, תהיו בטוחים שהכל אפשרי.
