אל קלאסיקו… המשחק הגדול של השנה בעולם. כך התרגלנו לחשוב במשך שנים ארוכות, אבל אתמול (ראשון) איכשהו היה ספק אם הקרב בין ברצלונה לריאל מדריד היה המשחק הגדול של היום הספציפי. לוח המשחקים ברחבי היבשת זימן מפגשי ענק רבים, וקלאסיקו היה במקרה הטוב רק עוד אחד מהם. פעם זה היה מאבק האיתנים בין ליאו מסי לכריסטיאנו רונאלדו, אחר כך נשאר רק מסי, ואתמול גם הפרעוש כבר לא היה.
באופן סמלי, שני הגיבורים הראשיים היו מעורבים במשחקים המרכזיים הנוספים. כריסטיאנו הובס 5:0 באולד טראפורד על ידי ליברפול והיה בר מזל לא לספוג כרטיס אדום. בהשוואה אליו, הארגנטינאי השיג תוצאה טובה יותר, אבל גם הוא לא יכול להיות מרוצה מתרומתו לתיקו המאופס של פריז סן ז'רמן ב"לה-קלאסיק" מול מארסיי. ואולי לא היו שערים בסטאד ולודרום, אך מבחינת איכות המשחק ההצגה שם היתה עדיפה על קאמפ נואו. כאשר קבע מארק-אנדרה טר שטגן בתום שריקת הסיום כי "לאף אחד לא הגיע לנצח כאן", הוא ביטא את התחושה הכללית של האוהדים הנייטרלים, שקיוו למשהו קצת יותר משובח.
לרוע מזלו של השוער הגרמני, לריאל בכל זאת הגיע קצת יותר לקחת את הנקודות. אחרי הכל, השער המצמק של סרחיו אגוארו בדקה האחרונה בזמן פציעות היה רק הבעיטה השניה של ברצלונה למסגרת במשחק כולו. לו מישהו היה מספר לקון לפני תחילת העונה שהוא יכבוש לראשונה במדי הבלאוגרנה בקלאסיקו, סביר להניח שהוא היה מאושר, אבל המציאות היתה שונה – הוא אפילו לא חייך. כי אלה ימים לא פשוטים עבור הסקורר הארגנטינאי. הוא חתם בבארסה במיוחד על מנת לשחק עם חברו הטוב מסי, ובמקום זאת נאלץ אתמול לחלוק את הרחבה עם לוק דה יונג – שחקן כה מגושם וכה לא מתאים לקבוצה שלעתים נדמה כי הוחתם רק כדי להוסיף אלמנטים קומיים בהיעדר בידור אחר.
את הקומדיה במחצית הראשונה סיפק סרג'יניו דסט ששלח לשמיים כדור ממצב קורץ במיוחד אחרי עבודת הכנה פנטסטית של ממפיס דפאי ואנסו פאטי. המגן האמריקאי הוא שחקן יעיל וטוב, אבל ממש לא סקורר – ושילובו כקיצוני ימני במערך 3-3-4 גרוטסקי למדי. בסגל של ברצלונה אין כעת שחקן שמסוגל למלא את המשבצת הזו בהיעדרו של עוסמאן דמבלה הפצוע, וזו אחת הסיבות לכך שיוסוף דמיר, אשר יועד בהתחלה לקבוצת המילואים, קודם לקבוצה הבכירה. עם זאת, מובן כי האוסטרי עדיין לא בשל למעמד בקלאסיקו, ולכן היה דסט המשיך לקבל את האשראי. זה נגמר בהחמצה עצומה ברגע שיכול היה לשלוח את ההתמודדות לפסים אחרים לגמרי. במקום זאת, דווקא שחקן ההגנה של ריאל כבש את שער היתרון.
טוב, דויד אלאבה הוא כוכב מיוחד, ואי אפשר להגדיר אותו כבלם או מגן. הוא גם קשר מרכזי, פליימייקר, קיצוני וחלוץ – ושיחק בתפקידים אלה לאורך הקריירה. כאשר נשאל אתמול על מה חשב כאשר דהר במתפרצת לשערו של טר שטגן בקלאסיקו הראשון בחייו, השיב האוסטרי: "על הכיבוש". ריאל מתגאה מאוד בכך שהצליחה להחתימו מבאיירן מינכן כשחקן חופשי, וגם אם השבועות הראשונים לא היו מושלמים בלשון המעטה בעורף, אלאבה הוא מניה בטוחה.
שער ראשון במדים הלבנים דווקא בקלאסיקו שווה המון, והוא הוכיח גמישות טקטית נהדרת בדרך למטרה. היה זה אלתור נהדר, ואלאבה שמח לקבל יד חופשית מקרלו אנצ'לוטי להצטרף כך לחוד. הוא לא עושה זאת לעתים קרובות ובוחר את העיתוי בקפידה. אתמול זה היה מושלם, ושני הברזילאים – ויניסיוס ורודריגו – הינדסו עבורו את המהלך.
הסטטיסטיקה לא בדיוק היתה לצד בארסה בשלב זה, כי היא לא ביצעה קאמבק בקלאסיקו בקאמפ נואו מאז אוקטובר 1989, אז כבש הרכש ההולנדי החדש רונאלד קומאן צמד פנדלים מאוחרים כדי להביא 1:3. קומאן היה אז עילוי, ומעמדו השתדרג לגיבור על כאשר הבקיע את השער בגמר גביע האלופות נגד סמפדוריה ב-1992. מי זוכר את זה עכשיו, כאשר רכבו הותקף על ידי חוליגנים בתום המשחק אתמול? להתנהלות ההנהלה בראשות הנשיא ז'ואן לאפורטה יש אשמה רבה ביחס הקהל כלפי קומאן, אם כי חלק מהתסכול מובן. הרי קומאן ביקש להחתים את לוק דה יונג, וקומאן גם מבסס לעתים תכופות את המשחק על הגבהות פשוטות לרחבה.
לצורך כך, הוא גם שולח לחזית את הבלמים, ובעיקר את ג'רארד פיקה. הכוכב הוותיק היה זה שהבקיע את שער הנצחון החשוב מול דינמו קייב בליגת האלופות באמצע השבוע, והוא רגיל להיות סוג של חלוץ מטרה כאשר הקבוצה בפיגור. אז הנה לכם – וגם אתמול הוא היה שם, ובזמן פציעות דפק בייאוש באגרופיו על הדשא כאשר התקפה מבטיחה הלכה לאיבוד, והשופט לא שרק לפנדל. ובזמן הזה, יצאה ריאל למתפרצת שסגרה את הסיפור.
לוקאס ואסקס – האיש של זינדין זידאן למשימות מיוחדות – נותר כזה גם אצל אנצ'לוטי. באפריל, כאשר הצטיין בקלאסיקו אך נפצע וסיים את העונה, ביכו אוהדי ריאל רבים את עזיבתו הצפויה. הקרב ההוא מול בארסה היה עלול להיות משחקו האחרון במדים הלבנים אחרי שהצדדים לא הצליחו להגיע לסיכום על חוזה חדש. ואולם, ההדורים יושרו, ואסקס החלים, ואתמול הוא שוב היה נהדר כמגן ימני נמרץ ששורף שטחים לאורך הקו. הדהירה למתפרצת היתה נוחה עוד יותר לאור שילובו של דני קרבחאל כמחליף, ולוקאס היה במקום הנכון כדי לדחוק פנימה, אחרי הדיפה של טר שטגן מבעיטה של מרקו אסנסיו. פיקה עדיין שכב בצד השני של המגרש, בעוד אריק גרסיה התרשל בשמירה.
בניגוד ללוק דה יונג, לגרסיה יש פרופיל של שחקן בארסה. הוא גדל בלה מאסיה עד גיל 16 אז פותה לעזוב למנצ'סטר סיטי, וחזרתו הקיץ התקבלה בהתלהבות. ואולם, לא במקרה פפ גווארדיולה לא סמך עליו – הבלם הצעיר מתמחה בניהול משחק מאחור ומדייק מאוד במסירות, אך בכל הקשור לתפקיד המקורי שלו יש לו עוד המון מקום לשיפור. מידת אשמתו בשער של ואסקס גדולה, כי הוא היה קרוב הרבה יותר לכדור שנהדף, אבל לא זריז מספיק כדי להגיע אליו.
ואולי הרמה שהציגה ריאל לא ממש מצדיקה ניצחון, אבל היא עשתה את הנדרש בהשוואה ליריבה – יעילה יותר, גמישה יותר, מסוכנת יותר בעיקר בזכות האנרגיות של ויניסיוס, ובשורה התחתונה קטלנית יותר. זה הספיק כדי להשיג ניצחון רביעי רצוף בקלאסיקו, אבל לא הספיק כדי לגרום לצופים להנאה מרובה. בסופו של דבר, זה היה רק עוד משחק אתמול. כמו ברצלונה, גם תדמית הקלאסיקו זקוקה לשיקום מסוים.
מה דעתך על הכתבה?