בקלאסיקו הקודם, באוקטובר בליגה, הובקעו שני שערים בזמן פציעות, אבל הצופים הנייטרלים ממש לא הצטערו כאשר שמעו את שריקת הסיום. היה זה מופע של כדורגל בינוני מאוד, וברחבי אירופה נערכו באותו יום משחקים מרתקים הרבה יותר. ב-2:3 של ריאל אתמול (רביעי) צפינו בקרב שהלך להארכה, אבל גם אחרי 120 דקות היה קצת חבל שההצגה נגמרה.
זה היה קלאסיקו ברמה אחרת לגמרי, קלאסיקו שכולנו למדנו לאהוב. אמנם מדובר בחצי גמר הסופרקופה שנערך באופן שנוי מאוד במחלוקת על אדמת סעודיה, אבל המפגש הגדול ביותר של הכדורגל הספרדי שב אמש למימדיו הנכונים. הוא הוכיח כי אפשר לספק חוויה ודרמה גם בלי ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. אחרי הפסקה קלה, הקלאסיקו שוב חי ובועט.
בעיקר כי ברצלונה חיה ובועטת. הפעם, קלאסיקו היה חשוב הרבה יותר מבחינת הקטלאנים. הם הפסידו בארבעה המפגשים הקלאסיים הקודמים, ונדרשו להראות כי התחרות הזו עדיין רלוונטית. חשוב מכך, היה זה קלאסיקו ראשון עבור צ'אבי כמאמן, ואחד המבחנים המשמעותיים שלו בכלל.
בליגת האלופות זה לא הלך, ובארסה הודחה לליגה האירופית אחרי תיקו מאופס עם המון נגד בנפיקה ותבוסה במינכן נגד באיירן. עד כה, הוא מתמודד בתחילת הקדנציה לא רק עם בעיות כלכליות קשות מאוד של המועדון, אלא גם עם מכת פציעות. אתמול, כאשר פדרי ואנסו פאטי היו לראשונה לרשותו, אפשר היה לבדוק עד כמה בארסה שלו מסוגלת לתת פייט על הבמה הגדולה.
פדרי וגאבי הם העתיד
והיא עשתה את זה. ריאל מדריד ניצחה 2:3 בסופו של דבר, אבל אנשי בארסה הרגישו שהיה זה משחק שקול לחלוטין. "עץ או פלי", כפי שהגדיר זאת צ'אבי בראיון המסכם. באוקטובר, לא היה ספק כי ניצחונה של ריאל מוצדק, אבל הפעם ברצלונה הרגישה שלא באמת נכנעה.
אחרי הכל, מדובר בתואר שולי יחסית, והיוקרה חשובה יותר. אז מבחינה סטטיסטית זה יירשם כהפסד חמישי רצוף בקלאסיקו, אבל ב-90 דקות זה נגמר בתיקו 2:2, והקטלונים הרוויחו בחזרה את הכבוד האבוד. הם שיקמו את הביטחון העצמי, הוכיחו בעיקר לעצמם שהם מסוגלים להתמודד, והכינו את הקרקע לעתיד הקרוב.
פראן טורס אמור להיות חלק מהעתיד הזה, גם אם הרכש החדש ממנצ'סטר סיטי נראה חלוד מאוד בבכורה והוחלף במחצית. מוקדם מאוד לשפוט אותו בינתיים. חילוף אחר בתום 45 דקות היה סמלי וחשוב הרבה יותר, כאשר פרנקי דה יונג פינה את מקומו לפדרי.
היהלום החדש של ספרד שיחק לראשונה בעידן צ'אבי, והמשחק של הבלאוגרנה במרכז המגרש השתדרג באופן מיידי. השילוב של פדרי עם גאבי הוא הטוב ביותר שברצלונה יכולה להציע, באופן חד משמעי ביותר – והדקות האיכותיות ביותר שלה היו כאשר שניהם היו על המגרש. ואם זה המצב, הרי שמעמדו של ההולנדי כלל לא בטוח.
אפשר למכור את פרנקי דה יונג
ברצלונה חייבת לשמור, כמובן, על כל הכשרונות המקומיים הצעירים, אבל היא חייבת להבריא על הדרך את המועדון מבחינה כלכלית, ופרנקי הוא הנכס היקר ביותר שנראה בר מימוש. אפשר למכור אותו כבר עכשיו או בקיץ, ולקבל בחזרה 75 מיליון יורו שהושקעו בו, או אולי קצת פחות.
המחשבה הזו מתסכלת, כי על הנייר מדובר בשחקן שמתאים לסגנון של בארסה כמו כפפה ליד, אבל הוא נמצא בנסיגה בשנה האחרונה, ויהיה זה חוסר אחריות פיננסי לשמור עליו כשחקן רוטציה בלבד. נכון לעכשיו, יש בסגל בארסה אופציות עדיפות, והניהול התקין מחייב קבלת החלטות לא נעימות במיוחד.
גם אנסו פאטי חזר בגדול, והבקיע 17 דקות בלבד אחרי כניסתו במקומו של לוק דה יונג. ההולנדי הגבוה נהנה מלא מעט מזל כאשר כבש בעצמו במחצית הראשונה בלי לדעת יותר מדי על הכדור שבעט על רגלו אדר מיליטאו – אם תרצו היה זה שער נהדר של קונוס.
עם פאטי, ממפיס וטורס כשירים בסגל, יהפוך דה יונג ב' ללא רלוונטי, אבל הוא נהנה מקלאסיקו אישי נחמד לראשונה בקריירה, אם לא סופרים את הדקות הבודדות שקיבל באוקטובר. בלעדיו, תחזור ברצלונה להיראות עוד יותר טוב, והצעירים שלה תפורים בול על מערך 3-3-4 המסורתי.
ויניסיוס בדרך להיות כוכב על
בצד של ריאל, 3-3-4 יציב עובד כבר מזמן, וגם אתמול הוא היה יעיל ומבריק. הלבנים איבדו שליטה במרכז המגרש לאורך דקות ארוכות, והיו בנחיתות בפרמטרים סטטיסטיים רבים (החזקת כדור, חטיפות כדור, בעיטות לשער, ניצחונות במאבקים על כדור), אולם בכל זאת היו מסוכנים יותר בשורה התחתונה.
הם ניצלו היטב את המרווחים שהותירה היריבה להתקפות מתפרצות, ונהנו מיום פנומנלי נוסף של ויניסיוס שממשיך להשתדרג במהירות מסחררת לכוכב על אמיתי. הקיצוני הברזילאי היה השחקן המצטיין בקלאסיקו הקודם, ואפשר להעניק לו את הפרס גם אתמול.
בתחילת דרכו במדריד, היה ויניסיוס מחמיץ הזדמנויות בסיטונות, אבל בשנה האחרונה הוא קר רוח וקטלני מול השער – אז גם אתמול תורגם המצב המסוכן הראשון שלו לכדור ברשת. הוא הוביל את התקפות המעבר, עשה עבודה נפלאה ללא כדור, והגיע לשיאו כאשר איפשר לכדור הרוחב של רודריגו לחלוף בין רגליו ולהגיע לפדריקו ואלוורדה.
מדוע הוא לא בעט בעצמו? אין לדעת, אבל מהלכים מסוג זה שמורים לגאונים לא צפויים. הוא גם בילבל את הגנת בארסה, וגם העניק לקשר האורוגוואי את הצ'אנס להכריע את ההתמודדות. והרי אין בריאל שחקן שזקוק לכך יותר ממנו.
ואלוורדה תמיד עושה כותרות בסופרקופה
ואלוורדה נמצא במצב לא פשוט – הוא שחקן לגיטימי וראוי מאוד לפתוח בהרכב בכל שבוע, אבל לך תעשה את זה כאשר לוקה מודריץ', טוני קרוס וקאסמירו נמצאים לפניך בסדר העדיפויות. אחרי הפציעה שעבר בנובמבר, כמעט ולא קיבל הציפור הקטנה דקות משחק, ובגיל 23 זה מתחיל להיות בעייתי.
מצד אחד, הוא חייב לשחק יותר. מצד שני, עזיבה לא באה בחשבון כי מודריץ' וקרוס לא יישארו שם לנצח, וגם ההשאלה ממש לא תתאים בשלב זה של קריירה. בקיצור, דרוש לפחות תמריץ חיובי למצב הרוח, והשער הראשון מאז אוקטובר 2020 בהחלט היה קריטי. אפשר היה לראות זאת בחגיגה שיצאה משליטה, ולא לחינם הצטרפו אליה כל החברים – ואלוורדה הוא דמות פופולרית ואהובה בחדר ההלבשה.
באופן כללי, האורוגוואי רגיל לעשות כותרות בסופרקופה. לפני שנתיים, הוא זכה לשבחים מצד האוהדים כאשר "הקריב את עצמו" והורחק בגין עבירה שמנעה שער של אלברו מוראטה בדקה ה-115 בגמר מול אתלטיקו מדריד – וריאל ניצחה בפנדלים. הפעם, תרומתו היתה חיובית הרבה יותר, ועוד בקלאסיקו. יש לו כבר שני שערי קריירה מול היריבה הקטלאנית המושבעת. לצורך השוואה, לקרוס ולמודריץ' יש שער אחד כל אחד בקלאסיקו.
והיה, כמובן, גם קארים בנזמה. שער, בישול ל-ויניסיוס, בעיטה לעמוד, בישול לרודריגו בדקה ה-120 שבדרך נס לא הפך לשער הרביעי של ריאל – אלה רק הפעולות הבולטות ביותר של החלוץ הצרפתי האגדי שפתח את 2022 בדיוק כמו שסיים את 2021. גם בגיל 34 הוא יישאר אחד השחקנים הטובים בתבל, ומי יודע – אולי השנה החדשה תאיר לו פנים אפילו יותר. גם בזכותו היה זה קלאסיקו נהדר אתמול. כן ירבו.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
