ססק פברגאס עבר לא מעט שיאים ורגעי קסם בקריירה שלו, במיוחד במדי ברצלונה ונבחרת ספרד, אבל גם במדי ארסנל כמובן, ואומנם כיום הוא משחק במונאקו, אחרי 19 שנות קריירה, כשהוא מעבר לשיאו, ועם זאת תמיד מעניין אותו לשמוע אותו מנתח את עולם הכדורגל. לטענתו, יש סיבות לחשוש לעתיד הכדורגל, ש"הופך לרובוטי".
אתה עדיין נהנה מכדורגל?
"ברור. כדורגל זה המשפחה שלי, החיים שלי. זה שובה אותי, מאז ומעולם. אבל אני כבר לא צופה בכדורגל, כי אשתי הורגת אותי. אבל זה מה שעשיתי כל החיים, ואין דבר שיש לי תשוקה יותר גדולה אליו".
האם זו אותו כדורגל שהפך אותך לאלוף העולם?
"הכדורגל השתנה מאוד, מאוד. השינוי החל לפני ארבע-חמש שנים, ועכשיו הוא מאוד מורגש. זה לא משהו שראיתי אצל מאמן או שניים, אלא עם ארבעה או חמישה. זה כאן כדי להישאר. אלה אנשים מתודולוגיים, ופועלים על פי שיטה, שבה המאמן פחות או יותר אומר לך לאיזה מרחק אתה יכול למסור. השחקן מוצב בעמדה ספציפית. הופכים את המשחק לרובוטי.
"ויש את העניין עם ה-GPS. הרבה מאמנים אובססיביים למספרים ונתונים. אם אתה לא עושה מספרים מסוימים, אתה לא יכול לשחק. לפעמים אני קצת 'אולד סקול' בקטע הזה. עברתי רגעים אדירים בקריירה שלי, שבהם מבחינה פיזית ורגשית, גם בלי להתאמן, היו לי עונות מעולות. אבל עכשיו נראה שאם אתה לא מתאמן נכון, אתה לא יכול לשחק טוב. הכל מבוסס על מדע, מספרים ו-GPS.
"כיום אם יש שחקן שהוא חזק יותר ומהיר יותר, ושחקן שהוא כישרוני יותר, המאמן יבחר במהיר ובחזק. לי אין ספק בזה. אתה רואה משחקים, ויודע מה יקרה. קצת לחץ, מסירה של בלם קדימה, חלוץ משתלט ומוסר לקשר, הכל הופך למאוד מונוטוני בהרבה קבוצות. האובססיה למספרים מותירה את הכישרון בצד, זה כבר לא חשוב יותר.
"לא הכל בכדורגל זה ריצה ופיזיות. יש רגשות, אמוציות. למשל, ריאל מדריד נגד פ.ס.ז'. צפיתי במשחק עם אבא שלי, אחרי השער של בנזמה הסתכלנו אחד על השני, ואמרנו 'זהירות'… ופתאום הוא חוגג והברנבאו שואג, ופתאום פריז מפסיקה לשחק, שחקני ריאל הפכו טובים יותר. אמוציות. זה כבר לא נמדד בכדורגל. הניסיון, לדעת לעמוד על המגרש, מתי לדחוף ולהאיץ, מתי לא.
"אני חושש לגבי העתיד, יותר מהכל אני פוחד על הילדים. כיום אני רואה את המאמנים ואת הכדורגל… אם דויד סילבה או אינייסטה חדשים צצים, כישרונות טהורים שלא מגיעים מריאל או ברצלונה שעדיין מכבדות את הזהות ואת הכישרון, המצב רע. בגלל זה ברצלונה עושה עבודה טובה ומשמחת עם פדרי, גאבי, ניקו…".
האם אתה מאמין ב-DNA של קבוצות?
"זה לא דבר רע. אם אתה אומר לברצלונה לשחק כמו ריאל מדריד, לשחק חזק ולהתבסס על מתפרצות – ואני לא אומר שיש בזה משהו רע – אבל בברצלונה לא היו מקבלים את זה. כמו שבריאל לא היו מקבלים להתמסר ולהתמסר בלי לייצר מצבים.
"לריאל מדריד למשל יש DNA, שאתה לא יודע איך הם עושים את זה… גווארדיולה וטיטו וילאנובה היו אומרים לנו, 'תיזהרו, כשאנחנו יותר טובים והכדור אצלנו, זה הרגע שבו הם מסוכנים יותר'. הם עולים כמו נמרים, כמו חיות, ובגלל שיש להם הרבה איכות, הם יכולים להרוג אותך ברגע. אתה מרפה לרגע, ובלי לשים לב הם פתאום נכנסים למשחק, וככה הם זכו בליגת האלופות".
מה דעתך על צ'אבי?
"אני מאוד אוהב את ברצלונה הזאת, אני נהנה ממנה כי היא כבר איבדה הרבה דברים טובים. היו לה שחקנים טובים, אבל לא ייצרה תחושה, לא סיכנה ואיימה על הניצחון. צ'אבי החזיר את התחושה שבארסה הולכת לנצח. בוסקטס, פדרי, גאבי, עם אובמיאנג, דמבלה, פראן ואדאמה – כולם שחקנים מאוד שונים, והוא שילב אותם היטב וחיבר אותם".
