המפגש בין חואקין לרונאלד קומאן היה סיפור איבה ממבט ראשון. כאשר המאמן ההולנדי הגיע לוולנסיה, הוא מחק את שחקן הרכש הנוצץ ("25 מיליון יורו? הוא לא שווה 25 יורו"), לא אהב את החיבור שלו לשחקנים הוותיקים, העניש אותו על איחור בזמן שהתעלם ממעידות דומות של אחרים והגדיל לעשות כשהשפיל אותו בגמר גביע המלך ב-2008. חואקין, שהבקיע ארבעה שערים בדרך לגמר (כולל צמד נגיחות והתנצלות ב-1:2 אצל אהובתו בטיס בשמינית הגמר), קיבל הוראה להתחמם עוד במחצית הראשונה בוויסנטה קלדרון והמשיך לעשות את זה לכל אורך המחצית השנייה, אבל לא ראה אפילו דקת משחק בניצחון 1:3 על חטאפה.
קומאן פוטר חמישה ימים לאחר מכן וחואקין נשאר בוולנסיה עד קיץ 2011, אבל לא זכה לשוב למעמד הגמר בספרד. הערב (שבת, 23:00, ספורט3) זה יקרה מול ולנסיה, והפעם אין לקפטן האגדי של בטיס שום בעיה להישאר על הספסל ורק להניף ולחגוג בסיום. גביע מול האקסית יהיה מתנת פרישה מושלמת, רגע לפני שהוא תולה את הנעליים בגיל 41.
יותר מ-8,000 אוהדי ולנסיה הגיעו בשלהי אוגוסט 2006 כדי לראות את חואקין מוצג כרכש היקר בתולדות המועדון, אבל זה קרה רק אחרי מסע ייסורים שעבר שחקן הכנף. מנואל רואיס דה לופרה, נשיא בטיס דאז, בחר להעניש את חואקין שדרש חלק מסכום ההעברה והחליט לשלוח אותו להשאלה באלבסטה. רעייתו הייתה אז בשמירת הריון, אבל בטיס לא התחשבה וחואקין נסע למתחם האימונים של אלבסטה, דאג לתיעוד (כהוכחה שמילא את ההוראות) ובסופו של דבר ההשאלה ללילה אחד בוטלה והמעבר לוולנסיה הושלם.
הגביע ב-2008 היה כאמור התואר היחיד של חואקין עם העטלפים. אחד גם יש לו עם בטיס, ובאותו אצטדיון. שלוש שנים לפני כן, ביוני 2005, שחקן הכנף השלים 90 דקות בניצחון על אוסאסונה בוויסנטה קלדרון, לאחר שהבקיע שלושה שערים בדרך אל הגמר. הגביע ההוא היה גולת הכותרת של הקדנציה הראשונה בירוק ונותר הגמר האחרון של בטיס.
למרות הכינוי "אל גלוריוסו" ("המפוארים"), לא מדובר במועדון מעוטר למדי. אליפות אחת לפני דורות (1935) ועוד שני גביעים (1997 ו-2005) מארבעה ניסיונות – זה הכול. העונה הנוכחית יכולה להיכנס גם היא להיסטוריה. בטיס עשתה דרך יפה בליגה האירופית (נעצרה על ידי פרנקפורט בשמינית הגמר), נאבקת על כרטיס לליגת האלופות (שם הופיעה רק ב-2006, עם חואקין לפני המעבר לוולנסיה) וכאמור נמצאת מרחק 90 דקות מגביע שלישי בתולדותיה שיהווה חותמת ראויה לעונת כדורגל מהנה.
חואקין, המבוגר מבין כל שחקני השדה בחמש הליגות הבכירות באירופה (מאז פרישתו של ויטורינו הילטון בקיץ), כבר לא משמעותי כפי שהיה בשנים הקודמות. מאז שחזר לבטיס ב-2015 הוא הספיק לשבור שיאים בדרבי של סביליה, הפך לשיאן ההופעות של המועדון בכל המסגרות ולשחקן השדה עם הכי הרבה משחקים בלה ליגה (רק השוער אנדוני סוביסארטה עדיין לפניו) ובמהלך הדרך גם רכש שני אחוזים ממניות המועדון, אבל העונה בעיקר תורם מאישיותו. הוא מנהיג את חדר ההלבשה, מייעץ לשחקנים הצעירים ולפעמים גם לצוות המקצועי, ובעיקר גורם אושר לאוהדים עם החיוך הבלתי נגמר.
בליגה הוא מיעט לשחק (17 הופעות, אבל פתח רק פעמיים וסך הכול רשם עד כה 395 דקות) ועומד לסיים עונה ראשונה בקריירה ללא שער. בגביע, לעומת זאת, כבש והוסיף שני בישולים מול אינדפנדיינטה אליקנטה ודייק בפנדל מול טלאברה, כאשר בטיס גירדה ניצחון רק בהארכה. בשלבים המאוחרים כבר פחות השתמשו בו, אם כי בגומלין נגד ראיו וייקאנו נשלח למגרש בדקה ה-82, כשחצי הגמר היה בדרך להארכה. בהשראתו, בורחה איגלסיאס קבע 1:1 בתוספת הזמן ובטיס עלתה לגמר שייערך באצטדיון האולימפי לה קרטוחה, מרחק רבע שעה מהמגרש הביתי בניטו ויאמרין.
את הזכייה בגביע ב-2005 הגדיר חואקין כ"רגע הכי מיוחד בקריירה". מאז הספיק לרגש את אוהדי בטיס עם הקאמבק ב-2015, עם השלושער הראשון בקריירה (בגיל 38 וחצי) ועם הארכות החוזה ב-2020 ושוב בקיץ שעבר. הוא ידע לשמור על הגוף כדי להמשיך לבעוט בכדור גם אחרי גיל 40 וכך השאיר לעצמו סיכוי לתואר. והנה, הרגע הזה הגיע. עכשיו הילד הנצחי רק רוצה לנשק שוב את הגביע.
מה דעתך על הכתבה?