באוגוסט אשתקד, רגע לפני פתיחת העונה בלה ליגה, אתלטיקו מדריד מצאה עצמה בעמדה לא מוכרת בעליל: הפייבוריטית. ברצלונה נאלצה להיפרד מליאונל מסי לאור המשבר הכלכלי, ריאל מדריד ביצעה התחזקות נקודתית בלבד למרות המצוקה המקצועית וכך המועמדת המובילה לזכייה בתואר הייתה האלופה אתלטיקו, בטח אחרי עונה בה חוותה מפנה סגנוני והתגלתה גם כקבוצה התקפית מרשימה. הפרשנים, האוהדים וגם סוכנויות ההימורים היו תמימי דעים: האנדרדוג הטבעי הפך ל-Team to beat.
אלא שהעמדה הזו הייתה זרה. זרה מדי.
ב-23 בדצמבר ציינו באתלטיקו עשור לעידן דייגו סימאונה, המאמן הכי מצליח בצד האדום של מדריד והאיש ששינה את פני המועדון ואולי גם הליגה. אבל זה קרה יממה לאחר 2:1 מדכא בגרנאדה – הפסד רביעי רצוף שהיווה שיא שלילי בתקופת צ'ולו.
פחות מחודשיים לאחר מכן, אחרי הפסד ביתי מביך ללבנטה ועם כמות ספיגות בלתי נתפסת, כבר גברו ההערכות לגבי פרידה מהמאמן בקיץ, חרף העובדה שהאריך את חוזהו רק כמה חודשים קודם לכן. דווקא בעונה בה נדמה היה שניתן להשיג אליפות שנייה ברציפות לראשונה מאז ימי הלניו הררה בתחילת שנות ה-50' ולקבוע סדר ספרדי חדש, הגיעה קריסה מפוארת ונראה היה שלסימאונה כבר אין פתרונות.
אבל הסטירה הזו היא שהכריחה את אתלטיקו לשוב אל המקורות. סימאונה חזר למנטליות ה"סכין בין השיניים", הקבוצה התגבשה והתקשחה, ומעמדת האנדרדוג הצילה את העונה. הקיץ הנוכחי הקשה הותיר אותה בפוזיציה דומה. האם תהיה המשכיות?
אחרי אותו הפסד ללבנטה, אתלטיקו מדריד הייתה במקום השישי בטבלה. ערב המחזור ה-25, המרחק מהמקום הרביעי והכרטיס לליגת האלופות עמד על שתי נקודות בלבד, אבל הפער מסביליה המדורגת שנייה היה למשל 11 נקודות. בנוסף, הקולצ'ונרוס ספרו אז 34 שערי חובה – הכי הרבה מבין 11 המדורגות הבכירות בליגה.
החשש מאובדן המקום בליגת האלופות נתן את קריאת ההשכמה הנדרשת. ב-14 המחזורים האחרונים צברה אתלטיקו 32 נקודות (מתוך 42 אפשריות) וספגה רק עוד תשעה שערים. 10 ניצחונות, שתי תוצאות תיקו ושני הפסדים שהקפיצו אותה עד למקום השלישי, ובסופו של דבר גם מעל סביליה. למרות הכול, יש כרטיס לליגת האלופות בפעם ה-10 ברציפות.
"אנחנו רוצים לראות העונה את המנטליות של 14 המחזורים האחרונים מהעונה הקודמת", הבהיר הקפטן קוקה עם פתיחת האימונים. גם סימאונה החליט לתת דגש נוסף על הצד המנטלי, לאור התסכול שחש בפברואר האחרון כאשר שום דבר לא הלך ושחקניו כשלו בפעולות הפשוטות ביותר, ובחר לקחת את הנושא צעד קדימה. כך, במחנה בלוס אנג'לס ניתן היה לראות על הדשא את נורמה בסרה, פסיכולוגית ובעלת תואר שני באימון ספורט. היא הפכה לאישה הראשונה בצוות של צ'ולו, עם אחריות על הפן המנטלי ועבודה עם שחקנים ברגעי משבר אישיים ורגשיים.
פרט אליה, סימאונה צירף גם את חברו הטוב גוסטבו לופס, אקס סראגוסה וסלטה ויגו ששיתף עמו פעולה בנבחרת ארגנטינה. לא מדובר רק באיש אמון נוסף (אחרי הפרידה הקשה מחרמן בורגוס) אלא בכדורגלן לשעבר שמבין את נפש השחקן ויוכל לעזור גם בהתמודדות עם המשתנה הייחודי של 2022/23 – מונדיאל באמצע העונה. יהיו שחקנים שיישארו מחוץ לסגל נבחרתם ויחושו תסכול, אחרים יחזרו ודאי מאוכזבים מקטאר ואולי גם יהיו כאלה שיהיו באופוריה אחרי הצלחה מסחררת. את כולם יידרש למקד מחדש לקראת רגעי ההכרעה של העונה.
עד כה, מספר המצטרפים לצוות המקצועי זהה למספר המצטרפים לסגל. למרות העונה הכי גרועה שלו באתלטיקו מבחינה הגנתית – 43 שערי חוה (השיא השלילי הקודם עמד על 31 בעונת 2012/13 שהייתה העונה המלאה הראשונה שלו) ותשעה הפסדים – סימאונה החתים בינתיים רק את הקשר הבלגי אקסל ויטסל (העברה חופשית מדורטמונד) ואת שחקן הכנף הברזילאי סמואל לינו (6.5 מיליון יורו מז'יל ויסנטה הפורטוגלית) שעוד עשוי לצאת לשנת השאלה.
למרות הדיווחים הרבים על כריסטיאנו רונאלדו, לאתלטיקו יש צרכים דחופים יותר. סימאונה מחפש מנהיג להגנה בדמותו של דייגו גודין וביקש לצרף את ניקו אוטאמנדי הוותיק, בלם בנפיקה ונבחרת ארגנטינה, אבל כרגע אין התקדמות. הסגל של אתלטיקו עמוס מדי והיא מתקשה להיפטר מעודפים דוגמת אלברו מוראטה וסאול. תומא למאר הלך לקראת המועדון בצעד ראוי להערכה וקיצץ 50 אחוזים משכרו תמורת חוזה חדש עד 2027, במהלך שאמור להקל מעט ולאפשר את רכישתו של שחקן אחר מנבחרת ארגנטינה.
נהואל מולינה הוא הניצחון הראשון של אתלטיקו על יובנטוס בקיץ 2022, עוד לפני המפגש ביניהן בבלומפילד בעוד שבועיים (7 באוגוסט, 21:30, ספורט1). המגן הימני פרץ באודינזה ובעונה החולפת סיפק שבעה שערים וחמישה בישולים, כשבנוסף גם תפס מקום בהרכב ארגנטינה. הגברת הזקנה הובילה במירוץ להחתמתו, אבל התמהמהה וראתה את אתלטיקו מסתערת וננעלת על המטרה.
כעת אמור מולינה ללכת בדרכו של חברו רודריגו דה פול שעשה מעבר זהה בקיץ שעבר. החתימה שלו גם צפויה לשחרר את מרקוס יורנטה לתפקידים התקפיים יותר ולסייע לייצב את החלק האחורי, יחד עם יאן אובלק שזכה לאמון למרות עונה בה היה רחוק מרמתו (43 ספיגות ורק 12 שערים נקיים – שניהם שיאים שליליים בימיו באתלטיקו) וחתם על חוזה משודרג, ואולי גם עם בלם חדש בהמשך. אחר כך אפשר יהיה לפנטז על רונאלדו.
מה דעתך על הכתבה?