מאות אוהדים הגיעו בצהרי היום לבר באחד המקומות המרכזיים באמסטרדם, כהכנה למשחק מול גרמניה. קשה להאמין שאפילו הם ציפו שכמה שעות לאחר מכן הם יצפו בתוצאה ההיסטורית והמשכנעת: 0:3 על יריבתם המרה.
כדי להבין כמה היסטורית הייתה התוצאה, תראו מה מלמדת ההיסטוריה: האורנג' לא גברו על הגרמנים בששת המשחקים האחרונים. ליתר דיוק, לא ניצחו אותם מ-2002. זה היה הניצחון הגבוה ביותר של ההולנדים על הגרמנים ובנוסף, פעם ראשונה במסגרת רשמית שגרמניה לא כובשת בשלושה משחקים ברציפות.
אבל עוד לפני שנגיע למשחק עצמו, צריך היה לראות את מתחם האוהדים לפני המשחק. ליגיונרים רבים מספרים על האווירה המשוחררת בחדר ההלבשה באירופה לפני משחקים, לעומת הלחץ השורר בכדורגל הישראלי. דוגמא נוספת לכך ניתן היה לקבל במתחם האוהדים, שכלל הפעלות, טניס רגל ותצלומים עם גביעים. אולי טיפ נוסף להתאחדות לכדורגל וליושב הראש החדש, שינו זוארץ.
לפני תחילת המשחק ערכו ההולנדים טקסי הוקרה מסורתיים לאלו שכיכבו מחוץ למדינה במשך שנים והיו מכוכבי הנבחרת לתקופות ארוכות, כשאמש היו אלה רפאל ואן דר וארט ודירק קאוט שזכו למחווה ולסרטון שהוצג על מסכי אצטדיון "יוהאן קרויף ארנה". מעניין מה היה קורה בארץ אם שחקן המזוהה עם קבוצה מסוימת היה זוכה לטקס הוקרה ואם היו תמיכות גורפות בו. בכלל. הקהל ההולנדי, שלא רווה נחת לאחרונה עקב סגל שחקנים כשרוני פחות מזה שהיינו רגילים בשנים האחרונות, הראה המון תמיכה.
יפה לראות. ואן דר וארט וקאוט זוכים למחווה (Gettyimages)
העידוד לאורך המשחק לא היה רציף, ובכלל הציפייה הייתה אולי למשחק יותר קולני ביציעים לאור העובדה שהפגיש בין שתי יריבות שכאלה (לא נשלף אפילו כרטיס אחד), אבל ברמת הנאמנות והאהבה לנבחרת הלאומית, כנראה שיש לנו עוד מה ללמוד וכנראה שבהתאחדות מעריכים זאת, כי בחצי השעה שלפני תחילת המשחק הוקרנו על גבי המסכים תמונות של אוהדים אשר נכחו בלפחות מאה משחקים של נבחרתם.
ניתן להתווכח רבות על כמה חיונית היא ליגת האומות, אך העובדה שהנבחרת שמסיימת במקום האחרון בבית נושרת לדרג נמוך יותר הופכת כל משחק לקריטי והמאמנים נדרשים להציב הרכבים מלאים. לא הרבה החשיבו את ההולנדים כבעלי סיכויי רב לנצח, אבל כנראה שהנבחרת הגרמנית מודל 2018 פשוט לא מספיקה טובה: בדומה למונדיאל: גרמניה הניעה והניעה והניעה, אך השערים לא הגיעו. בכלל, שתי הנבחרות הראו לאורך המשחק כמה בכדורגל המודרני מעטות הנבחרות אשר מעיפות כדורים לחלוצים וגם אתמול, עד הרגע בו סיכנו את עצמן, שתיהן ניסו להימנע ככל האפשר משליחת כדורים ארוכים.
אבל בעוד הנבחרת הגרמנית כדררה עצמה לדעת, ההולנדים, שהציגו איזון מרשים בין שחקנים צעירים ומקומיים (דנזל דאמפריס מאיינדהובן ופרנקי דה יונג מאייאקס המעולים) לבין הליגיונרים הבכירים (ג'ורג'יניו וויינאלדום, וירג'יל ואן דייק וממפיס דפאיי). דפאיי מסמן אולי את התקופה האפורה של מוריניו ביונייטד: החלוץ, שסומן כאחת התקוות הגדולות של אולד טראפורד והועזב לליון, התעלל בהגנה הגרמנית פעם אחר פעם (הגנה שמורכבת כמעט כולה משחקני באיירן הנמצאת בתקופה רעה) ויכול היה לסיים את המשחק לפחות עם שער אחד.
מי שנחשב לכישלון ביונייטד עשה שמות בהגנה הגרמנית. דפאיי (AFP)
הגרמנים נראים עדיין שבעים ולא מתאוששים מהכישלון במונדיאל האחרון. תומאס מולר הוא מהיחידים שמנסים ונראה אנרגטי, אבל בתחושה הכוללת נראה שהגיע הזמן למהפכה בנבחרת. יוגי לב נראה כאחד שלא מוצא פתרונות. גם האוהדים הגרמנים, שהגיעו בכמות יפה (לפחות 1500), עודדו ונשמעו באצטדיון, אבל בסיום אפילו הם השלימו עם מצבה של נבחרתם.
הכישלון של לב נעשה מול מי שנחשב למעריצו הגדול בכדורגל הישראלי, אלי גוטמן, שגם המריא בעצמו לאמסטרדם ונכח במשחק. גוטמן, שלמד את משחק הלחץ ורזי המשחק הגרמניים, ראה בעצמו איך המנשאפט מתפרקים וזונחים את המשחק שמאפיין אותם. וגוטמן לא היה היחיד שהיה על הטיסה: גם מספר לא מבוטל של אוהדים סקוטים שעצרו לאתנחתא קלה בדרכם חזרה הביתה, לאחר ההפסד הצורב לישראל. מעניין אם הם יודעים שאותו אחד שהיה איתם במטוס היה מאמן הנבחרת הלאומית לשעבר. מי שכן התעניינו היו הישראלים שבמטוס, ששאלו את גוטמן כיצד יסתיים המשחק בין הולנד לגרמניה. מאמן הנבחרת לשעבר ענה בהומור: "אספר לכם כשיגמר".
בחזרה להולנד המתחדשת: שחקן נוסף אשר יש להתמקד בו הוא מתייס דה ליכט בן ה-19. בתקשורת הספרדית דווח לאחרונה כי הוא עשוי להיות הפתרון לפציעתם של סמואל אומטיטי ותומאס וארמלן בברצלונה ואמש זו הייתה הזדמנות לצפות בו, כשגם נוכחות קטלונית הייתה ביציע כדי להתרשם. בתחילת המשחק הגרמנים עוד ניסו לשחק עליו בחלק ההתקפי, אבל לפחות מבחינת משחק הגובה, נראה שהבחור הצעיר בעניינים. הבעיה? משחק הרגל שנראה לוקה בחסר ובספק אם יספיק לרמות של קבוצה עם הנעת הכדור הטובה בעולם.
בהולנד נראה שהבינו שרק חילופי דורות יכולים ליצור הצלחות מחודשות, והקריבו מספר שנים על מנת לפתח את הדור הצעיר ולהקנות לו ניסיון. אין ספק שבתוך פרק זמן של 4-6 שנים, ההצלחות כבר יגיעו.
נראה שהגיע הזמן למהפכה בגרמניה. מולר מתוסכל (AFP)
פניו של נוייר אומרות לא מעט על מצבה של המנשאפט (AFP)
מה דעתך על הכתבה?