אז מתי ואיך התחילה היריבות העזה בין מנצ'סטר יונייטד לליברפול? השאלה מסקרנת והתשובה לא חד משמעית. גם ההיסטוריונים של הכדורגל האנגלי חלוקים למדי בנושא וניתן לומר כי בסוף שנות ה-70' חלה ההתפתחות המשמעותית ביותר, גם אם היסודות הונחו, כמובן, עוד לפני שהמשחק כלל הומצא – הרי היריבות המסורתית בין שתי הערים הסמוכות נמשכת כבר מאות שנים.
לאורך ההיסטוריה, ליברפול הייתה עיר נמל חשובה, בעוד מנצ'סטר התאפיינה בתעשייה. תפנית חשובה התרחשה ב-1885 כאשר הוחלט על כריית תעלה שתחבר את מנצ'סטר לים. לא לחינם מופיעה ספינה על סמלי שני המועדונים של מנצ'סטר דווקא. בליברפול התנגדו למהלך, שהושלם בהצלחה ב-1894, וזו הייתה – באופן סמלי למדי – גם השנה בה נפגשו לראשונה שתי היריבות בכדורגל.
בעונת 1893/94 סיימה ליברפול, שהוקמה שנה קודם לכן כתוצאה מסכסוך בתוך אברטון, המועדון הראשון של העיר, בפסגת הליגה השניה. לפי החוקים הנהוגים אז, היא הייתה אמורה להתמודד על מקומה בליגה הבכירה מול הקבוצה שסיימה בה במקום האחרון – ניוטון הית', קודמתה של מנצ'סטר יונייטד. ליברפול ניצחה 0:2 ועלתה.
אז קל לומר שהן שונאות זו את זו כבר מאז, אך זה לא יהיה מדויק לגמרי. במשך עשורים הייתה זו יריבות פחות יצרית. שימו לב, למשל, שמאט באזבי, המנג'ר האגדי של יונייטד, בילה חלק ניכר מהקריירה כשחקן ליברפול, וזה לא הפריע לאיש. כאשר הציע יו"ר ליברפול טים וויליאמס לראשונה את תפקיד המנג'ר לביל שאנקלי, שהפך לימים לגדול מאמני הקבוצה ובנה אותה, הוא ניסח את השאלה באופן חד: "האם תרצה לאמן את הקבוצה הטובה באנגליה?". על כך השיב לו שאנקלי: "מה קרה, באזבי פורש?". בדיחה מסוג זה לא הייתה מתקבלת על הדעת בימינו, אך בסוף שנות ה-40' זה היה בסדר.
לא מאבק חדש (gettyimages)
רוב המומחים סבורים כי בסוף שנות ה-70' היריבות התעצמה בגלל יחס התקשורת להצלחה המסחררת של ליברפול. בעיר הנמל לא אהבו, בלשון המעטה, כי דווקא יונייטד זכתה לתשומת לב גדולה על אף כשלונותיה באותה תקופה, וכל צד הרגיש מקופח. במנצ'סטר קינאו בתארים הרבים של השכנה, בליברפול קינאו בהילה שסבבה את השכנים. וכך, הדחף לנצח היה חזק הרבה יותר. בנוסף, תופעת החוליגנים גרמה למתיחות להתעצם. האולטראס משני הצדדים הפכו לאלימים במיוחד. באותה תקופה החל המנהג הנבזי של חלק מאוהדי ליברפול ללעוג לנפגעי אסון מינכן במהלך המשחקים. חלק מאוהדי יונייטד לא נותרו חייבים אחרי אסון הייזל ואסון הילסבורו.
ככל שהיריבות הפכה למתוקשרת יותר, כך היא חיזקה את גאוות היחידה בשני המועדונים. כפי שמסביר פרופ' אלן ביירנר, שחוקר את הקשר בין חברה לספורט: "אוהדים זקוקים ליריבות, כי היא גורמת להם להרגיש חשובים יותר. למעשה, פחות חשוב לשנוא את היריב. חשוב יותר שהיריב שונא אותך ומפחד ממך". בעיר ליברפול משפחות רבות נחלקות בין אוהדי ליברפול לאברטון, ואין שנאה תהומית בין השתיים. בעיר מנצ'סטר, אוהדי יונייטד בדרך כלל לא ראו בסיטי יריבה של ממש. לכן, הן היו זקוקות זו לזו. אנדי היטון, עיתונאי אוהד ליברפול, הסביר פעם: "אנחנו שונאים זה את זה כי אנחנו ממש דומים. אנחנו מאותו איזור, יש לנו אופי דומה. אנחנו לא יכולים לחיות בלעדיהם, והם לא יכולים לחיות בלעדינו".
אז בשנות ה-70' וה-80' הייתה ידה של ליברפול על העליונה, אבל אוהדיה בכל זאת תיעבו את השחצנות של יונייטד. החל משנות ה-90', השחצנות הזו רק הלכה והתעצמה ככל שאלכס פרגוסון הצליח בהגשמת חלומות "להדיח את ליברפול מהענף הגבוה". כעת, כבר יש ליונייטד יותר אליפויות אנגליה, 20 לעומת 18, אבל לליברפול עדיין יותר זכיות בגביע האלופות – 5 לעומת 3, וזו סיבה טובה להמשיך להרגיש עליונות היסטורית.
רוני וג'רארד, גם לתקשורת היה חלק חשוב (gettyimages)
לתקשורת היה תפקיד חשוב מאוד בהפיכת הקרב האיזורי הזה לסוג של דרבי, כי במשך עשורים לא הייתה לאנגלים תשובה לקלאסיקו הספרדי האולטימטיבי בין ריאל מדריד לברצלונה. הפיכתו של הקרב בין יונייטד לליברפול לקלאסיקו אנגלי תרמה מאוד לקידום המסחרי של הליגה ושל המועדונים עצמם. עד היום, למרות התעצמות כלכלית של היריבות, מנצ'סטר יונייטד וליברפול הם המותגים המובילים של הכדורגל האנגלי ברחבי הגלובוס. וכדי לטפח מותגים מסוג זה, היריבות ביניהם קריטית.
לכן, כלל לא משנה כי ליברפול לא זכתה באליפות מאז 1990, ומנצ'סטר סיטי כבר ממש לא סתם "שכנים רועשים" כהגדרת סר אלכס. ליברפול מול יונייטד זה המשחק הגדול של הכדורגל האנגלי, והוא יישאר כזה, כל עוד שני הצדדים מעוניינים בכך. כלומר, תמיד.
מאבק שמשתלם לכולם (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?