עכשיו, אחרי שריאל מדריד כבר הניפה את גביע האלופות בפעם ה-11, האובססיה לזכות בתואר בפעם העשירית מרגישה כמו זכרון רחוק, אבל היא ליוותה את המועדון במשך יותר מעשור, והאיש שהיה אמור לשבור את הרצף האומלל היה ז'וזה מוריניו. יותר מכל, זה היה הייעוד שלו כאשר חתם בסנטיאגו ברנבאו בקיץ 2010. למעשה, הוא הצהיר על כך דקות ספורות אחרי שזכה עם אינטר בליגת האלופות והשלים טרבל. "אני רוצה להיות המאמן הראשון שזוכה בליגת האלופות עם 3 קבוצות שונות", הצהיר הפורטוגלי. הגעתו לבירת ספרד כבר היתה ידועה לכל, והוא הגדיר את המטרה ללא היסוס.
ריאל היתה אז במצב מזעזע מכל הבחינות, בעיני עצמה ברצלונה של פפ גווארדיולה שלטה ללא עוררין בליגה הספרדית, אך לא פחות חשוב – ואולי אף יותר – היא הודחה 6 פעמים ברציפות בשמינית גמר צ'מפיונס-ליג. 6 כשלונות מפוארים, והאחרון שבהם מול ליון הצנועה אחרי ההחמצות של גונסאלו היגוואין. והנה בא לעבודה האיש עם קבלות בתחום. אם הוא השלים את המשימה עם פורטו ואינטר, הרי שסיכוייו עם ריאל צריכים להיות טובים, לא? מוריניו הקפיד לטפח את הציפיות האלה בהזדמנויות רבות מאוד. "אני אזכה בגביע השלישי שלי", הוא שב ואמר. ואולם, זה לא היה פשוט כלל.
בעונתו הראשונה הוא הפסיד בחצי הגמר לברצלונה, וצמד המפגשים האלה השתלבו בסדרה מטורפת של 4 משחקי קלאסיקו תוך 11 ימים. בעונתו השניה, הודחה ריאל שוב בחצי הגמר על ידי באיירן מינכן, בפנדלים, וזה היה קשה לעיכול. מוריניו ירד על ברכיו כאשר צפה בדו קרב, אך המזל לא האיר לו פנים. כאשר התייצב לחצי הגמר השלישי ברציפות ב-2013, עזיבתו הקרובה כבר היתה סגורה. יחסיו עם השחקנים, התקשורת וההנהלה התערערו לרמה בלתי נסבלת. איקר קסיאס וסרחיו ראמוס לא יכלו לראות אותו עוד. החזרה לפרמייר-ליג היתה מעבר לפינה. באותו שלב, האליפות כבר היתה בכיסה של בארסה וטיטו וילאנובה. לכן כל המאמצים הופנו לעבר המשימה החשובה מכל. זה היה רגע האמת של מוריניו. הוא רצה לעזוב את מדריד כשהוא מביא לה את "דסימה" הנכסף. לו היה עושה זאת, היה מכריז שזה ההישג הגדול בחייו.
בדרך עמדה דורטמונד של יורגן קלופ. אמנם בורוסיה זכתה באליפות גרמניה פעמיים ברציפות, הציגה כדורגל סוחף ואינטנסיבי, ואף לקחה 4 נקודות מריאל בשלב הבתים, אבל הספרדים נתפסו כפייבוריטים ברורים, מה גם שהגומלין נערך בביתם. היה רק צריך לעבור בשלום את הביקור בסיגנל אידונה פארק, להשלים את המשימה בברנבאו לנסוע לגמר בוומבלי.
לבנדובסקי נועץ בריאל (Gettyimages)
"זה המשחק החשוב ביותר שלנו. ניתן את הכל מול המועדון הגדול ביותר בעולם", אמר קלופ, אך בבורוסיה היתה דאגה ממצבו של רוברט לבנדובסקי. הסקורר הפולני כבש ב-12 משחקי בונדסליגה רצופים, אך נפצע ברגלו והיה בספק לקראת ההתמודדות. הוא הוכשר ברגע האחרון והצהיר: "אני רוצה לשים את הכדור ברשת בכל משחק לפחות פעם אחת. נגד ריאל זה חשוב שבעתיים". אז הוא כבש רביעיה. אחרי 1:1 בהפסקה, הבקיע לבנדובסקי שלוש פעמים תוך 16 דקות בדרך ל-1:4, וקלופ חגג נצחון טקטי יוקרתי במיוחד.
מוריניו לא ישכח את ה-24 באפריל 2013. הוא נראה המום בראיון אחרי המשחק והודה: "השחקנים של דורטמונד פשוט היו טובים יותר. הם היו אגרסיביים יותר פיזית, חזקים יותר מנטלית. איבדנו המון כדורים ולא התמודדנו עם ההתקפות המתפרצות שלהם. הגיע לנו להפסיד, ואני מקבל זאת בהכנעה". בגומלין, למרות קאמבק מרשים בדקות האחרונות, הסתפקה ריאל ב-0:2 בלבד, והחלום הגדול של הפורטוגלי התרסק לרסיסים. קלופ חיסל לו את השאיפה הגדולה בחייו.
הנצחון בברנבאו, שהיה בדיעבד חסר ערך, היה ונותר היחיד של מוריניו על יריבו הגרמני. התבוסה הקשה הותירה צלקת אמיתית אצל המיוחד, והוא חושש מקלופו יותר מכל. הפצע נפתח מחדש בעונה שעברה, כאשר קלופ רשם נצחון ליגה ראשון כמאמנה החדש של ליברפול דווקא על חשבון צ'לסי של מוריניו, 1:3 מוחץ בלונדון בשלהי אוקטובר, וקירב אותו לדלת היציאה מסטמפורד ברידג'. לכן בחר מוריניו במערך זהיר במיוחד באנפילד העונה, וראה ב-0:0 של מנצ'סטר יונייטד בליברפול הישג גדול. כי הרי הוא הפסיד ב-3 מתוך 6 המפגשים מול קלופ.
מוריניו מסתכל באהדה? (Gettyimages)
ב-18:00 (ספורט1) כאשר השדים האדומים מגיעים על הגל, עם רצף 7 נצחונות רצופים בליגה, אין למוריניו ברירה אלא להמר על כל הקופה ולנסות לקבל את כל שלוש הנקודות. הזכרון מדורטמונד יקשה על כך, ועמוק בפנים יודע מוריניו שבקרב אחד הוא לא יוכל לנצח את הבוס הממושקף מליברפול. כי קלופ נמצא בקונצנזוס, וגם היריבים מעריכים אותו – הוא הדמות האהודה ביותר בקרב המאמנים. מנגד, מוריניו היה ונשאר שנוי במחלוקת. זה רק יגביר את הצורך לגבור על קלופ במשחק הגדול. ברקע יעמוד לבנדובסקי, שהבטיח בתחילת העונה כי ליברפול עשויה לזכות באליפות.
מה דעתך על הכתבה?