אם עדיין אין לכם קבוצה אהודה בפרמייר-ליג, אתם מוזמנים לשקול תמיכה בלתי מסוייגת בברייטון. יש הרבה מאוד סיבות לסמפט את השחפים מהחוף הדרומי של אנגליה, והם גם יכולים לספק תמורה ראויה ולהיות אחת ההפתעות הנעימות של העונה החדשה.
אז למה כדאי לאהוד את ברייטון? ראשית, הם חיכו לחזרה לליגה הבכירה הרבה מאוד זמן. 34 שנה חלפו מאז הירידה הכואבת ב-1983, בעונה בה דווקא הושגו נצחונות מפוארים על ארסנל ומנצ'סטר יונייטד, ומאז צללו השחפים למעמקים. האוהדים המתינו בסבלנות ומעולם לא התייאשו. כעת כל העיר לובשת חג, וברחובות אומרים: "כולם נרגשים מאוד, אפשר לחוש את האווירה החיובית. אנחנו גאים מאוד בהישגי הקבוצה".
- הבמה שלהם: אחרי שלא עמדו בציפיות, גווארדיולה ומוריניו יילכו עד הסוף
- ונגר: "מאושר שז'ירו החליט להישאר. אין סיכוי שאמכור אותו"
ההישגים האלה הגיעו בזכות. קשה לחשוב על עליה מצודקת יותר מאשר זו של ברייטון. קחו, למשל, את האדרספילד. גם היא סינדרלה מרגשת, עם מאמן יוצא דופן שהוא גם חבר קרוב של יורגן קלופ, אך הנסיקה שלה מקרית יחסית, ורמת המשחק שהציגה אשתקד לא היתה עילאית בלשון המעטה. היא עלתה עם הפרש שערים שלילי, בזכות שני נצחונות בפנדלים בפלייאוף.
לעומתה, ברייטון בונה את ההצלחה מהיסודות. ב-2016 היא סיימה עם 89 נקודות, פיספסה עליה אוטומטית בגלל הפרש שערים ונכנעה בגלל חוסר מזל בפלייאוף. בעונה החולפת שודרג המאזן ל-93 נקודות מבלי לסטות מהסגנון. היציבות, עם המנג'ר כריס יוטון על הקווים מאז תחילת 2015, היא המפתח להצלחה.
יוטון. זוכה סוף סוף להכרה (Gettyimages)
יוטון עצמו סיבה מצוינת לאהוד את ברייטון. איש שקט שדוגל בעבודה קשה, שסבל מחוסר צדק בדרכו להכרה. ב-2010 הוא פוטר מניוקאסל בצעד שנוי מאוד במחלוקת, שגרר גל מחאה מצד האוהדים. גם הקדנציות בברמינגהאם ובנוריץ' הסתיימו באופן בעייתי, אבל בברייטון מצא האירי את המועדון הנכון שהעניק לו סביבת עבודה תומכת והאמין בו. יוטון לא נוהג לעשות כותרות אלא משקיע מאחורי הקלעים, וכעת יזכה סוף סוף להיות באור הזרקורים.
כדאי לסמפט את ברייטון גם בזכות ההנהלה והבעלים. בעידן בו מועדונים אנגלים רבים מדי נרכשים על ידי מיליונרים זרים, יו"ר השחפים הוא האדם המקומי ביותר שתמצאו. טוני בלום הוא יליד ברייטון, אוהד את הקבוצה מאז שהוא זוכר את עצמו – ולכן אחד הזכרונות הראשונים שלו הוא טראומת הירידה ההיא ב-1983. בלום, שעשה את הונו במשחקי פוקר, היה אז רק בן 13, ואהבתו הרבה למועדון גרמה לו לקנות אותו ב-2009. הוא הלך בעקבות סבו שהיה סגן היו"ר בשנות ה-70 ודודו שהיה חבר הנהלה במשך שנים ארוכות. במשחקים ביתיים נוהג בלום לשבת עם האוהדים הפשוטים ולא ביציע VIP. הוא לא רוצה לוותר על החוויה האותנטית.
בלום. אחד מהחבר'ה (Gettyimages)
והחוויה הזו אכן מדהימה בפאלמר סטדיום. אוהדי ברייטון ידועים בנאמנותם ובתמיכתם הקולנית בשחקנים. הם לא ישרקו בוז אחרי הפסדים, וגם לא ימהרו לדרוש את ראשו של המאמן אם משהו לא מסתדר. הם הולכים אחרי הקבוצה באש ובמים, והשחקנים שמגיעים לברייטון שואבים עידוד ואהבה מהיציעים. זהו קשר נפלא ונדיר, ולכן מומלץ להתחבר לאוהדים האלה ולהרגיש חלק מהם.
כדאי, כמובן, לאהוד את ברייטון גם בזכות שני הישראלים שלה. תומר חמד ובירם כיאל יהיו הנציגים הישראלים היחידים בפרמייר-ליג העונה, ולשני החברים תכונות משותפות רבות. שניהם תמיד היו אנדרייטד בישראל ביחס לכשרונם ולהשקעתם במשחק. שניהם מקצוענים, שלא נחשבו מעולם לכוכבים גדולים אך עשו את הדרך למעלה בזכות עבודה קשה, בטחון עצמי וצניעות. הם לא שחקני הרכב בטוחים בברייטון, אך שניהם נמצאים תמיד ברוטציה ועשויים לקבל דקות משחק רבות. כיף להזדהות עם שגרירים כאלה, כי הם פשוט לא יכולים לאכזב.
חמד וכיאל. פשוט לא יכולים לאכזב (Gettyimages)
לכיאל וחמד יש חברים עם אופי דומה, ובראשם הפליימייקר הצרפתי אנתוני נוקר, שעלה פעם לפרמייר-ליג עם לסטר אך לא באמת זכה לככב במדיה על הבמה הגדולה. כעת המפתחות יהיו אצלו, והוא ישתף פעולה עם קשרים מוכשרים נוספים – דייבי פרופר ההולנדי שהגיע מאיינדהובן, ופסקל גרוס הגרמני, חברו לשעבר של אלמוג כהן באינגולשטאט שהיה מלך שעריה בעונה העליה ב-2015. הקפטן הספרדי ברונו משחק בברייטון מאז 2012, ויש גם שלד אנגלי שנשאר בקבוצה במשך שנים, כולל שני בוגרי האקדמיה – לואיס דאנק וסולי מארץ'.
מחוץ לברייטון, אין הרבה ציפיות מהעולה החדשה לליגה התחרותית בעולם, אך בעיר, ובמיוחד בקבוצה עצמה, הבטחון העצמי גבוה. הם מאמינים בכוחם לתקוע יתד בפרמייר-ליג, ולעשות זאת בסגנון שאיפיין אותם עד כה – התקפה יצירתית שנשענת על הגנה יציבה וממושמעת. המשחק הראשון, בבית מול מנצ'סטר סיטי הערב, יהיה מאתגר ומרתק, ופפ גווארדיולה יודע שצפויה לו משימה לא קלה.
מה דעתך על הכתבה?