גביע הליגה נחשב למפעל זוטר יחסית, אבל לפעמים גם החשיבות שלו עצומה. מבחינת מנצ'סטר יונייטד וניוקאסל, הקרב בגמר בוומבלי היה מכונן לנוכח הבצורת הארוכה איתה הגיעו שתיהן למעמד. של מי ארוכה יותר? זה כבר תלוי במתבונן. התואר האחרון של ניוקאסל היה אי שם ב-1969 כאשר הניפה את גביע ערי הירידים המנוח והרגישה על גג העולם. מנצ'סטר יונייטד זכתה לאחרונה בגביע הליגה ובליגה האירופית ב-2017. ואולי במתמטיקה 54 הרבה יותר גדול מ-6, בכדורגל זה לא בהכרח תקף.
ניוקאסל התרגלה לחיים ללא תארים, וזה כבר לא ממש משנה כמה זמן זה נמשך. עבור השדים האדומים, 6 שנים מרגישות כמו נצח, וזה לחלוטין לא מקובל. תפיסת המציאות והזמן של אוהדי שתי הקבוצות שונה בתכלית. אז אוהדי ניוקאסל מילאו את רחובות לונדון ואת כיכר טראפלגר, אבל עמוק בפנים הם ידעו כי נחישות היריבה תהיה גדולה יותר. חוץ מזה, מנצ'סטר יונייטד רגילה לקלקל לניוקאסל את הרגעים הקסומים ביותר.
ב-1996 היתה הקבוצה המלהיבה של קווין קיגן לזכות באליפות משכנעת, תוך שהיא משחקת כדורגל ברמה הטכנית והקבוצתית הגבוהה ביותר, אך ביזבזה יותר מדי נקודות בשלבים המכריעים, כולל בהפסד 1:0 לשדים האדומים עצמם וב-4:3 המיתולוגי לליברפול, ואיבדה את כל יתרונה בפסגה. "הם עוד צריכים לנסוע למידלסברו ולנצח, ואשמח מאוד אם הם ייכשלו", הצהיר קיגן בראיון טלוויזיוני בו הגיב למלחמה הפסיכולוגית של אלכס פרגוסון, אבל יונייטד ניצחה את בורו. ב-1999, עם אלן שירר בהרכב, חלמה ניוקאסל להניף את הגביע האנגלי, אבל היריבה – בעונת הטרבל המפורסמת – היתה פשוט טובה יותר בוומבלי, ניצחה 0:2 והשאירה את שירר ללא תואר במדי קבוצתו האהובה. אז היתה סמליות בכך שגם הפעם היתה זו דווקא מנצ'סטר יונייטד שהתמודדה מולם בוומבלי. היה ריח של חלום מרוסק חדש באוויר.
אז קאסמירו היה זה שנתן את האות לפתיחת החגיגות, ולא היה מתאים ממנו למשימה. היו לרבים ספקות לגבי רמת המוטיבציה של הקשר שזכה בכל דבר אפשרי עם ריאל מדריד במשך קדנציה מופלאה, אבל הברזילאי נלחם כאילו הוא לא שם את ידיו על אף תואר מאז 1969. הוא היה בכל פינה במגרש – מחלץ כדורים, מתחיל התקפות, מחלק הוראות לחבריו, משמש מנהיג עבור אלה שלא חוו עדיין הופעות בגמר.יש לו כבר 5 שערים בכל המסגרות, והוא מתקרב בצעדי ענק לשיא אישי של 7 כיבושים שנקבע בריאל – והנגיחה לרשתו של לוריס קאריוס היתה מרגשת ביותר.
עבור אריק טן האח, משמש קאסמירו משמש סוג של עוזר מאמן על המגרש, והבוס קורא לו לעתים להתייעצות תוך כדי משחקים. כך היה גם אתמול, כאשר ניוקאסל גילתה יכולת מעודדת בדקות הראשונות, וסירבה להיכנע גם במחצית השניה בפיגור 2:0, אולם קאסמירו הרגיש כמו דג במים במעמד של גמר, והביטחון העצמי שלו עבר גם לאחרים. הביטחון הזה היה קריטי, והניצחון על ברצלונה ביום חמישי בליגה האירופית בהחלט חיזק אותו. זו עונה בה יש לשדים האדומים סיכוי לזכות במסגרת אירופית, בשני הגביעים באנגליה, ואפילו באליפות אם וכאשר ארסנל ומנצ'סטר סיטי יפשלו בענק.
המאמן ההולנדי כבר זכה ב-3 אליפויות הולנד עם אייאקס, וההנהלה האמינה שהוא אמור להיות האיש הנכון לתפקיד באולד טראפורד. המשחקים הראשונים באוגוסט גרמו לפסימיות, אבל כעת המשימה שלו הושלמה – יש תואר בעונה הראשונה, ואפשר להתחיל לבנות אימפריה מחדש. מעבר לקאסמירו, גם רפאל וראן זכה בכל דבר עם ריאל, אבל היה נלהב ביותר בוומבלי. האקסים של מדריד הוסיפו המון ווינריות, וכך גם ליסנדרו מרטינס – ווינר בנשמה עם לב ענק.
יש פרשנים שניבאו לארגנטינאי פיאסקו בליגה האנגלית כי אינו גבוה מספיק לתפקידו, אבל בינתיים כל הבחירות השנויות במחלוקת של טן האח עובדות. אנתוני תיסכל אתמול את הגנת ניוקאסל עם כדרורים ותרגילים שהמציא על שטח קטן מאוד. ואוט וחהורסט, שעדיין מחפש שער ראשון בפרמיירליג אחרי ההשאלה המפתיעה מבשיקטאש, הפך לשחקן רב גוני וסוג של פליימייקר – ואתמול סיפק הצגה והיה קרוב להכניע את קאריוס 3 פעמים. השוער, שהציג יכולת טובה אחרי שנתיים מחוץ למגרשים, עצר את כל הנסיונות, אבל מרכוס רשפורד מרגיש ללא ספק נוח מאוד לצידו.
אז החלוץ הלוהט הבקיע אתמול את השער השני, אם כי בסופו של דבר נרשם הכיבוש לחובתו של בלם ניוקאסל סוון בוטמן. בשורה התחתונה, זה לא ממש משנה, ומבחינת המהות רשפורד הוא הגיבור. "זה חלום להבקיע לזכות המועדון שאתה אוהב בגמר גביע", צייץ הכוכב בן ה-25, והמסר שלו ברור. הוא בדרך להארכת חוזה כדי להישאר במועדונו ולנסות לזכות איתו בתארים רבים נוספים, חשובים יותר. הוא חלק אינטגרלי מהמהפכה שהצליח להנהיג בשקט תעשייתי טן האח.
כעת יש לו שלד מצוין איתו ניתן להסתכל קדימה באופטימיות. ברונו פרננדש נהנה מאוד לשחק לצד קאסמירו, וכך גם פרד שמגלה הרבה יותר תעוזה ויצירתיות במרכז המגרש בתקופה האחרונה. המנג'ר ניהל את הקרב היטב אתמול, החליף בהפסקה את דיוגו דאלוט שהיה בסכנת הרחקה אחרי ספיגת כרטיס צהוב מוקדם, שמר על התוצאה עם כניסתם של מרסל זאביצר וסקוט מקטומיניי, ולבסוף העניק דקות אפילו לקפטן הארי מגווייר – מעין מחווה לשחקן שהפך ללא רלוונטי העונה.
כניסתו הדגישה עד כמה טן האח שולט במתרחש, ועד כמה השינויים שלו מרחיקי לכת. הוא זה שהזיז הצידה את כריסטיאנו רונאלדו, הוא זה שבחר את ההגנה האופטימלית בלי להתחשב בשמות ובתגי המחיר, והוא זה שקובע כעת את הכיוון אליו תנוע הספינה הזו בהמשך הדרך. אין לדעת אם יהיו למנצ'סטר יונייטד תארים נוספים העונה, אבל אפילו גביע הליגה יספיק לה כדי להבין עד כמה המציאות השתנתה. הבצורת הארוכה תמה, וזה הדבר החשוב ביותר.
מה דעתך על הכתבה?