כנגד ארבעה בנים דיבר אולד טראפורד.
חכם – לואי ואן חאל. הגיע לתיאטרון החלומות בשלהי 2014 לאחר טורניר מונדיאל הרואי, שייזכר לעד בעיקר בזכות החלטתו הנועזת והמבריקה להכניס את השוער טים קרול לצורך עצירת הפנדלים בלבד, החלטה שהעלתה את הולנד אל חצי הגמר, שם, למרבה האירוניה, נעצרה בבעיטות הכרעה רק ע"י ארגנטינה של מסי. המלך לואי הגיע על תקן המושיע של השדים האדומים, והגאון הטקטי והארגוני שיכניס סוף סוף סדר בכאוס שעוד הדהד בקבוצה כשנתיים שלאחר עזיבתו של סר אלכס פרגוסון. הוא בעיקר הציג כדורגל משעמם וחסר מעוף, ולמרות שזכה בגביע האנגלי עם יונייטד, פוטר לאחר שנתיים בלבד בתפקיד.
רשע – קשה למצוא אדם יותר מתאים לתפקיד מאשר ז'וזה מוריניו. הפורטוגלי הגיע ב-2016 למנצ'סטר וגרם להרבה הרמות גבה בעת מינויו. בכל זאת, מדובר באחד מהמאמנים השנויים ביותר במחלוקת בעולם הכדורגל, אולם לאף אחד אין ספק כי מדובר בקבלן תארים שאין כדוגמתו. הפורטוגלי הונחת ביונייטד בכדי להפוך את אוסף השחקנים הנאיביים שקיבל לקבוצה עם "רוע" ו-ווינריות – כזאת שתדע לקחת את התארים שכבר מזמן לא לקחו. יונייטד של מורינו הייתה קבוצה הפכפכה שחוותה עליות ומורדות והציגה לעיתים כדורגל מאד אפקטיבי, אך התאפיינה בעיקר בחוסר קבוצתיות וגישה הגנתית מובהקת. מורינו הספיק להסתכסך עם כמה מכוכבי הקבוצה לפני שפוטר בבושת פנים ב-2018.
תם – אולה גונאר סולשאר היה חייב להיות האיש הנכון. זו לפחות הייתה התחושה בסביבת אוהדי השדים האדומים. הרי בסוף הרומנטיקה תמיד מנצחת, ומה יותר רומנטי מיקיר האוהדים כשחקן, שמגיע לקבוצה שבורה וחסרת חזון ומחזיר אותה לגדולתה? כמה ייחלו באולד טראפורד שזה זה, שאולה הוא האיש שיתיר את הכישוף ויהפוך את הקרפדה לנסיכה יפיפייה שזוכה באליפויות. כגודל הציפייה… אתם יודעים את ההמשך. קבוצתו של אולה הציגה כדורגל התקפי נהדר ומשחק מעברים משובח לעיתים, אך חוסר הניסיון ברמות הללו נתן את אותותיו והחלטות ניהוליות מפוקפקות, ובראשיתן רכישתו של הארי מגווייר בסכום הזוי של כ-80 מיליון יורו והפיכתו לקפטן הקבוצה, הביאו לסיום דרכו של אולה לאחר שלוש שנים בתפקיד.
יונייטד הגיעה לקרקעית, ונדמה היה שלא קיים האדם שיגיע כדי למשוך אותה חזרה למעלה. אף אחד לא העלה על דעתו שהאיש שהקבוצה כל-כך חיכתה לו יגיע דווקא מאלופת הליגה ההולנדית, אף אחד לא ציפה שהאיש הזה יהיה אריק טן האח – זה שאינו יודע לטעות.
במבט לאחור, נדמה שיונייטד מודל 22/23 הראתה את כל הסממנים האפשריים להתרסקות נוספת. האמת? אף אחד מאיתנו לא היה מופתע אם זה היה המקרה.
מאז שהסקוטי עם הטמפרמנט החליט שהוא פורש אי שם בשלהי 2013, יונייטד הרגילה אותנו לכך שחוץ מגביע אקראי וכמה מסעות אירופים שלרוב נגמרים במפח נפש (מנצ'סטר נגד הספרדיות, טייק 30), היא בדרך כלל מסיימת עונה באכזבה גדולה, הזעם של האוהדים שמופנה בדרך כלל כלפי המאמן, ההנהלה והבעלים, ותחושה עמוקה שמשהו חייב להשתנות פה ועכשיו.
יונייטד הנוכחית ממש לא התחילה בצורה שונה. סגל לא מאוזן ומלא בחוסרים בעמדות מפתח, מאבקי אגו ואין סוף דמויות רעילות בעלות תלוש שכר מנופח בחדר ההלבשה, ואי אפשר שלא להוסיף – תלות בלתי מתפשרת על חלוץ פורטוגלי שבזמנו נשק לגיל 38 – ולמרות שמדובר בסקורר הגדול ביותר בדורנו, נפילת מתח בגזרתו הייתה עניין של זמן.
ואם זה לא הספיק בשביל לכבות גם את האופטימיים הגדולים שבינינו, תוסיפו למדורה גם מחאת ענק נגד בעלי הקבוצה, מועדון על סף קריסה כלכלית עם חובות בגובה של מאות מיליוני פאונד, הנהלה מנותקת ומנוכרת למחלקת הכדורגל שלה והרשימה עוד ארוכה.
רשימת המגרעות הארוכה הזאת, מציירת מועדון מקולקל ורקוב עד היסוד, כזה שגם מאמנים מנוסים ובעלי רזומה מרשים ככול שיהיה – דוגמת פפ גווארדיולה ויורגן קלופ, היו מתקשים להפוך לקבוצה מנצחת. אם כך, אין פלא שהורמו כמה וכמה גבות כשיונייטד הודיעה שהאיש שלה על הקווים יהיה מאמן הולנדי שחוץ מקמפיין קסום בליגת האלופות עם אייאקס שנעצר מרחק יריקה מעלייה לגמר היסטורי, וכמה אליפויות בליגה ההולנדית הדי בינונית, לא מדובר בשם מוכר בכל בית.
ולמרות זאת, ביונייטד האמינו בלב שלם שבחרו באדם הנכון.
תהליך הבחירה לקח כחצי שנה, שבה יונייטד עשו מחקר מעמיק, ניתחו גישות מגוונות של מאמנים רבים, צמצמו את הרשימה למועמדים סופיים, ראיינו את אותם הפיינליסטים בכמה ראיונות ארוכים אשר בהם פירטו את הדציפלינות שלהם בפירוט והחזון שלהם לעתיד ולבסוף, עלה עשן לבן ויונייטד בחרה בטן האח. לזבוב שהיה על הקיר בפגישות בין טן האח ליונייטד, לפחות על פי מקורות אמינים, הבחירה בטן האח הייתה די ברורה. ראשי המועדון נדהמו כשההולנדי פרס בפניהם תוכנית מדוקדקת ומפורטת לחמש השנים הבאות, שכללה בתוכה כל פרט שעליו חשבתם, או לא ידעתם שקיים במועדון כדורגל. אריק פרס תוכנית רכש מתכוננת לעשרת חלונות ההעברות הקרובים, הציג באופן מופתי איזה כדורגל הוא מעוניין שקבוצתו תשחק, ואפילו דרש להיות מעורב בפרטים מזעריים כמו גובה הדשא במגרש של קבוצת הנוער. ראשי המועדון הבינו שטן האח הוא חולה שליטה אבסולוטית, שלא יקבל מאף אחד ביונייטד שום דבר שלא גובל בשלמות, או בקיצור – בדיוק מה שהם צריכים.
אז ההולנדי קיבל את הג'וב, ומיד הבין מדוע מדובר באחד התפקידים הקשים בעולם הכדורגל. טן האח הציב את פרנקי דה יונג בראש רשימת הרכש שלו בקיץ, אבל בתום חודשיים של מרדף, אשר התיאור המושלם עבורו הוא "מביך", פרנקי סירב ליונייטד בפעם החמישית ואריק נשאר בלי השחקן שבן כל כך חשק. ביונייטד כהרגלם כבר עמדו להתפשר על השאלה של שחקן בינוני כדי לחסוך קצת כסף, אבל אז הגיען ההפסדים המביכים בתחילת העונה לברייטון וברנטפורד, וטן האח הבין שאם לא יעמוד על הרגליים האחוריות וידרוש רכש ראוי, הוא בצרות צרורות. אז ביונייטד פתחו את הארנק, רכשו את קאסמירו מריאל מדריד במה שיתברר כאחד הרכשים הטובים של המועדון בעשור האחרון, הרבה בזכות האיכות הבלתי נגמרת של הגרזן הברזילאי, אך גם הרבה בזכות רוח הווינריות והרעב להצלחה שקאסה עזר לאריק להביא לשדים האדומים.
נחזור לרגע שאחרי שני ההפסדים הצורמים במחזורי הפתיחה ולשני הדברים שטן האח הבין באותו הרגע:
האחד, כפי שכבר ציינו, שהוא חייב עוד ווינר מוכח במרכז השדה שיקח על עצמו מנהיגות ואחראיות, משל קאסמירו. השני – הוא חייב לנצח משחקים.
בשני המשחקים הראשונים טן האח התעקש שיונייטד תשחק את הכדורגל עליו חלם: הנעת כדור מרגל לרגל של 11 השחקנים על המגרש, וטוטאליות מוחלטת בהגנה ובהתקפה, או לסיכום במילותיו של אריק – כדורגל אקטיבי. אבל יונייטד של אז לא הייתה מוכנה לשינוי הזה. השחקנים שהורגלו לכדורגל עצלני שבנוי על התקפות מעבר, לא הבינו לגמרי את התוכנית שישבה במוחו ההולנדי הקודח, לא הצליחו לבצע את תבניות ההתקפה שלו, ובעיקר נראו כמו קבוצה אבודה וחסרת מעוף.
טן האח הבין ששינוי כזה לא קורה ברגע. הוא הבין שייקח זמן עד שיצליח להטמיע בשחקנים שלו את חזונו המדופלם, ובעיקר, הוא הבין שככול שינצח יותר משחקים, כך יצליח לרתום את כל המועדון וקהל האוהדים לדבוק בשיטה שבעיניו, תביא את יונייטד לגדולה בשנית.
והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. יונייטד שלו הצליחה להדהים את כולם ולהפוך למכונת ניצחונות משומנת. היא דהרה בכל המפעלים קדימה בלי לראות בעיניים, הדיחה את ברצלונה של צ'אבי בליגה האירופית, הביאה תואר ראשון לאולד טראפורד מאז 2018 בדמות גביע הליגה, הגיעה לחצי גמר הגביע האנגלי ולמרחק משחק אחד בלבד מפוטנציאל לגמר מרתק בוומבלי נגד היריבה העירונית השנואה, ומציגה בליגה כדורגל שהקנה לה, לתקופה קצרה, את התואר מועמדת לאליפות. בדרך טן האח התמודד בצורה מופתית עם המשבר הגדול הראשון שלו בדמות עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו, כשהכוכב הפורטוגלי הבין שמדובר במאמן "משוגע", שלא יבחול בשום אמצעי, כולל ספסולו של כריסטיאנו עצמו, כדי להצליח.
כריסטיאנו חטף את הסעיף, לכלך על המאמן שלו על חוסר הכבוד שהפגין כלפיו לטענתו, ועזב בטונים צורמים. ואריק אתם שואלים? ההולנדי לא התרגש יותר מדי, הודה לרונאלדו על תרומתו העצומה למועדון והמשיך בשלו, זאת אומרת, המשיך לנצח.
והנה אנחנו מתקרבים לסיומה של העונה, כשיונייטד הקבוצה היחידה באירופה שעדיין מתחרה בכל המפעלים – נתון פשוט בלתי נתפס, כשבכל משחק ומשחק רואים את טביעת האצבע של טן האח הולכת ומתעצמת בסגנון המשחק של השדים.
אין לדעת כיצד תיגמר העונה, או איך תראה יונייטד תחת שלטונם של בעלים והנהלה חדשה, כשכבר מדובר על הצעת רכישה אסטרונומית מחולי הכדורגל בקטאר שכבר התייאשו מהפרויקט השאפתני שהקימו בפריז, אך דבר אחד כבר ברור לכל אחד ולנו האוהדים בפרט – אריק טן האח גרם לכולנו ליהנות שוב מכדורגל, ובעיקר, אריק טן האח גרם לנו להעז ולחלום.
מה דעתך על הכתבה?