המשחק הכי גדול של אירופה התרחש אתמול (רביעי) באיתיחאד, אבל למשחק הזה הגיעו שתי קבוצות במגמות הפוכות. מצד אחד מנצ'סטר סיטי בכושר מדהים בחודשיים האחרונים, עם כדורגל חלומי, מגוון והגיע גם אחרי שהיא נחה בחצי גמר הגביע ורק שני שחקנים שלה שפתחו אתמול בהרכב, שיחקו 90 דקות לפני ארבעה ימים בניצחון הקליל על שפילד יונייטד כשכובש השלושער ריאד מחרז יושב על הספסל.
מצד שני, ארסנל הגיעה אחרי שלוש תוצאות תיקו רצופות כולל 7 שערי חובה. ההגנה של ארסנל הגיעה חסרת ביטחון לחלוטין מאז שסאליבה נפצע בליגה האירופית. נוצר חור גדול מאוד בהגנה והולדינג מתקשה מאוד להיכנס לנעליים של סאליבה. הוא שחקן הרבה פחות מהיר והרבה פחות איכותי מסאליבה, וזה פוגע בכל המשחק של ארסנל.
סיטי ניצלה את זה מהר מאוד. היה קרב מעניין בין פפ לארטטה, ארטטה עדיין לא ניצח אותו בליגה מאז שהם נפרדו והוא ללחוץ שחקן-שחקן בסיטי בכל המגרש, אבל פפ היה מוכן לזה והוא נתן הוראה לשחקנים שלו לוותר על הנעת הכדור ולדלג לכיוון של הולאנד שחיפש את הגוף של הולדינג, וככה הובקע השער הראשון. דה בראונה שכבש גם במשחק העונה הראשון שוב מצא את הרשת, והוכיח שוב שכשזה מגיע למשחקים הגדולים, הוא עדיין השחקן הכי גדול שיש, עם כל הכבוד לעוצמות וכוח של הולאנד.
המשחק הזה התנהל במעמד צד אחד, כשסיטי שולטת ללא עוררין והולאנד ודה בראונה עושים מה שהם רוצים. שוב ראינו את המגמה של פפ שהוא לא אובססיבי להחזקה בכדור. סיטי שיחקה על הרבה כדורים ארוכים, על הרבה יציאות למעברים. מצד שני ארסנל התקשתה מאוד. שלושת שחקני החלק הקדמי שלה כמעט לא נגעו בכדור, סיטי נעלה אותה והיא סיימה את המחצית הראשונה ללא אף בעיטה למסגרת, ואילולי היכולת הטובה של ארון רמסדייל היא הייתה יורדת להפסקה בפיגור הרבה יותר גדול.
אם חשבנו שבמחצית השנייה ארטטה ינסה לעשות שינוי, פרסונלי או תפיסתי, זה לא קרה. סיטי כבשה שוב והכריעה סופית את המשחק. היה קצת עצוב להיות אוהד ארסנל בערב הזה, לראות כמה הפערים גדולים, כמה ההזדמנות שארסנל יצרה אותה בעצמה העונה, היא מפוספסת. בעונה הבאה ליברפול תהיה בוודאות הרבה יותר טובה, ניוקאסל עם הכסף הגדול תהיה יותר טובה, מנצ'סטר יונייטד שעוברת תהליך של התקדמות תחת אריק טן האח תשתפר, וכמובן סיטי תהיה סיטי. יהיה מעניין לראות איך ארסנל תתמודד עם הדברים האלה, מה היא תעשה כדי לשפר את עצמה לקראת העונה הבאה, איך היא תעמיק את הסגל, כי בסוף בשני המשחקים מול סיטי התגלו הפערים האמיתיים בין שתי הקבוצות.
זה לא מוריד במאומה מההישג של ארטטה שעושה עונה גדולה עם סגל מאוד מוגבל, אבל ברגע שהקבוצה נשחקה גם במובן הפיזי, במיוחד עם הפציעה של סאליבה, הוכח שאין לה מספיק עומק ושארסנל תצטרך לבנות סגל הרבה יותר מאוזן ועם הרבה יותר אפשרויות לרוטציה כדי להתמודד עם סיטי.
פפ גווארדיולה הוכיח מצד שני שוב שהוא המאמן הכי גדול שיש. במכונה המשומנת של פפ, השחקנים אינטליגנטיים והכל עובד כמו שעון. סיטי נראית כרגע במצב נהדר, קודם כל לקחת אליפות, אבל גם בחזיתות נוספות. 24 שנים אחרי שהיריבה העירונית שלה לקחה טרבל היסטורי, יש לי תחושה שסיטי הולכת לשחזר את ההישג הזה. יש לה 7 משחקים עד סוף העונה בפרמיירליג ויש לה עדיין מטרות, אבל לפי הכושר הנוכחי של הקבוצה, נראה שסיטי הולכת לעונה היסטרית והיסטורית.
