חמש על האש: החמישייה תשנה את העונה של אברטון?

"אומר זאת בכנות: לדעתי, אברטון הוא המועדון שמנוהל בצורה הגרועה ביותר באנגליה, בלי צל של ספק. אתם יודעים מה? זה אחד המועדונים שמנוהלים באופן הגרוע ביותר בכל היבשת, גם הרחק מאתגרי הפרמייר ליג. זה מתכון לכשלון וזה שלב נוסף בדרך לירידת ליגה העונה!", כך קבע בפרשנותו השבועית פרשן הכדורגל הבכיר ואגדת ליברפול, ג'יימי קארגר, לפני שבועות ספורים. קראגר, שבילדותו אמנם גדל כאוהד המועדון, לא נתפס כאובייקטיבי יתר על המידה, לפחות לא בעיניהם של אוהדי הטופיז על סמך שיוכו המובהק לצד האדום והמוצלח של מרסיסייד, אבל לאור התוצאות בשטח במשך שנים ובאופן עקבי, קשה מאוד להתווכח עם טענותיו.

עונת 23/22 החלה כהרגלה בגודיסון פארק עם רגשות מעורבים- פרנק למפארד, שהצליח להשאיר את המועדון ברגעי סיום העונה הקודמת, המשיך כמובן בתפקיד וקיווה שהתסריט המסויט מהעונה שעברה לא ישוחזר. ההחתמות שהתווספו למועדון בחלון ההעברות של הקיץ האחרון אמנם כללו שמות סבירים כגון אונאנה הצעיר המבטיח, פליטי ברנלי בדמותם של מקניל וטרקובסקי, קונור קואדי הותיק וניל מואפיי הצרפתי מברייטון, אבל מכירתו של חלוץ הקבוצה, רישארליסון, בניגוד לדעתו של למפארד הטילה ענן אפור על הכיוון העתידי שאברטון עשויה לצעוד בו בעונת המשחקים הקרובה. היעדר הרכש, התוצאות המאכזבות והאווירה הרעילה שהחלה להתעצם ביציעי גודיסון פארק הובילו לפרידה הצפויה מלמפארד בינואר האחרון כשנה לאחר שמונה באופן ראשוני, אברטון מצאה עצמה במקום ה-19 בטבלת הפרמייר ליג עם שלושה ניצחונות ליגה בלבד והתחושה הייתה שכדי להישאר בליגה היא זקוקה לנס מקצועי של ממש, או לפחות מנג'ר מנוסה שמתמחה בסוג הכדורגל הנדרש למען המטרה היחידה.

מרסלו ביילסה הארגנטינאי המנוסה היה האופציה העדיפה על חברי הנהלת הטופיז, אולם ציפיות השכר האסטרונומיות שלו הובילו את קברניטי המועדון למנות לתפקיד את שון דייץ', האיש שהצליח במרבית שנותיו בברנלי לאגור קרדיט עצום על יכולתו להשאיר את הקבוצה בליגה על בסיס קבוע במשך חמש שנים ברצף, למרות תקציב מצומצם והיעדר משאבים בולט לעין. למרות שפוטר מברנלי בשלהי הקדנציה שלו בעונה שעברה (החלטה שעלתה לקבוצה בסופו של דבר ביוקר, עם ירידת ליגה לצ'מפיונשיפ), דייץ' הביא קבלות מוכחות וניסיון ישיר שאמור היה לשפר את מצבה הרעוע של אברטון באופן מיידי ותחילת עבודתו הייתה חלומית עם שלושה ניצחונות ברצף, כולל על מוליכת הטבלה, ארסנל, במשחקו הראשון על הקווים, ובהמשך ניצחונות על לידס יונייטד וברנטפורד היציבה. אולם לאחר הפתיחה המושלמת, אברטון החלה לאבד גובה בעקביות ולא רק שהתקשתה לנצח, אלא ראתה את יריבותיה לתחתית אוגרות נקודות ופותחות מבערים.

התחושה בגודיסון פארק הייתה בעיקרה של תסכול לצד בלבול לא רק בשל התוצאות שאברטון הציגה, אלא בעקבות מאבק הירידה הבלתי שגרתי שאנו חווים העונה בפרמייר ליג. עד לפני שבועות ספורים, כמות הקבוצות שהיו מעורבות בסכנת ירידת ליגה ממשית עמדו על תשעה מועדונים שונים- חלקם קבוצות כמו ווסטהאם יונייטד שמציגה קמפיין אירופי מרשים נוסף ולסטר סיטי, שזכתה רק לפני שנתיים בגביע האנגלי ונחשבה באופן סדרתי לקבוצה שמאיימת על הצמרת הגבוהה באמת של הליגה. פרט לסאות'המפטון, שכבר תקופה ממושכת משדרת שסיכויי ההישארות קלושים ביותר, כמות הקבוצות המעורבות במאבקי הירידה הייתה גדולה וחוסר העקביות בתוצאות השונות שהשיגו גרם לשינויים תכופים בתחתית הליגה. מועדונים כמו בורנמות' ו-וולבס, שלאחר חזרת הליגה מפגרת המונדיאל סומנו כמועמדות ודאיות לצניחה לליגת המשנה, החלו לצבור נקודות בקצב מרשים והפגינו חוסן מנוגד באופן מוחלט ליתר היורדות הפוטנציאליות, כשאברטון בראשן. אברטון לא הייתה היחידה העונה כמובן שביצעה חילופי מאמנים בעונת פרמייר ליג יוצאת דופן בכמות המנג'רים שאיבדו את משרתם, והחשש המרכזי ביציעי גודיסון פארק הוא שאמנם 'אפקט המנג'ר הראשוני' אכן בא לידי ביטוי באופן עוצמתי מיד בתחילת הקדנציה של דייץ', אולם לא רק שיכולת הקבוצה הלכה והתדרדרה, אלא בעיקר המרכיב העיקרי הנדרש כדי להבטיח הישארות בליגה- אמונה.

זהות היריבה במחזור האחרון, העיתוי והמקום היו כולם מרכיבים פסימיים למדי כשאברטון החלה את המסע דרומה לאצטדיון אמריקן אקספרס לעימות ישיר עם הפתעת העונה, ברייטון של רוברטו דה-זרבי. השחפים מסאסקס בעונת שיא לא רק שמפנטזים על העפלה נדירה לאירופה, אלא לנוכח המשחקים החסרים שברשותם והעקביות שהציגו השנה עוד האמינו כי פנטזיית ליגת האלופות בהחלט רלוונטית למועדון מדרום הממלכה. אברטון הציגה משחק קרוב לשלמות, הנחיתה חמישייה על היריבה הביתית והיממה את בכירי הפרשנים בתקשורת המקומית שנאלצו לשפשף את עיניהם לנוכח תצוגת התכלית שהטופיז הציגו והייתה מנוגדת לכל תחזית מוקדמת טרם המשחק.

לא פחות משלושה שחקני אברטון נכנסו לרשימת 'הרכב המחזור' שנבחר באופן שבועי על ידי גדול כובשי הפרמייר ליג בכל הזמנים, אלן שירר, אולם מעבר לגל המחמאות שסחף את המועדון לנוכח התוצאה והיכולת הנהדרת שהציגו באצטדיון אמריקן אקספרס, התחושה הייתה שהאיכות, הבגרות ומנטליות הברזל שהטופיז הציגו, בהחלט יכולים לשנות מומנטום באופן דרמטי ולהעניק לקבוצה את אורך הרוח הנדרש כדי להבטיח הישארות בליגה עונה נוספת.

היום (16:00, ספורט1) אברטון תפגוש את מי שמוגדרת כיום כקבוצה הטובה בעולם, כאשר מנצ'סטר סיטי תגיע לגודיסון פארק למבחן אופי עצום עבור חניכיו של שון דייץ'. סיטי לא רק שמציגה יכולת אדירה בחודשים האחרונים שסייעה לה לחלוף באופן צפוי על חשבונה של ארסנל בראש טבלת הפרמייר ליג, אלא תשוב ממדריד מסופקת למדי לאחר השיוויון שכפתה על חניכיו של קרלו אנצ'לוטי שסייע לה להעביר את ההכרעה למשחק הגומלין בביתה באת'יחאד. הטענות על עייפות ועומס שעשויים להשפיע על הסיטיזנס מתקבלים בצד הביתי בגיחוך כנה לאור העומק האדיר הקיים בסגל הרחב של אלופת אנגליה ויכולתו של פפ גווארדיולה לבצע את השינויים והרוטציות הנדרשות לאורך העונה על מנת להבטיח שחלום הטרבל של סיטי ילך ויתעצם.

אברטון לא רק שתזדקק ליכולת שיא כדי לנסות ולאתגר את סיטי, אלא בעיקר תזדקק לגודיסון פארק בשיאו ובמלוא תמיכתו. העונה הבאה עתידה להיות האחרונה של המועדון באצטדיונה המיתולוגי לפני שתעבור לביתה החדש והנוצץ ותסריט הבלהות שבהחלט עדיין רלוונטי- עונת פרידה מגודיסון כשאברטון תשחק בליגת המשנה- לא מקבל על דעתם של אוהדי הטופיז. גודיסון ידוע כאצטדיון לוהט ואינטימי שיודע היטב להשרות אווירה של פחד וחשש אמיתי בעיני שחקני היריבות לאורך עשורים רבים, אך באותה מידה כמקום שיודע להפוך לרעיל במיוחד דווקא עבור הקבוצה הביתית כשאברטון מתקשה. פערי האיכות בין אברטון ויריבתה היום ברורים לכולם, אולם דווקא עכשיו, יותר מתמיד, האימרה המוכרת 'השחקן ה-12' מקבלת משמעות מיוחדת עבור אוהדי אברטון, שיצטרכו- במידה זהה לשחקני הקבוצה על כר הדשא- להציג חוסן ויכולת שיא, על מנת לנסות ולחלץ נקודות קריטיות במאבק ההישרדות בו קבוצתם שקועה ונמצא כעת בפוטו פיניש מותח ובלתי צפוי לחלוטין.