זה היה החיבור המושלם, ועובדה זו היתה ידועה מראש. יורגן קלופ נועד לליברפול, ליברפול נועדה לקלופ. לאיש לא היו ספקות בסוגיה. זה היה קונצנזוס מוחלט מהרגע הראשון, ושביעות הרצון של כל המעורבים היתה אבסולוטית. קלופ היה אגדת ליברפול בהתהוות בשניה בה דרך באנפילד. כך זה היה צריך להיות. וכך היה.
וזה חריג מאוד, בוודאי בכדורגל המודרני. כמעט תמיד יש חוסר ודאות כאשר מאמן חדש מגיע, בוודאי כשמדובר במאמן זר שבא מבחוץ. הצלחתו של אלכס פרגוסון לא היתה מובטחת, וזאת בלשון המעטה – הסקוטי הרי ספג ביקורת בלתי מרוסנת בשנים הראשונות במנצ'סטר יונייטד, היה על סף פיטורים. ארסן ונגר היה אלמוני באנגליה כאשר חתם בארסנל, והתקבל בכותרת המפורסמת Arsene Who? מכל המאמנים שכיהנו תקופות ארוכות, אפשר אולי למנות את דייגו סימאונה כאיש מקצוע שהתקבל בזרועות פתוחות מיידית, אבל המקרה שלו שונה. צ'ולו היה בן בית באתלטיקו מדריד כשחקן – דמות נערצת ומוכרת שהתאימה בוודאות מבחינת המנטליות. ואפילו אז, היו שפיקפקו ביכולותיו הטקטיות, כי הקדנציות שלו בתפקידים הקודמים היו קצרצרות, וחלקן כושלות. גם בקרב מעריציו המושבעים, היה חשש כבד שהוא יתרסק על הקווים של הלוזרית הנצחית.
לגבי קלופ לא היו חששות. הוא היה המניה הבטוחה, וכל אוהד ליברפול השתוקק לראות את כובע המצחיה שלו באנפילד. כאשר הודיע באפריל 2015 כי יעזוב את בורסיה דורטמונד בתום העונה, גם חסידי המושבעים ביותר של ברנדן רוג'רס הסכימו ללא היסוס כי קלופ עדיף עליו בכל פרמטר, והיה צורך לעשות הכל על מנת להחתימו. למעשה, נדמה היה כי לא צריך להתאמץ יותר מדי, כי גם מבחינת קלופ לא היו אופציות טובות יותר. היו קבוצות גדולות יותר, עשירות יותר, עם סיכוי גבוה הרבה יותר לזכות בתארים, אבל שום דבר אפילו לא התקרב לליברפול מבחינת הרעיון והאתגר.
כך כתבתי כאן באפריל 2015, תחת הכותרת "הקופ מחכה לקלופ". קחו ציטוט: "יש המניחים כי קלופ מעוניין אך ורק בקבוצה שתשחק בעונה הבאה בליגת האלופות. אלה שטויות – המציאות שונה ב-180 מעלות. המאמן מחפש אתגר חדש שיזכיר לו את דורטמונד של 2008. את העונה שלפני קלופו, סיימה בורוסיה במקום ה-13. הצהובים-שחורים העניקו לג'ינג'י הממושקף בדיוק את מה שחשוב לו מכל – קהל נפלא שהולך אחרי הקבוצה באש ובמים, וסגל של שחקנים צעירים ורעבים שהוקסמו מאישיותו של המאמן ולמדו ממנו בשקיקה. קלופ הוא לא סתם איש מקצוע – הוא מאוהב בכדורגל. האהבה חשובה לו יותר מכל, והוא יודע ליצור חיבור טוטאלי עם אנשים, בין אם מדובר בשחקנים או באוהדים."
לפיכך, זו היתה התחזית. קחו עוד ציטוט: "ליברפול מודל 2015 לא זהה לדורטמונד מודל 2008, אבל היא הכי קרובה שאפשר לבקש. מועדון פאר עם נפש מיוסרת, קהל נאמן שממלא את האיצטדיון, ושלד טוב של שחקנים צעירים, אותם אפשר לגבש מאחורי הרעיון הגדול. כאן אפשר לבנות קבוצה לשנים ארוכות, וזו המטרה של קלופ כאשר הוא בוחר את עתידו. הוא מחפש הרמוניה קרובה לשלמות בין כל מרכיבי המועדון, כמו זו שהיתה לו בדורטמונד, והנהלת ליברפול – יותר מכל הנהלה אחרת – יכולה לספק לו זאת. לכן, אפשר להעז ולהמר – בקיץ הקרוב ימונה יורגן קלופ למנג'ר החדש של ליברפול."
אלא שהתחזית הזו לא היתה מדויקת לגמרי, כי קלופ לא הגיע לאנפילד ביוני 2015. זה קרה רק באוקטובר. למה? כי הוא היה זקוק למנוחה ולהתאוששות – נפשית ואפילו פיזית, אחרי קדנציה כה ארוכה ותובענית. קלופ לא מסוגל לעגל פינות. הוא אמנם קליל ונינוח בגישתו לחיים, אבל אובססיבי לגבי עבודתו, והיא שואבת אנרגיות רבות. את תפקיד מאמן מיינץ הוא קיבל בתחילת 2001, מיד אחרי שתלה את הנעליים אחרי קריירה בקבוצה כשחקן. מיד אחרי שעזב אותו במאי 2008, הוא חתם בדורטמונד, וחווה 7 שנים קסומות, אך עמוסות מאוד. לפיכך, ההפוגה הקצרה בין יוני לספטמבר 2015 היתה החופשה האמיתית היחידה שלו ב-23 שנים רצופות על הקווים. לכן, קל מאוד להבין מדוע הרגיש קלופו כי התשישות תכריע אותו אם ימשיך.
קל מאוד גם להזדהות עם הדילמה. כאשר האריך הגרמני את חוזהו בליברפול עד 2026, הוא האמין שיש לו כוחות לעמוד במשימה. הוא עשה זאת באפריל 2022, לפני קרוב לשנתיים, וגילה מאז כי שגה – וכאשר הפנים את עומק המצוקה החלה ההתלבטות. מצד אחד, הוא לא רצה לאכזב את הקהל אליו הרגיש מחוייבות עמוקה. מצד שני, המחוייבות הזו היא שגרמה לו להקשיב לצרכי הנפש והגוף. כפי שציין קלופ, ליברפול ראויה למאמן שיכול להקדיש למשימה 100 אחוז מעצמו, והוא לא יכול היה לעשות זאת עוד. לכן, בשורה התחתונה, זה הצעד הנכון היחיד, גם אם הוא הותיר את האוהדים בהלם, והכניס לא מעטים מהם לסוג של אבל.
כי קלופ הוא הרבה יותר ממאמן. כבודם של התארים בהם זכה במקום מונח. הזכיה בליגת האלופות ב-2019, שכללה קאמבק מטורף מול ברצלונה בחצי הגמר, היתה קסומה. אליפות ראשונה אחרי בצורת בת 30 שנה היתה היסטורית, ואפילו מגיפת הקורונה לא הצליחה להרוס את האושר. גם הגביע האנגלי וגביע הליגה ב-2022 ברשימה – שתי הזכיות התרחשו, משום מה, אחרי דו קרב פנדלים מול צ'לסי בגמרים בתום שני מפגשים מאופסים בני 120 דקות. ויש גם סופרקאפ אירופי וגביע העולם לקבוצות, אם כי אותם לא נהוג לקחת ברצינות יתרה.
יש שיגידו כי הרשימה קצרה מדי ב-8 שנים. יש שיגידו כי אלמלא נאלץ קלופ להתמודד ראש בראש מול מנצ'סטר סיטי, שעברה לכאורה על החוקים הפיננסיים עם המשאבים הבלתי מוגבלים שלה, מספר האליפויות היה גדול הרבה יותר. ואולם, זה דיון משני כאשר מסכמים את מורשתו. תרומתו היתה חשובה הרבה יותר מתארים נטו. קלופ הוא זן נדיר מאוד של מאמן, שהגדיר את המועדון לא רק מקצועית, אלא גם מנטלית, גם תדמיתית, וגם בכל הקשור לתרבות ארגונית.
מבחינה טקטית, הוא הביא למרסיסייד את הסגנון "הרוק הכבד" שהפך למזוהה איתו, ויישם אותו בהצלחה מרשימה תוך זמן קצר יחסית. הוא טיפח את השחקנים שהתאימו למערך כמו כפפה ליד, וזה נכון במיוחד לגבי המגנים טרנט אלכסנדר ארנולד ואנדי רוברטסון, שהפכו לשיאני הבישולים – ולעתים אף סיפקו אסיסטים זה לזה. השיטה עברה לפעמים התאמות קלות לפי הצורך, אבל היא נותרה יציבה בבסיסה, והעניקה לקבוצה אופי – משהו שהיה כה חסר לה בתקופות הקודמות, בין היתר כאשר רוג'רס קיפץ מקצה לקצה בחיפושים אחרי עצמו.
ואולם, קלופ הוא פסיכולוג הרבה יותר מטקטיקן. הוא הגיע לקבוצה הרוסה מבחינה מנטלית – זו שהיתה לבדיחה לא רק בעיני המתחרים אלא גם בעיני האוהדים שלה עצמם. הציפיות תמיד היו נמוכות, והם ירדו לשפל חדש אחרי טראומת אובדן האליפות וההחלקה של סטיבן ג'רארד ב-2014. בואו של קלופ שינה את הגישה באופן כמעט מיידי, וזאת למרות ההפסד לסביליה בגמר הליגה האריופית בעונתו הראשונה. יכולתו להחדיר ביטחון עצמי בשחקנים ובקהל חריגה – זהו כישרון נדיר ששמור לאנשים בעלי אינטליגנציה רגשית עילאית. עם קלופ, זו אפילו לא היתה תקווה, אלא אמונה. הם ידעו שהתארים יגיעו. ואם לא הגיעו – הרי שהם בכל מקרה היו ראויים להם. השינוי המנטלי המזהיר הזה הפך את ליברפול שוב לקבוצה גדולה באמת, עוד לפני שליקטה את התארים בפועל.
זו היתה התדמית החדשה שלה, והיא התבססה על דמותו של קלופ. ברגע שערך את מסיבת העיתונאים הראשונה שלו, העולם ראה את ליברפול כאימפריה בהתהוות – פשוט כי הוא היה שם. הקונצנזוס לגבי התאמתו לא היה שמור רק לחובבי ליברפול, אלא היה כלל עולמי. קלופ הוא מותג בפני עצמו, והוא מביא את ערכי המותג שלו למקום העבודה שלו בלי להתאמץ. הוא גדול בהרבה מכל הכוכבים שהיו בליברפול בתקופתו, ומזוהה עם הקבוצה יותר ממוחמד סלאח, וירג'יל ואן דייק וסאדיו מאנה ביחד. העצב על עזיבתו כה גדול, כי הוא נתפס כאדם היחיד שאינו ניתן להחלפה. ואולם, הגדולה הזו לא גרמה לחניכיו להרגיש מקופחים. בדיוק להיפך. לצורך העניין, אפילו כריסטיאן בנטקה, החלוץ הבלגי שלא היה רלוונטי אחרי בואו של קלופו והועזב בהזדמנות הראשונה, נהנה לספר שהגרמני היה המאמן הכי טוב שלו. לקלופ יש יכולת מיוחדת, כמעט בלתי נתפסת, להיות הפנים של המועדון, ובו בזמן להוות חלק אינטגרלי מהמרקם.
כי זו התרבות הארגונית שהוא הביא לליברפול. קלופ הוא מנהל אדיר בזכות יחסי האנוש שלו. הוא מקרין חום ואהבה באופן טבעי, וגורם לכל אחד במערכת – עד אחרון העובדים – להרגיש שייך. המחוות התמידיות שלו למען הקהילה היו חלק בלתי נפרד מהמותג של ליברפול בתקופתו. ההזדהות שלו עם העיר ועם הסביבה היתה מופלאה, קל וחומר עבור גרמני שמעולם לא חי באנליה קודם לכן. כפי שהיה אחד משלהם עבור אנשי מיינץ, ואחד משלהם עבור אנשי דורטמונד, הוא אחד משלהם עבור אנשי ליברפול. הוא דיבר בשמם ביותר ממובן אחד, וקולו נתפס כשפוי ביותר בליגה. הוא עשה זאת בלי לעורר אנטגוניזם במחוזות אחרים, אפילו כאשר התבכיין קצת יותר מדי. לכל המאמנים בסדר הגודל שלו יש שונאים. לקלופ אין. הוא בקונצנזוס בכל מקום.
לכן ליברפול תהיה בהכרח שונה מאוד בלעדיו. לא ניתן לרשת דמות כזו, ואיש אפילו לא ינסה להיכנס לנעליו – הן הולכות הישר למוזיאון. כמי שהגדיר את המועדון הזה מהרגע הראשון, הוא ישאיר חלל עצום, ומישהו אחר יצטרך להגדיר אותו אחרת לגמרי. החשש המוצדק של האוהדים הוא כי זה יהיה בהכרח פחות טוב. ליברפול שלו אף נתפסה באנגליה כמועדון היחיד שהוכיח את יכולתו לתת פייט לאורך זמן למנצ'סטר סיטי, וכעת ההגמוניה של התכולים עלולה להתחזק.
ההיבט הזה יעניק דחיפה מורלית נוספת לאדומים במאבק האליפות בעונת הפרידה של המאמן הנערץ. במידה ויישארו שתי קבוצות בלבד במירוץ, כמעט כל אנגליה וכל העולם – כולם יהיו בעד ליברפול. כולם ירצו כי קלופ ייפרד מהקבוצה עם תואר אליפות נוסף, והמוטיבציה בתוך המועדון תהיה עילאית. כאשר בורוסיה דורטמונד השיגה תוצאות חיוביות במשחקים שאחרי הודעתו על עזיבה, התבדח קלופ: "לו הייתי יודע שזו תהיה ההשפעה, הייתי מפרסם את ההודעה מוקדם יותר". אז הוא באמת עשה את התיקונים הנדרשים. ב-2015 זה בא באפריל, וב-2024 זה נעשה בינואר. תהיו בטוחים שהחודשים הקרובים יהיו מרגשים.
כי אלה יהיו החודשים האחרונים עם המאמן שהיה בקונצנזוס עוד לפני שהגיע. וכעת, ללא קשר לתוצאות, הוא יעזוב בקונצנזוס מוחלט, וייזכר לנצח נצחים כאחת האגדות הגדולות ביותר בתולדות ליברפול. כי זה היה החיבור המושלם, ועובדה זו היתה ידועה מראש. יורגן קלופ נועד לליברפול, ליברפול נועדה לקלופ.
מה דעתך על הכתבה?