אומרים שלכל אחד- גם בענף הכדורגל- יש מחליף, אבל כשמדובר בעזיבה הצפויה של יורגן קלופ בקיץ הקרוב, מי שיחליף את המנג'ר הגרמני לא רק שיכנס לנעליים העצומות שקלופ הותיר, אלא יאלץ להגיב ובמהירות בזק לסביבת עבודה שהייתה רגילה לסטנדרטים הגבוהים ביותר על ומחוץ לכר הדשא. קלופ הגיע לליברפול באוקטובר 2015 כשהמועדון שקע בבינוניות, הפנטזיה על זכייה באליפות הייתה לא מציאותית וסגל השחקנים הצטייר כממוצע למדי. בקיץ 2024 כשהמנג'ר הגרמני בן ה-56 ייפרד סופית מהמועדון המפואר מצפון-מערב הממלכה ויחשבו על ההישגים האדירים שהרדס השיגו תחת הנהגתו, הרשימה אכן תהיה ארוכה ומרשימה, אולם מה שחשוב לא פחות מהמורשת שקלופ יותיר אחריו היא התשתית היציבה והאיכותית שבנה לאורך השנים. ובראשה עומד כעת בראש מורם, וירג'יל ואן דייק.
פרט לרעייתו של קלופ, ככל הנראה כל מי ששמע על רצונו של המנג'ר הוותיק לעזוב בתום העונה הופתע, ובגדול. למנג'ר עדיין נותרו לאחר הקיץ הקרוב עוד שנתיים ביתרת חוזהו, ליברפול הנוכחית מצטיירת כעוצמתית והמרשימה ביותר מאז תחילת כהונתו, אבל כשהקפטן ההולנדי של המועדון נשאל לגבי 'היום שאחרי' עזיבת קלופ, הוא ענה בכנות שהוא עדיין לא משוכנע שהוא עצמו יהיה חלק מהתוכניות הללו. "אני לא טוב במספרים, אבל מה שאני כן יודע זה שלמועדון תהיה משימה מאתגרת למצוא מחליף ליורגן ולצוות המקצועי שמלווה אותו. זה לא עוד מנג'ר שעוזב, מדובר במנהיג שהוביל אותנו למקומות מרגשים.
זה רגע לא פשוט עבור ליברפול כמועדון וליברפול כעיר, יורגן לימד אותנו הרבה מעבר לכדורגל כאדם. כולנו נתגעגע, זה בטוח, אבל עד שיעזוב- יש לנו לא מעט משימות חשובות עבורנו העונה", שיתף השבוע. לעזיבה העתידית של קלופ תהיה השפעה ישירה על כל שחקן ושחקן בסגל העשיר של הרדס, ותיקים וצעירים כאחד, ובאשר לשאלת ואן דייק, תזמון עזיבתו של המנג'ר קריטי עבור ההולנדי הענק שהתמנה בקיץ לקפטן המועדון. כשהוא נושק לגיל 33 וכשנותרו לו 18 חודשים בלבד עד לסוף חוזהו הנוכחי, ואן דייק מנסה כעת לתמרן בין העתיד וסימני השאלה של ליברפול כמועדון לבין הרצון לסיים את העונה הנוכחית באופן העוצמתי ביותר. הוא כמובן ענה לכל השאלות הנדרשות בימים שלאחר ההודעה הדרמטית שהמועדון שחרר בשבוע שעבר, אך בו זמנית ניסה לשדר מסר של 'העיסוק בעזיבת קלופ חייב להסתיים בהקדם', יודע היטב שהסיכוי שזה אכן יקרה קלוש, עד בלתי אפשרי.
ליברפול תחת שרביטו של קלופ זכתה בכל תואר אפשרי לאורך קרוב לעשור קסום ובלתי נשכח- מליגת האלופות, הגביע האנגלי, גביע הליגה, אלופת העולם לקבוצות וכמובן הזכיה באליפות הליגה לאחר שלושים שנות יובש. בתקופת קלופ הנהלת המועדון גיבתה אותו ברכש שחקנים שהפכו את הקבוצה למצליחה ביותר וחלקם הפך לאגדות מועדון של ממש- סאדיו מאנה, בובי פירמינו, מוחמד סאלח, אליסון השוער הברזילאי- כל אחד מאותם שמות תרם תרומה מכרעת בדרכו שלו להצלחה הכבירה, אולם ספק גדול אם ליברפול הייתה הופכת למכונה משומנת ועקבית כל כך לולא צירופו של ואן דייק. הסכום אותו שילמה ליברפול לסאות'המפטון עבור רכישתו בדצמבר 2017 שעמד על 75 מיליון לירות שטרלינג, הפך את ואן דייק לבלם היקר אי פעם אך ביחס לתמורה שסיפק מדובר בעסקה ששינתה את הד.נ.א. של הקבוצה והמועדון לאורך פני ההיסטוריה.
ואן דייק כבר הוכיח בעונות העבר שהוא לא רק המנהיג ההגנתי של ליברפול, אלא הבלם המוביל בליגה והיכולות שהציג הכניסו אותו כבר בעודו שחקן פעיל לדיון הקבוע כמועמד לתואר 'גדול בלמי הפרמייר ליג בכל הזמנים'. זאת השוואה מחמיאה כשמשווים אותך לשמות אגדיים בדמותם של ריו פרדיננד, ג'ון טרי, וינסנט קומפאני ונמניה וידיץ', אך באותה נשימה העונה שעברה הוגדרה כמאכזבת ובעיקר מתסכלת עבור יושבי אנפילד ו-ואן דייק באופן אישי. 'הסטנדרטים של ליברפול צנחו השנה משמעותית', ביקר בפומביות אגדת המועדון, ג'יימי קארגר, שנחשב כבר שנים לאחד מבכירי הפרשנים במולדת הכדורגל, ולא היסס בתור שחקן הגנה לשעבר להפנות את האצבע המאשימה פעמים רבות גם כלפי ואן דייק.
קארגר לא היה היחיד שביקר את ואן דייק, כאשר שתי אגדות כדורגל הולנדיות בדמותן של רוד חוליט ומרקו ון באסטן אף השתמשו בשפה ישירה כלפי מי שמשמש גם כקפטן נבחרתן הלאומית. "מחליק על הקרח", הגדיר זאת חוליט, כשואן באסטן טען בפה מלא ש-'ואן דייק יוצר כאוס מוחלט על כר הדשא", אמירות שאמנם התפרשו כעל גבול המעליבות, אך העמידו תמונת מראה (בפני חלק מהפרשנים) על הנסיגה המשמעותית ביכולתו של ואן דייק בעונת 23/22.
ביקורת היא חלק מהמקצוע ו-ואן דייק, מתוקף היותו שחקן ותיק, ידע לתעל אותה היטב לשיפור דרמטי העונה, ולנוכח העובדה שלפני עונות בודדות הוא התאושש מפציעה קשה ברצועה הצולבת (פציעה שחיסלה קריירות שלמות בענפי ספורט שונים) , היכולת שלו העונה לשוב לאותם סטנדרטים גבוהים ונוקשים, מרשימה אף יותר.
ליברפול חוזרת הערב (18:30, ספורט1) לאצטדיון האמירויות למקום שהאיר לה פנים לפני שבועות ספורים בלבד עם ניצחון 0:2 בסיבוב השלישי של הגביע האנגלי. ואן דייק (שהיה חולה) כלל לא היה בסגל של הרדס, שהשיגו את הניצחון המרשים ללא הקפטן שלהם וללא מוחמד סאלח שהיה בעיצומן של ההכנות לאליפות אפריקה עם נבחרת מצרים. ביקורת מסוימת הושמעה כלפי העיתוי שבו קלופ בחר לשתף את החלטתו כשנותרו עוד ארבעה חודשים עד לסיום העונה הנוכחית, אולם באותה הנשימה הנסיבות שפירט לעזיבתו היו כנות והגיעו מעומק הלב- עייפות וההתרוקנות מאנרגיה בתפקיד כה תובעני.
ואן דייק המנוסה כבר טעם את טעמה של הצלחה מהי בעידן יורגן קלופ עם זכייה בתארים שונים ומגוונים ובעונה היסטורית, בה ליברפול מסוגלת (ויש היאמרו, אף פייבוריטית) ללכת עד הסוף בכל ארבעת המפעלים, הקפטן ההולנדי יכול להטביע את שמו וחותמו באותיות זהב כמנהיג של הרדס שינסו להעניק למאמנם מתנות פרידה מיוחדות במינן, כל אחת בדרכה שלה.
מה דעתך על הכתבה?