נתחיל דווקא מהסוף: מנצ'סטר סיטי כנראה תזכה שוב באליפות הפרמייר ליג ובכך למעשה בפועל תנפץ רשמית את השיא שקבעה בעונה שעברה, כשהפכה למועדון הראשון בתולדות מולדת הכדורגל שזוכה בארבע אליפויות ברציפות. זהו התסריט הריאלי וההגיוני ביותר, לנוכח האיזון המרשים (על ומחוץ לכר הדשא באת'יחאד), האיכות האדירה של הסיטיזנס יש בכל עמדה ובעיקר- נוכחותו פפ גווארדיולה על הקווים, עובדה שבעיקר מתסכלת את יריבותיה לצמרת והופכת את המשימה לאתגר את סיטי לקשה במיוחד. ועדיין, כשהפרמייר ליג עתידה לצאת לדרך בקרוב מאוד (יום שישי, מנצ'סטר יונייטד- פולהאם, ספורט1, 22:00), הלך הרוח בממלכה הוא שמאבק האליפות השנה עתיד להיות רחב, שונה ובעיקר יכלול מועדונים רבים יותר, בהשוואה לשנים האחרונות שאופיינו במאבק דו-ראשי מובהק. ומדוע?
ראשית, ראינו באופן מובהק כיצד הפערים הצטמצמו בעונה שעברה. ארסנל, שסיימה במקום השני במשך שנתיים ברציפות הצליחה לאתגר את סיטי ולהוביל את הטבלה באופן מרשים וגררה את ההכרעה עד למחזור הסיום. עשרים שנות יובש מאז הפעם האחרונה בה זכו באליפות בצד האדום של צפון לונדון וכעת זה מרגיש שהפרויקט הצעיר והמבטיח של מיקל ארטטה מוכרח לשאת פרי. גם בעתות משבר בתחילת הקדנציה של המנג'ר הספרדי בן ה-42 קברניטי המועדון גיבו את ארטטה בסבלנות יוצאת דופן כשהתוצאות היו רחוקות מלהרשים והעניקו לו בפועל 'צ'ק פתוח' לרכש מאסיבי. שינויים משמעותיים בחוליית ההגנה המזדקנת דאז (שמובלת כעת בגאונות על ידי סאליבה וגבריאל מאגלאס) וחיזוקים לאורך השנים (כשהאחרון להצטרף, ריקרדו קלאפיורי, מסתמן כהחתמה מדויקת למדי) לצד רכישתו של דקלן רייס ובעיקר ההוכחה בשנה שעברה שגם ללא חלוץ '9' מובהק שמספק שערים בעקביות, הנטל ההתקפי התחלק באופן שווה ומרשים בין יתר השחקנים. אם ארסנל תכשל במשימת הזכייה באליפות, עיקר הדיון יוסט באופן חד וטבעי לעמדת המנג'ר והאם לארטטה אכן יש את היכולת להוביל את האנייה האדומה לחוף המבטחים הנחשק.
ליברפול סיימה את העונה שעברה במקום השלישי ובפער של 9 נקודות מסיטי אבל הייתה בפועל במאבק האליפות עד המחזורים האחרונים, כשבשלב מסוים של העונה לאחר הזכיה בגביע הליגה, עיקר הדיון סביב המועדון היה האם בעונתו האחרונה של יורגן קלופ הרדס מסוגלים לעשות דבר היסטורי ולזכות בכל ארבעת המפעלים בהם השתתפו? קיץ רגוע למדי עבר על יושבי אנפילד בגזרת ההעברות, אבל השינוי המאסיבי בעמדת המנג'ר – אליה הונחת מאמנה של פיינורד רוטרדם, ארנה סלוט, הוא שינוי עצום שדורש התאמות ובעיקר הסתגלות למציאות מקצועית חדשה. ליברפול נראתה מתואמת ומרשימה במשחקי קדם העונה והיתרון המרכזי שלה הוא חדר ההלבשה המאוחד שמורכב משחקנים שכבר התנסו במאבק האליפות (וחלקם אף זכו בו בעצמם לפני ארבע שנים) וינסו לאפשר לסלוט נחיתה והתאקלמות מהירה באינטנסיביות הכרוכה בפרמייר ליג חסרת הרחמים.
אסטון וילה תחת אונאי אמרי הפכה ליריבה שכל קבוצה בליגה פשוט שונאת לשחק מולה ואף הוזכרה בנשימה אחת בחודשי החורף האחרון כמועמדת לזכייה באליפות, עד שאיבדה מומנטום בעקביות בהמשך. ועדיין, וילה (שאיבדה את דאגלס לואיז הברזילאי, שעבר ליובנטוס) עמדה ביעד המרכזי שהציבה לעצמה בעונה שעברה כשהעפילה לליגת האלופות וסיימה במקום הרביעי המרשים. צלילי הצ'מפיונס ליג שיתנגנו ביציעי 'וילה פארק' יהפכו את האצטדיון בברמינגהאם למקום אמוציונלי במיוחד במהלך אמצע השבוע ולמרות העובדה שראינו בעבר מועדונים שמתקשים לשלב את האתגר הכרוך במשחקי ליגת האלופות לצד מחזורי פרמייר ליג, האמונה היא שהתהליך שאמרי מוביל מאז לקח את המושכות מסטיבן ג'רארד לפני קרוב לשנתיים ימשיך להתעצם ולקרב השנה את וילה צעד קדימה במטרה לנסות ולהפוך למועמדת ראויה לזכייה באליפות.
טוטנהאם, קבוצתו של מנור סולומון, חוותה פתיחת עונה יוצאת מן הכלל בשנה שעברה והצליחה להתאושש מעונה מתסכלת קודמת שהסתיימה ללא העפלה למפעלים אירופאיים. בעונת הבכורה של מאמנה האוסטרלי, אנג' פוסטגוגלו, בכדורגל האנגלי, התרנגולים הוכיחו שיש חיים לאחר עזיבתו של אגדת המועדון, הארי קיין, והצליחה להציג כדורגל התקפי ואינטנסיבי למדי תחת פוסטקוגלו. בזווית הישראלית, מנור סולומון, שנפצע באימון הקבוצה בסוף ספטמבר שעבר, לא לקח חלק במשחק רשמי של המועדון במשך קרוב לאחד עשר חודשים והשתלב באופן חלקי בלבד במשחקי ההכנה של הקבוצה. סולומון עתיד לצאת להשאלה בעונה הקרובה כשלמרות שהוא מחזיק בהצעות ממועדונים מהבונדסליגה והליגה הצרפתיתי, העדיפות שלו היא להישאר באנגליה, כשוולבס, לסטר סיטי וברייטון הוזכרו כמועמדות לקלוט אותה בהשאלה באופן ראשוני לעונה הקרובה. הנחתתו של דומיניק סולנקה כחלוץ הרכש החדש של התרנגולים קיזזה באופן משמעותי את התקווה של סולומון להשתלב מחדש בטוטנהאם, אבל העניקה לקבוצה את החלוץ המרכזי אליו שיוועה במשך עונה שלמה ויכול לתת לה את החדות הנדרשת כדי לעשות צעד קדימה לכיוון ארבע הראשונות ואולי אפילו לפנטז על מעורבות במאבק האליפות.
מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי, שניים מהשמות שהיו הכוח העולה והמוביל של הליגה מאז היווסדה לפני למעלה משלושים עשורים, ינסו בעיקר להתגבר על עונה קודמת מביכה, אבל באותה נשימה יתמודדו עם אתגרים וקשיים מהותיים שונים בתכלית. בזמן שיונייטד אמנם חוותה עונת פרמייר ליג שלילית להחריד, היא הצליחה לשריין לעצמה זכייה בגביע האנגלי בסיום השנה שעברה, השיגה את הכרטיס לאירופה ברגע האחרון ונתנה למנג'ר הקבוצה, אריק טן האח, הארכת חוזה ראויה (תלוי את מי שואלים). קיץ 24' היה עמוס בשינויים מרכזיים הרחק מכר הדשא באולד טראפורד כאשר מגוון בעלי תפקיד ניהוליים הוחלפו ומשב אופטימיות יוצא דופן החל לחלחל ממשרדי ההנהלה ליושבי תיאטרון החלומות. השדים האדומים אמנם פתחו את העונה ברגל שמאל עם הפסד ליריבה העירונית השנואה, סיטי, במשחק מגן הקהילה, אבל כן יצרה מצבים, נראתה מסוכנת ובעיקר- הרבה יותר מאוחדת בגרסתה החדשה.
בצ'לסי ביצעו זעזוע (נוסף) על הקווים בסיום העונה שעברה כשהחליטו להיפרד ממאוריסיו פוצ'טינו לאחר עונה אחת בלבד כמנג'ר המועדון. המאמן הארגנטינאי, שבאופן מפתיע הצליח לצבור קהל מעריצים בקרב יושבי סטמפורד ברידג' למרות עברו כמאמן יריבתה השנואה של הבלוז, טוטנהאם הוטספר, הוחלף באנזו מארסקה האיטלקי, שהגיע למערב לונדון לאחר עונה חיובית כמנג'ר לסטר סיטי, בסיומה השיב את השועלים לליגה העליונה. מארסקה נבחר לתפקיד בשל הקמפיין המרשים בצ'מפיונשיפ בעונה שעברה, אך גם בזכות ימיו המשותפים כעוזרו של פפ גווארדיולה במנצ'סטר סיטי והתקווה של קברניטי צ'לסי שהניסיון תחת הנהגתו של פפ יעניק למארסקה את האיכות הנדרשת כדי להוביל את הפרוייקט השאפתני (ועד כה, כושל למדי) מאז טוד בולי הפך לבעלי המועדון.
'סיטי, ועוד 19', היא אימרה שהוטמעה היטב בקרב אוהדי הפרמייר ליג השונים, מניוקאסל ועד בורנמות' ועל סמך רשימת ההישגיים המרשימה שהסיטיזנס צברו בכהונת גווארדיולה, זוהי אימרה שמשקפת מציאות ריאלית למדי. ועדיין, ההתחזקות של יתר קבוצות הצמרת והיכולת שלהן להפתיע את האלופה המכהנת באופן עקבי בשנה שעברה יעניקו תקווה שדווקא השנה סיטי תמעד לנוכח התחרות שהולכת ומתרחבת. בקיץ האחרון ביורו הכדורגל אמנם בסופו של דבר לא 'שב הביתה', אבל הפרמייר ליג סוף סוף חוזרת ובתזמון נהדר לאחר שלושה חודשים. ואיזה כיף לנו, האוהדים.
מה דעתך על הכתבה?