כסף לא קונה הכל: מנצ'סטר סיטי בדרך לעונש החמור בהיסטוריה

בימי הביניים ללוחמים האנגלים והוולשים שהגיעו לקרבות בצרפת במסגרת מלחמת מאה השנים, היה יתרון יחסי משמעותי על פני יריביהם הצרפתים. הם ידעו להשתמש בחץ וקשת מאוד ארוכים ומאוד חזקים שעשויים מעץ הטַקְסוּס ונקראו "Longbow". החצים הללו ריסקו את ההגנות הצרפתיות בקרבות מפורסמים בשנים 1346, 1356 ו-1415 ויצרני החצים והקשתות היו ממש גיבורים לאומיים עד שב-1450, בקרב פורמיגני – אחד הקרבות האחרונים של מלחמת 100 השנים – הצרפתים התחילו להשתמש בתותחים כנגד החיילים שבאו מבריטניה. ואולם, החצים והקשתות הללו עדיין היו בשימוש של הבריטים עד 1513 – עד כדי כך חצי ה-"Longbow" היו משמעותיים בהיסטוריה הצבאית של בריטניה.

לפרויקט ההתמודדות של מנצ'סטר סיטי עם הרגולציה של אופ"א, הפייר פליי הפיננסי, קראו בסיטי "Project Longbow". כן – הפרויקט הסודי שנועד להילחם עם הרגולציה המשמעותית ביותר בכדורגל האירופי, קראו האמירתים על שם החץ וקשת שהיו כל כך יעילים נגד הצרפתים כי מי שיצר את הפייר פליי הפיננסי היה מישל פאלטיני, נשיאה הצרפתי של אופ"א לשעבר.

קודם כל, קצת היסטוריה

לפני שנכנסים לממבו ג'מבו משפטי, בוא נזכר למה ב-2011 הכניסו את חוקי הפייר פליי הפיננסי לתוכנית רישיונות המועדונים של אופ"א (רגולציה שבסופו של דבר אומצה על ידי רוב הליגת באירופה). בתחילת העשור הקודם, אבו דאבי וקטאר רכשו את מנצ'סטר סיטי ופריז סן ז'רמן והתחילו להשקיע בהן כסף שאין לאף אחד אחר בעולם הכדורגל. באופ"א הרגישו שאם לא היו מגבילים, או לפחות מנסים להגביל, את ההשקעות שלהן עד מהרה כל הכישרונות היו מוצאים את עצמם בפריז ובמנצ'סטר. ועוד יותר מפחיד, מבחינת בעלי הקבוצות ומנהלי הקבוצות שדחפו לרגולציה הזו, הניסיונות לרדוף אחרי מועדונים בשליטת המדינות העשירות בעולם, היו מותירים מועדונים רבים בחובות כבירים.

הפייר פליי הפיננסי, רגולציה מאוד בעייתית ולא הוגנת, בעצם חייבה את כל המועדונים לחיות על פי יכולתם הטבעית. כלומר אך ורק מ"הכנסות כדורגל" שהם יוצרים – כרטיסים, זכויות שידור, ספונסרים ורווחים בשוק העברות השחקנים. המשמעות של הרגולציה היתה שלבעלים עשיר אין את האפשרות להכניס את היד לכיס ולכסות הפסדי עתק שנוצרים בגלל הוצאות מופרזות על הסגל.

וכאן, העלילה מסתבכת. בסוף 2018 המגזין הגרמני "דר שפיגל" חשף עשרות מסמכים שמוכיחים כי מנצ'סטר סיטי שברה את חוקי הפייר פליי הפיננסי בצורה מודעת ומתוכננת. ב-2019 סיטי הורשעה על ידי אופ"א בשבירת חוקי הפייר פליי והושעתה לשנתיים מליגת האלופות. בסיטי גייסו את מיטב עורכי הדין שלהם וערערו לבית המשפט העליון לערעורים בספורט, "CAS". ב-2020 סיטי ניצחה בערעור – לא בגלל שלא היתה אשמה, אלא בעיקר בגלל ש-"CAS" קבע שטכנית, חוקי הפייר פליי שסיטי שברה, התיישנו. או כפי ש-"CAS" הבהיר בפסיקת הדין שלו "הפרות רגולציות הפייר פליי הפיננסי לא בוססו מעבר לכל ספק או שחלה עליהם התיישנות". סיטי כן נמצאו אשמים במספר סעיפים מופחתים ונקנסו ב-10 מיליון יורו.

כל זה לא משנה כי השבוע הסתיימו הדיונים בהקשר ל-115 אישומים של הפרמיירליג נגד מנצ'סטר סיטי – על אותן הפרות של חוקי הפייר פליי – אבל של הליגה האנגלית הבכירה. ובמקרה של הפרמיירליג, אין חוק התיישנות ואין כל כך הרבה עניינים טכניים-משפטיים כמו שהיו בהליך הרישיון של אופ"א. כלומר, הסיכוי להרשעה הוא די גדול. האישומים רבים. 54 אישומים על כך שלא דיווחו אינפורמציה פיננסית מדויקת, 35 אישומים על כך שלא שיתפה פעולה עם חקירת הפרמיירליג, 14 אישומים על העברת אינפורמציה לא נכונה על תשלומים לשחקנים ומאמנים, 7 עבירות על חוקי הרווח והקיימות של הפרמיירליג, 5 אישומים על כך שלא עמדו בחוקי הפייר פליי הפיננסי של אופ"א.

לפי כתבי האישום, במשך תשע שנים עד 2017 המועדון לא סיפק אינפורמציה פיננסית מדויקת לגבי ההכנסות שלו. בין 2009 עד 2013, לא העבירו פרטים מלאים על כמה הם משלמים למאמנים שלהם. מ-2010 עד 2016 הם לא נתנו פירוט מלא על שכר השחקנים, ומ-2018 הם פשוט לא משתפים פעולה עם הפרמיירליג.

המיילים מוכיחים תרמית

צריך לומר, במגזין "דר שפיגל" הוכיחו עם חשיפת מיילים ושיחות בין מנהלי המועדון איך מנצ'סטר סיטי כופפה את החוקים החדשים עד שנשברו. האי-מיילים שהודלפו היו בין מנהלי המועדון לבעלים באבו דאבי ומראים, מעבר לכל ספק, שהפסדים כוסו על ידי הסכמי חסות מנופחים בין חברות מאבו דאבי למנצ'סטר סיטי, שקיבלו כסף מהבעלים של מנצ'סטר סיטי (ADUG) כדי לשלם את הסכומים של סיטי. זה התוכן ממייל אחד בין גרהאם וואלס, מנהל הכספים של מנצ'סטר סיטי לסימון פירס, סגן נשיא המועדון. על המייל הזה כותבו רוב ההיררכיה של סיטי. "יש לנו עסק שבו אנחנו צריכים להראות קבלות שונות מבנקים שונים, כי העסק שלנו לא יכול ליהנות ממימון ישיר", כתב וואלס. "אנחנו צריכים שהכסף שאנחנו מייחסים ל-Etisalat, ADTA, AABAR ואתיחאד, מתקבל על ידנו מגופים שונים בניגוד למימון ישיר של שותף למועדונים שמגיע בגוש אחד. אנחנו צריכים את האפשרות להראות את הבידול בין המימון של הבעלות מאבו דאבי כדי לא להיראות כגורם בעל שליטה/השפעה".

המיילים הרבים האחרים שנחשפו הם באותה הרוח. כלומר, איך עובדים על המערכת. איך מעבירים יותר ויותר כסף מהבעלים לסיטי – אבל בצורה שזה יראה כ"הכנסה טבעית". ובמיילים הללו גם נחשף השם של "הפרויקט" האמרתי הזה: Longbow Porject. כך קרה שחברות כמו חברת התעופה של אבו דאבי, אתיחאד, קיבלו כסף מ-ADUG כדי לשלם הסכמי חסות גדולים באופן משמעותי ממה שהן היו יכולות לשלם. למשל, אתיחאד שילמה רק 8 מיליון ליש"ט מתוך הסכם בשווי 67.5 מיליון ליש"ט בשנה. את שאר הכסף, כאמור, העבירה ADUG לאתיחאד. הסכמים דומים נחתמו עם חברת הנפט מאבו דאבי, Aabar ועם רשות התיירות של אבו דאבי. אנשי המועדון ואנשי אבו דאבי הכחישו בפומבי שזה מה שקורה – אבל המסמכים שנחשפו הוכיחו מה שמתנגדי הפייר פליי הפיננסי אמרו כל הזמן – אין באמת דרך למנוע ממדינות כמו קטאר ואבו דאבי להשקיע בקבוצות הכדורגל שלהם.

מה גם שבאבו דאבי יש כסף רב ללוביסטים ולאנשי ממשל בריטים לשעבר, שהקימו חברות קש ואף רכשו בנק איסלנדי שפשט רגל כדי שאלו "יקנו" את זכויות התדמית של שחקני מנצ'סטר סיטי. כך שילמו לשחקנים בדרך עוקפת רגולציה – מה שצמצם את ההוצאות והגדיל את ההכנסות. סיטי לא הפסיקה לרמות לכאורה עד היום. הקבוצה נמצאת היום בפסגת "ליגת הכסף" של דלויט – שזו רשימה של הקבוצות הכי מכניסות בעולם – עם הכנסות טבעיות כביכול של יותר מ-800 מיליון ליש"ט. אבל באמת שאי אפשר לסמוך על הנכלוליות של מנהלי הסיטיזנס.

ב-2022 אתר תחקירי הכדורגל הנורבגי "Josimar" פרסם תחקיר על "שותפת ההימורים" של מנצ'סטר סיטי, חברת "8Xbet". החברה ללא מייסד ועם מנכ"ל לא מוכר כלל בעלת צמד עובדים שלהם לא היו פרופילים לגיטימיים ברשתות החברתיות. "שגריר" החברה הוא טדי שרינגהאם, חלוץ נבחרת אנגליה לשעבר, אבל הפרשנויות שלו עבורה צולמו כולן בטלפון ובביתו, והביאו לעמוד היוטיוב של החברה פחות מ־100 צופים.

לבסוף, "8Xbet" הציגה את עצמה כשותפות תאילנדית־אינדונזית־וייטנאמית, אבל לפי "Josimar" החברה בכלל ממוקמת באיחוד האמירויות – כלומר הסיכויים שהיא עוד ענף של ADUG להעברת כספים לסיטי הם לא קטנים. וזה נכון גם לחברות אחרות שהן היו או עדיין שותפות של סיטי – Wega, חברה שהעניקה חסות בשווי מאות אלפי ליש"ט בשנה למרות שמכרו פחות מ-150 מהמוצר שלהם (כרטיסי תשלום בסאונד) או חברת הקריפטו האמריקאית 3Key Partnership, שאותו סיטי נאלצה לבטל כשהתברר שהחברה לא באמת קיימת. ובנוסף לכל הרמאיות הללו, לאחרונה גילו שסיטי לא משלמת לצוות הניהולי שלה: הכסף למשכורות שלהם מועבר מהחברה־האם של סיטי, CFG, שאינה כפופה לחוקים של אופ"א.

השורה התחתונה היא זו. אנחנו יודעים מהדו"חות שיצאו שבין 2012 ל-2021 הבעלים של מנצ'סטר סיטי, אבו דאבי, השקיעו – באופן רשמי – 684 מיליון ליש"ט בקבוצה. מדובר על הסכום הכי גבוה שבעלים השקיעו בקבוצה – ובאופן משמעותי. רומן אברמוביץ' השקיע באותן השנים 516 מיליון ליש"ט והוא הבעלים השניים הכי משקיעים. אבל אם מחשבים את החסויות מאבו דאבי וחברות מפוקפקות שבאבו דאבי כנראה המציאו, השקעת הבעלים בטוח תעמוד על הרבה יותר מ-800 מיליון ליש"ט.

לפי חישובים של CIES Football Observatory, העלות של הסגל של מנצ'סטר סיטי עמדה ב-2021 על 1.07 מיליארד ליש"ט – הכי הרבה באירופה בזמנו. כיום, שווי הסגל של סיטי, עומד כיום על 1.2 מיליארד ליש"ט (מקום שני באירופה לריאל מדריד – 1.4 מיליארד ליש"ט אבל בניגוד לסיטי, ההכנסות של ריאל מדריד היו אמיתיות).

רק לשם השוואה, באותן השנים הבעלים של מנצ'סטר יונייטד, משפחת גלייזר, שאבו מהמועדון 514 מיליון ליש"ט. באופן הזוי, השקעה של 800 מיליון ליש"ט היא לא חוקית בעוד ששאיבת 514 מיליון ליש"ט ממועדון כדורגל היא חוקית לחלוטין. ואולם, זה מה שהחוקים מאפשרים, וזה ברור שמנצ'סטר סיטי שברה את החוק. רימתה את יריבותיה וסביר להניח שתיענש בחומרה והעונש החמור עוד יותר הוא שכנראה פשוט לא תוכל להיבנות מחדש כמו שהיא רגילה – עם כל הכסף בעולם.