שבע שנים מאז ששודרה עונתה הראשונה של סדרת הדוקומנטרי 'Sunderland 'Til I die!'בדצמבר 2018 ועושה רושם שהשינוי במועדון- ובעיר כולה- אכן קרה. מקצועית כמובן, לאחר שמטרת העל, חזרה לפרמייר ליג לאחר היעדרות ממושכת קרתה ובגדול, אך חשוב מכך, הלך הרוח ומשב האופטימיות ששב לחבל הארץ הנלהב ביותר במולדת הכדורגל הלך והתעצם.
'מדוע דווקא אנחנו קבוצת האוהדים שאף פעם לא שמחים?!', תהתה בתסכול מופגן אוהדת הקבוצה (ואחת מדמויות המפתח בדוקומנטרי) מישל בראקלאף לאחר ההפסד בגמר הליגה הראשונה לצ'רלטון לפני שש שנים. מישל וחברה הקרוב, איאן ווייק, הן לא רק דמויות מפתח בסדרה, אלא דמויות שמייצגות את סנדרלנד באופן המובהק ביותר. עשרות שנות חברות, רגעי אושר עם המועדון, אינספור רגעי שפל וגם הקרבה אישית טוטאלית כדי להיות שם ולתמוך לאורך כל הדרך.
ווייק, שאף זכה להיות עם המועדון בזכייה בגמר הגביע האנגלי בוומבלי בשנת 1973 טעם הצלחה רגעית, שתובלה בכשלונות רבים בהם צפה מקרוב, החל מההפסד בגמר גביע הליגה ב-1985 ועד ההפסד לצ'רלטון ב-2019. שישה ביקורים שונים על הבמה הלאומית, שש אכזבות והוצאות כספיות עצומות (כולל מכירת ביתו הפרטי) על מנת לממן את התשוקה האישית, שלוותה בתסכול מתמשך, עד שסוף סוף ראה מקרוב הצלחה בוומבלי עם ניצחון על וויקום וונדררס בגמר הליגה השלישית לפני כשלוש שנים וחזרה לליגת המשנה.
במשך שלוש עונות ליווה הדוקומנטרי את המועדון במסע שהוגדר כרכבת הרים אמוציונלית כשבאופן אירוני, המחשבה הראשונית הייתה להעניק לצופה זווית ראיה אישית ואינטימית לתוך הקרביים של המועדון בזמן שהוא מנסה לשוב לליגה העליונה, אך בפועל המציאות המקצועית הכתה ב-'חתולים השחורים' שחוו ירידת ליגה שניה ברציפות, הישר למרתפי הליגה השלישית.
זה מרגיש שאוהדי סנדרלנד חוו כבר הכל מאז שודר הדוקומנטרי לראשונה: קריסה מקצועית, חילופי מאמנים בקצב מסחרר ובעלים חדשים ומבטיח בדמותו של קייריל לואי דרייפוס, שפיזר הבטחות רבות בתחילת דרכו, אולם באופן מפתיע גם הצליח לגבות את מרביתן את כה. כשהשתלט על בעלות הקבוצה לפני ארבע שנים בגיל 23 בסך הכל ועם רזומה כבנו של המיליארדר הצרפתי (ובעלי מארסיי לשעבר) רוברט לואי דרייפוס, נתפס יושב הראש הצעיר בחשדנות ראויה מצד העיר כולה, שכבר נפגעה אנושות מבעלים קודמים שפיזרו התחייבויות אך בפועל רמסו את תקוותיהם באופן טוטאלי שוב ושוב. לא הפעם, כאשר המועדון שב לפרמייר ליג לראשונה מזה שמונה שנים ועשה זאת בעצמאות, גאווה וקיום הבטחות בפועל על כר הדשא.
סנדרלנד היא לא עוד עיר אנגלית שגרתית בצפון הממלכה, היא מקום מאתגר לחיות בו שמשלב קהילה, קשיים כלכליים יומיומיים ואפשרויות תעסוקה מוגבלות במיוחד. אצטדיון האור, ביתה של סנדרלנד, נחשב לחוף מבטחים עבור התושבים המקומיים במשך עשרות שנים ועל אף העובדה שהקבוצה מעולם לא נחשבה לאחת מאריות הפרמייר ליג, בסיס האוהדים שלה יצרו לעצמם מוניטין של קשיחות ראויה ואת אצטדיון האור למבצר של ממש בהיבט התוצאות לעתים, ובאותה מידה כמקום שאף קבוצה אורחת לא רוצה לבקר בו.
אגדת ניוקאסל יונייטד ומלך שערי הפרמייר ליג בכל הזמנים, אלן שירר, נהג לשתף באופן קבוע עד כמה תיעב את הצורך לשחק בחוץ נגד הקבוצה המקומית ואת הקושי הגדול- מבחינה פיזית ומנטלית- להתמודד עם הר הגעש שיצרו אוהדי 'החתולים השחורים' בכל פעם כשפגש אותם בדרבי המחוזי. אפרופו ניוקאסל, היא כבר הצליחה להסיר את 'קללת וומבלי' לאחרונה, כשזכתה בגביע הליגה לפני תשעה חודשים וקטעה רצף של שבעים שנות יובש ללא זכייה בגביע מקומי.
השקעות עתק ברכש לא מעניקות לאף עולה חדשה הצלחה מובטחת בפרמייר ליג האכזרית אולם זה מרגיש שהסכום הגדול (מעל 130 מיליון לירות שטרלינג) שהנהלת סנדרלנד הוציאה בקיץ 2025 הושקע בצורה מאוזנת ונכונה. קפטן ארסנל לשעבר, גרניט צ'אקה, שעשה בהמשך חיל בגרמניה עם זכייה היסטורית בבונדסליגה עם באייר לברקוזן, היה מטרת הרכש המרכזי בקיץ האחרון, שהושג בהצלחה, ולמרות תבוסה מוחצת במחזור הליגה האחרון באת'יחאד נגד מנצ'סטר סיטי (3:0), השגת 23 נקודות לאחר 15 מחזורים היא נתון מספק למדי עבור אוהדי הקבוצה, שמוצאים עצמם נטועים היטב במרכז הטבלה ובמרחק גדול ממאבקי ההישרדות נגד ירידת ליגה.
תיקו מכובד נגד האלופה באנפילד לאחרונה (במשחק בו סנדרלנד הייתה קרובה מאוד לניצחון בתוספת הזמן), חלוקת נקודות נגד ארסנל בבית וניצחון דרמטי על אלופת העולם למועדונים, צ'לסי, לפני כחודש וחצי, הן כולן דוגמאות לסכנה המוחשית שסנדרלנד מציבה בפני יריבותיה ומתמודדת עם המובילות שבליגה ברוב המקרים ללא רגשי נחיתות.
דמויות המפתח מעונות הדוקומנטרי השונות בדמותן של החייל הבריטי לשעבר, אנדרו קאמיס, נהג המונית האסרטיבי פיטר פארר ומישל בראקלאף יהיו שם הערב (16:00, ספורט1) לדרבי המחוזי מול ה-'מאגפייז' ויקוו להנציח את האוהד המושבע, איאן ווייק, שהלך לעולמו לפני כשנתיים וכבר לא זכה לראות את סנדרלנד בפרמייר ליג.
העונה השלישית מסתיימת בהלווייתו של ווייק, כשהכומר המקומי שיתף ברגש, 'אהבה אינה מסתיימת ברגע המוות, ולאהוב את מועדון הכדורגל סנדרלנד היא אהבה שנמשכת לנצח'. משפט שמייצג יותר מכל את ה-'חתולים השחורים', שחיכו לעימות החזיתי בפרמייר ליג מול היריבה השנואה מכל קרוב לעשור וחשים שהם כעת בדרך הנכונה לחזרה לימים טובים יותר עבור המועדון ואך חשוב מכך, עבור העיר כולה.
מה דעתך על הכתבה?