אז זהו, זה הסוף. רובן אמורים פוטר מתפקידו כמאמן מנצ'סטר יונייטד, 14 חודשים בלבד לאחר שהגיע בקול תרועה לאולד טראפורד.
אז זהו, שלא. זאת אומרת, כן, השדים האדומים אכן נפרדו מהמאמן הפורטוגלי, אך שום דבר בזה לא מרגיש כמו סוף. זו גם רחוקה מלהיות התחלה של משהו חדש ומרגש, או מפחיד. זו פשוט עוד נקודה בגלגול שחוזר על עצמו כבר כמעט 13 שנה במנצ'סטר יונייטד.
היינו בה כבר פעם, היא ממש לא זרה לנו. בין אם זה ז'וזה מוריניו, שסיים שני בפרמיירליג למנצ'סטר סיטי שצברה 100 נקודות בעונה, ובקיץ שלאחר מכן קיבל אך ורק את פרד ודיוגו דאלוט. ובין אם זה ראלף ראגניק, שהצביע על הבעיות השורשיות הקיימות במועדון, הודה כי אף מאמן לא יוכל לפתור אותן אך ורק בכוחות עצמו, ולבסוף הוסר גם הוא מתפקידו.
כשמאמן מנצ'סטר יונייטד, בעשור וקצת האחרון, עומד על שלו ומסרב לקבל את המדיניות החובבנית של המועדון – הוא מפוטר. אין מקום לביקורת על ההנהלה ומקבלי ההחלטות, שממשיכים לצעד הבא בגלגול.
Ralf Rangnick knew the problem years back.
— Ryan, Ruben MUFC 🇾🇪 (@RubenWay_) January 4, 2026
pic.twitter.com/EBvrPLgETq
הרי ברור מה יקרה עכשיו. בין אם זה עכשיו, או בקיץ הקרוב, יגיע עוד מאמן. גם הוא ידרוש גיבוי, שיצטרך לבוא לידי ביטוי בשני דברים עיקריים – זמן, ושחקני רכש. בהתחלה יגבו אותו, אך לאורך זמן הסבלנות תדעך, ואיתה גם התמיכה.
בשלב הזה קיימות שתי אפשרויות. הראשונה היא מה שנקרא "To go out fighting". לקרוא לילד בשמו, להפנות אצבע מאשימה כלפי אותם חדלי אישים שמנהלים את מה שאמור להיות אחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בעולם, ולשאת בהשלכות. השנייה? לסבול בשקט, שיסמנו אותך כשעיר לעזאזל. בדרך הזו הלכו אולה גונאר סולשיאר, לואי ואן חאל, ולא מזמן גם אריק טן האח.
אני ממש לא טוען שלכל אחד ממאמני השדים האדומים מאז סר אלכס פרגוסון, הייתה היכולת להחזיר את המועדון לגדולתו. ממש לא. אך מספר פעמים, כולל עכשיו, נגזלה ממנו הזכות לגלות את הפוטנציאל המלא של המאמן.
ב-2011, לאחר שמנצ'סטר יונייטד זכתה באליפות ה-19 שלה, זאת ששמה אותה אז ראש וכתפיים מעל ליברפול, נוגן באולד טראפורד בין היתר השיר "Not Nineteen Forever" (לא תשע-עשרה לנצח) של הקורטינרס. שנה לאחר מכן השער המאוחר של סרחיו אגוארו צילק את אוהדי השדים האדומים, אך בעונה הבאה אחריה, השיר הבטיח את שקיים, כשיונייטד זכתה באליפות ה-20 במספר שלה.
שיר סימבולי לאירוע שכזה כנראה לא הצליחו למצוא, אבל לפחות היה את גדול מאמני הכדורגל בכל הזמנים, שיישא נאום פרישה מרגש. סר אלכס פנה לקהל באולד טראפורד, ולכל אוהדי מנצ'סטר יונייטד שצופים ברחבי העולם, כשהבהיר להם שהעבודה החדשה שלהם, היא "לעמוד לצד מאמנם החדש". מי כמוהו יודע עד כמה חשובה הסבלנות, והאמונה בתהליך של קבוצת כדורגל תחת מאמן חדש.
חבל שראשי המועדון לא הסבו יותר תשומת לב לדבריו של הסקוטי. במידה ולא ישנו את דרכיהם, או יוותרו על מקומם – זה עלול להיות 20 לנצח.
מה דעתך על הכתבה?