אחרי פתיחת עונה לא פשוטה, פלוריאן וירץ מתחיל להיכנס לעניינים בליברפול. בריאיון עם קלי סומרס ל-BBC, הקשר ההתקפי דיבר על הדרך הארוכה שעבר – מהילדות בגרמניה, דרך ההיסטוריה שעשה בלברקוזן ועד ההסתגלות המורכבת לאנפילד.
וירץ בן ה-22 הצטרף בקיץ לאלופת אנגליה בעסקת ענק של 116 מיליון ליש"ט. למרות הציפיות הגבוהות, הוא נזקק ל-190 ימים עד שכבש את שערו הראשון במדי הרדס. מאז, הקצב השתנה: חמישה שערים וחמישה בישולים בתוך חודש מצביעים על כך שהגרמני סוף סוף מצא את מקומו בפרמיירליג.
כשנשאל על הזיכרונות הראשונים שלו מכדורגל, סיפר וירץ: "זה חייב להיות בעיר שבה גדלתי, אולי על המגרש עם אחותי. שיחקתי בהתחלה בגרין וייס בראוויילר, אבא שלי היה הכל שם. בלי אבא שלי, המועדון לא היה עובד. לפעמים בימי ראשון הוא אפילו מסמן את הקווים על הדשא. הוא עשה באמת הכול. הוא היה יותר קשוח איתי מאשר עם אחרים, אבל אני חושב שזה עזר לי קצת".
בנוגע לרגע שבו הבין שכדורגל יכול להפוך לקריירה, אמר: "כנראה שהרגשתי את זה מאוד מוקדם. בבית הספר או ברחוב תמיד שמו אותי בקבוצה עם פחות שחקנים, כי אמרו שהקבוצה השנייה צריכה יותר שחקנים כדי להתמודד איתי".
על המעבר הראשון למועדון גדול, בגיל צעיר מאוד, סיפר: "זה היה בגיל שש או שבע. בחרתי בין קלן לבאייר לברקוזן. ההורים שלי רצו שאנסה את שני המקומות. הייתי ילד מאוד ביישן, לא רציתי להכיר אנשים חדשים, רציתי להישאר עם החברים שלי".
בהמשך לכך, הסביר את ההחלטה שעיצבה את דרכו: "אמרו לי שבמועדון גדול יש מאמנים טובים יותר וקבוצות טובות יותר. למרות שלא ממש רציתי, הבנתי שזה חשוב. המעבר ללברקוזן היה הדבר הכי חשוב שעשיתי".
כשנדרש לסכם את התקופה בלברקוזן, אמר בהתרגשות: "הזמן שם היה מדהים. לא יכולתי לדמיין את זה לפני. חשבתי רק שאולי אהיה שחקן בונדסליגה. להיות אלופים בפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון, ועוד בלי הפסד – זה ההישג הכי גדול שלי עד עכשיו".
על ההחלטה לעבור לליברפול: "חשבתי שזה המקום הנכון להפוך לשחקן טוב יותר ולגדול יותר. זה מועדון ענק, והקבוצה זכתה באליפות. היו לי שיחות טובות מאוד עם המאמן, וגם שחקנים יצרו איתי קשר. וירג'יל ואן דייק ומוחמד סלאח שלחו לי הודעות. הם לא התחננו שאבוא, אבל נתנו לי תחושה טובה לגבי ליברפול. אלה דברים שאתה אוהב לשמוע, וזה עוזר לקבל החלטה".
כשנשאל על ההתחלה הקשה, הודה בכנות: "רציתי להצליח מיד, וזה לא קרה. הייתי צריך להישאר חזק מנטלית ולהאמין בעצמי שברגע מסוים זה יתחבר. אמרתי לעצמי: שיחקת כל כך טוב בגרמניה, אתה לא יכול פשוט לשכוח לשחק כדורגל. זה לא היה כדורגל שונה לגמרי, אבל לא תמיד היה קל לשמור על ביטחון. עכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב מאשר בתחילת העונה".
על הקשר עם הוגו אקיטיקה: "זה כיף לשחק עם שחקנים כמו אקיטיקה. הוא בחור נהדר, אישיות טובה, וכבר חבר טוב שלי. שיחקנו אחד נגד השני בבונדסליגה, אבל כאן הוא אפילו הפתיע אותי – לא ידעתי שהוא כל כך טוב".
על ילדותו ומשפחתו: "ההורים שלי תמיד אומרים שהייתי מאוד ביישן והתחבאתי מאחורי האחיות שלי. אני הצעיר מבין עשרה. אני מאוד גאה באחותי, שמשחקת בוורדר ברמן. אנחנו מדברים הרבה, מאחלים בהצלחה אחד לשני, ואני מנסה לראות את המשחקים שלה כשאני יכול".
ולסיום, כשנשאל על החלום הגדול שעוד נותר לו בקריירה, ענה בפשטות: "זכייה במונדיאל עם גרמניה".
מה דעתך על הכתבה?