אתמול (ראשון) נמאס לי סוף סוף לשחק אותה גבר: "אני מפחד" הודעתי לחברי קבוצת התמיכה שלי – ואלה מצידם גילו חברות למופת ולא רק שלא לעגו לי, אלא אף שיתפו אותי בפחדיהם שלהם: הן אך טבעי הוא שאפילו גבר שבגברים יחוש חרדה כלשהי בזמנים מטורפים שכאלה.
הכוונה היא כמובן לאוהדי מנצ'סטר יונייטד ולקבוצת הווטסאפ שהקמנו בשעתו, כמה חברים שנהגו להתכנס ביחד לצפייה משותפת במשחקים, לרכישת מנויים משותפים לתיאטרון החלומות ובכלל – למטרות תמיכה של חבורת גברים, כבר לא צעירים בעליל, זה בזה.
ארור תהיה מייקל קאריק על שהחזרת לנו את הפחד, אוי כמה שאנחנו אוהבים אותך…! בתחושת החמיצות שפוקדת אותנו כבר קרוב ל-13 שנה, מאז הונף בפעם ה-20 (והאחרונה עד כה) גביע האליפות באולד טראפורד, הפכה הקבוצה שלנו, בעצם שתיהן – זאת שעל המגרש וזאת שבווטסאפ – למשהו מאוד מתסכל ומריר, בעוד זאת שעל הדשא מקרטעת ומספקת נחמות קטנות בדמות זכייה בגמר הליגה האירופית בשטוקהולם (נסענו! רק שאפילו מאז חלפו כבר 8 שנים…) או גביע אנגלי (לפחות בדרבי!), הפכה גם הקבוצה שלנו למקום שבו מלינים גברים מתבגרים בחן (בעצם, על מי אני עובד? מזדקנים) על כל מה שחורה להם בחייהם:
על המצב, על הממשלה, על מזג האוויר, על הנשים בחיינו, הילדים שהשתלטו עליהם, הנכדים שהכניסו בהם עניין מחודש – וכמובן על הקבוצה האהובה שלנו שמדי פעם עוררה ציפיות רק כדי לרסק אותן.
מוקדמות ה(לני) יורו
עד שבא קאריק, מניאק אהוב שכמותו – והחזיר לנו את הפחד: "אני מפחד מאוד חברים" כתב אחד מאתנו שלא אחשוף כאן את שמו, אבל אציין כי הוא נוטה להביט בי מהמראה הקטנה במקלחת כשאני מצחצח שיניים: "כולם מתייחסים לזה כמו טיול בפארק שבסיומו ננצח את פאלאס ונעלה למקום השלישי, אבל הם עלולים להיות מוקש".
החברים דווקא הבינו לליבי, אם כי אחד מהם כתבת בשחצנות בל תתואר: "מנצחים היום!" – וכמובן שעוד לא יבש הטקסט על הצג וכבר ספגנו גול שאסור לקבל אפילו בליגת המילואים.
שוב יורו הטיפש, אמנם צעיר ופיזי, אבל ההתקדמות שלו איטית מדי ומלאת נסיגות (כמו אתמול), שאיבד את השחקן שלו במצב נייח. שוב להמנס הלא מנוסה (נקווה שאכן מדובר רק בחוסר ניסיון) שהשקיף על הכדור בהילוך איטי. שוב פיגור – ומילא זה: שוב הפציעה הקבוצה של רובן אמורים מאחורי גבו של קאריק…
ההמשך, כלומר דקות הסיום של המחצית הראשונה והפתיחה של המחצית השנייה, היו כבר טובות יותר, למרות שיונייטד נזקקה להחלטה קצת מחמירה לטעמי של צוות ה-VAR כדי לחזור למשחק.
תכף נשוב לברונו ולחברים, אבל קודם כל בואו נגיד כמה מילים על שופטי הווידיאו באנגליה: או שהם לא מתערבים בנעשה, כלומר משמשים חותמת גומי גם להחלטות שגויות של השופטים, או שהם מתערבים ביג טיים, כמעט בגסות, כמו שעשו אמש.
מצד שני, זה היה לטובת הקבוצה שלי, שמאותו רגע חזר לה משהו בשמחת החיים. במיוחד אמורים הדברים בששקו, 195 סנטימטר שאני כבר זיכיתי בתואר הלא מחמיא "הבזנ"ט היקר בהיסטוריה" – והנה תחת קאריק הפך הבזנ"ט למטה קסמים: כל משחק – שער, כל שער שווה נקודות.
וזו, אם תרצו, הסיבה הטובה ביותר להפסיק את חרשות השמועות המזיקה ולקבוע כבר עכשיו שמייקל קאריק יקבל את המפתחות גם לבניית הקבוצה לקראת העונה הבאה. זה לא רק שהוא לקח שחקן שנראה כבר גמור, בדרך לטורקיה (למשל), אלא שהוא לקח קבוצה שלמה שאיבדה את שמחת החיים והפך אותה לווינרית.
מי צריך יכולת?
הדגש הוא על הווינריות, לא על האיכות. כי מנצ'סטר יונייטד היא עדיין לא קבוצה טובה. בשלושת המשחקים האחרונים, מול ווסטהאם, אברטון ווילה, הייתה אולי חצי שעה של כדורגל מניח את הדעת, אבל היו גם 7 נקודות מתוך 9, 19 נקודות מתוך 21 אפשריות בעידן קאריק עד כה.
אם יש חפיפה דמיונית בין סר אלכס פרגוסון הגדול לבין מי שהיה מהשחקנים החביבים עליו, היא לא לקבוצות הגדולות והמרהיבות של פרגי, אלא דווקא לקבוצות הבינוניות שהיו משיגות את הנקודות למרות סגל בעייתי (זירקזי למשל ששיחק אמש בדקות הסיום הצליח להיחסם פעמיים ממצבים נהדרים ולאבד כדורים שהפכו מיד להתקפות נגד), והאמינו לי שאני מכיר קבוצות בעייתיות: אני אוהד של הפועל חיפה, הקבוצה בדמות היגון.
אז קאריק החזיר לשחקנים את המחויבות לשם ולסמל, לאוהדים ביציע את הטירוף, את הקבוצה למאבק על מקום בצ'מפיונס, משהו שעד לפני כמה שבועות בסך הכל עוד נראה דמיוני ואת חבריי לקבוצה לכתוב שטויות כמו למשל שאמורים דפק לנו מאבק אליפות פוטנציאלי, משפט שכתב בחור מבריק (באמת!) בשיא הרצינות בקבוצת הווטסאפ שלנו.
לכן אני שונא אותך, מייקל קאריק האהוב שלי, כי עם כל המלחמה שמסביב ושגרת החירום שמריצה אותנו בכל פעם הלוך ושוב אל המרחבים המוגנים, הרי שעוד לא נדמו הדי הניצחון על וילה מאתמול וכבר אני מפחד לקראת המשחק מול ניוקאסל מחרתיים.
צא ולמד מה גדול כוחו של המשחק הנהדר הזה, כדורגל: משפחתי נתונה, כמו כל עם ישראל, תחת מתקפת טילים רצחנית ואני משקשק – לא מהאיראנים אלא מהג'ורדיז (כינוי לילידי ניוקאסל): לך תדע מה אלה עוד מסוגלים לעולל לנו!
מה דעתך על הכתבה?